בגיל 68: אישה מבוגרת הצליחה לנצח בתחרות ריצה – זו הסיבה

ריצת מרתון הינה משימה קשה, וכל שכן אם אתה מעל גיל 60. אבל פעמים שהחיים מוציאים ממך כוחות, שאפילו אתה לא ידעת שקיימים בך.

זה מה שקרה עם אישה בשם לאטה קאהר, בעלה חלה מאד, ונזקק לטיפול רפואי מקצועי, אך לאחר שהם חיתנו את שלוש בנותיהם, לא נשאר להם כסף כלל.

הם ניסו לאסוף כסף מהשפחה, מהשכנים, אך זה הספיק רק לנסיעה לבית החולים. מתוך ייאוש, לאטה ראתה מודעה בעיתון – מרוץ מרתון. המקום הראשון יזכה בפרס כספי גבוה.

וכך לאטה, בגיל 68, לאחר מסע שכנועים אל מול מנהלת התחרות, שיאפשרו לה להתחרות למרות גילה, הצליחה להירשם למקצה הנשים, שהיה קצר מהרגיל. עם דמעות בעיניים, סנדלים שהספיקו להתפרק בדרך ובגד סארי (בגד הודי מסורתי), היא ניצבה בקו הזינוק.

בסופו של מסלול, עם כפות רגליים מדממות ודמעות של שמחה, היא סיימה ראשונה מבין הנשים, זכתה בפרס הראשון, מימנה לבעלה את הטיפולים הרפואיים, ובעצם הצילה את חייו.

לאהבה יש כוח. כשיש "למה", אנחנו נמצא את ה"איך".

פרשת השבוע פותחת במילים: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ...". אומרת לך התורה: אם יש לפניך מלחמה, קרב ברמה האישית, הזוגית או כל אתגר אחר – אל תיבהל מגודל האתגר.

הכלל הוא שאלוקים לא מעמיד אדם בניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו. קשיים לא נועדו להבריח אותך , אלא רק לבחון אם אתה באמת רוצה להגיע למטרה. ולכן פשוט צאו, צאו למלחמה.

אבל צאו מצוידים, בעיקר ב"סיבה", במטרה ערכית, במשהו שיעזור לכם לעבור את הקשיים שבדרך.

אמר לי בחור שהוא ממש מתלבט: האם לצאת לסיבוב עם היאכטה שלו ברחבי העולם, או לתת לעצמו סטירה ולעוף לעבודה. אם אנחנו רוצים לנצח במרוץ החיים, אנחנו חייבים להתחיל אותו, ולא לחפש מה המינימום שאנחנו צריכים לעשות – אלא לשאול מה המקסימום שאנחנו מסוגלים להכיל.

שבת שלום

שלכם, יצחק פנגר