מאות ספרים מישיבת חכמי לובלין התגלו במרתפי הארכיון היהודי בוורשה
כ-400 ספרים מהספרייה האבודה של ישיבת חכמי לובלין נמצאו לאחר עבודה מאומצת בהם תנ"ך ייחודי עתיק מלפני כ- 440 שנה. התגלו גם ספרים השייכים לאוסף הפרטי של מהר"ם שפירא מלובלין זצ"ל וייתכן שיש גם הערות בכתב ידו. גילוי מרגש
בניין ישיבת חכמי לובלין וספרים עתיקים שהיו שייכים לספריית הישיבה צילום: באדיבות המצלם
ארגזים סגורים ובהם לא פחות מ-400 ספרים בגדלים שונים ומזמנים שונים עם חותמת המעידה על השתייכותם לספריית ישיבת חכמי לובלין, התגלו במרתפי הארכיון היהודי בוורשה, לאחר מאמצים רבים שנעשו על ידי החוקר הפולני פיוטר נאזרוק.
נאזרוק, המתגורר בלובלין, עוסק מזה מספר שנים בתחקיר מקיף אודות הספרייה האבודה של הישיבה, ובמסגרת עבודתו הצליח להגיע ללא מעט ממצאים, ואף להחזיר לישיבה ממקומות שונים בעולם ספרים שאבדו עקבותיהם הנושאים את חותם בית עקד הספרים.
מזה שנים שהוא טוען כי המפתח למציאת הספרים נמצא במחסני הארכיון היהודי בוורשה. אך למרות מאמצים שעשה בעבר לאפשר את פתיחת המקום בכדי לבדוק את תכולתו, הוא נענה בהתעקשות גורפת. לאחרונה, בעקבות שינויים שנעשו בהנהלה, העמדה הנוקשה התרככה מעט וניאותו לאפשר לו את הכניסה למרתפים השמורים.
בכפוף להסכם שנחתם עם הארכיון ההיסטורי היהודי, נאזרוק, יחד עם מומחים נוספים ערכו חיפושים במרתפי הארכיון אחר כרכים מספריית ישיבת חכמי לובלין. במשך ארבעה ימים הם בדקו את הממצאים, ספר אחר ספר והגיעו לכ-400 ספרים שעליהם מתנוססת החותמת של בית עקד הספרים דישיבת חכמי לובלין.
"הביקור שלי בארכיון היהודי בוורשה היה הצלחה מוחלטת", סיפר נאזרוק למאיר בולקה, יו"ר עמותת ג'נריישן דור לדור, העוסק בחקר יהדות פולין. "חשפנו כ-400 ספרים, גדולים וקטנים, ישנים מאוד וחדשים יחסית, ועדיין נותרו לנו עוד כמה מדפים לבדוק", הוסיף. לדבריו, בכוונתו לבקר שם בקרוב שוב כדי לבדוק את השאר.
נאזרוק סיפר כי על חלק מהפריטים היו גם מדבקות שעליהן, מלבד שם הספר והמחבר, היה גם כיתוב עם שם ומקום מוצאו של הנדיב שתרם את הספר לאוסף של ספריית הישיבה. כך שמדובר בערך מוסף היסטורי העשוי לגלות אישים שונים שהיו בקשר עם הישיבה, אשר אודותם טרם נודע עד היום.
הספר העתיק ביותר שנמצא בחיפוש בוורשה היה מהדורה של תנ"ך הוטר הייחודי שהודפס ב-1587, אותו הוציא לאור המלומד והחוקר הלא יהודי, אליאס הוטר, המשלב בתוכו לאורך הטקסט אותיות חלולות ומלאות, בכדי להקל על שאינם יהודים להבדיל בין אותיות תחיליות וסופיות של מילים, שהן לרוב אותיות שימוש, לבין אותיות שהינן חלק מהשורש של המילה.
בספרים נמצאו גם כאלו שהיו שייכים לאוסף הפרטי של ראש הישיבה הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל. החוקרים גם שמו לב להערות והערות על דפי ספרים רבים, כאשר "לפחות על ספר אחד, יש מקום לחשוב שייתכן ואלו הן הערות הרב שפירא עצמו", אמר נאזרוק. במהלך החיפוש הזה, החוקרים נתקלו גם בתגליות מעניינות אחרות שאינן משייבת חכמי לובלין כמו ספרים עם חותמות מ"בית המדרש מלצ'נה" או ספרים מהאוסף הפרטי של שמואל דוד יעקובוביץ' מרחוב שרוקה בלובלין, ששימש גם כראש הקהילה היהודית.
לאורכן של שנים זיהו חוקרים מלובלין כאלף ספרים מספריית הישיבה, באוספים של ספריות שונות, בתי מדרש, ישיבות וכן אוספים פרטיים ברחבי העולם. בעקבות הגילוי האחרון, האוסף יגדל עכשיו ל-1400 ספרים מציין נאזרוק בסיפוק, ומדגיש כי כל ספר עובר מיפוי וסקירה הנשמרים במאגר דיגיטלי מיוחד.
ישיבת חכמי לובלין שנוסדה על ידי הגה"ק רבי מאיר שפירא זצ"ל, הייתה בשעתה סמל ומופת לעולם התורה השוקק של פולין החסידית. הישיבה נסגרה כאשר הנאצים השתלטו על הבניין הגדול. בניגוד למבנים יהודיים רבים בעיר לובלין, בניין הישיבה הושאר בשלמותו והפך למפקדה. כיום הבניין משמש למרבה הצער כבית מלון, אך בית המדרש וחדרים נוספים הפכו למוזיאון מפואר ושמור.
בין התעלומות הגדולות בהיסטוריה שלאחר מלחמת העולם השנייה, היה גורלו של אוסף ספרי הישיבה שהיה מורכב מעשרות אלפי ספרים, בהם ספרים עתיקים מאד, יקרי ערך ונדירים ביותר, אשר נעלם כמעט ללא עקבות. חוקרים והיסטוריונים ניסו להתחקות אחריו במהלך השנים, אך מלבד עותק פה ועותק שם, העלו חרס בידם.
הדעה הרווחת היא שהספרייה היתה למאכולת אש בידי הנאצים ימ"ש. החוקרים השונים מסתמכים על דיווח שהופיע כביכול בשעתו בביטאון הנוער הגרמני 'דויטשה יוגענד צייטונג', בו נכתב בפברואר 1940 כדלהלן: "הייתה זו גאווה לנו להחריב את האקדמיה התלמודית הזאת, שהייתה נודעת כגדולה ביותר בפולין. השלכנו החוצה את כל הספרים הקדושים של היהודים והצתנו אותם. עשרים שעות שלמות השתוללו הלהבות. יהודי לובלין עמדו מסביב ובכו, אולם הוזמנה תזמורת צבאית והצלילים העליזים של המוזיקה החיילית החרישו את יללת היהודים".
הטקסט התיעודי הזה, מועתק כבר מזה עשרות שונים מספר לספר ומכתבה לכתבה, אולם לטענת פיוטר נאזרוק, הידיעה הזו מצוצה מהאצבע. לא היה שום עיתון גרמני בשם זה, ומדובר בניסיון של הנאצים עצמם לנכס את האוצר לעצמם, וכפי שהם עשו זאת במקומות רבים באירופה, ולטשטש את עקבותיה של הספרייה.
יצוין כי במסגרת מחקרו הוא איתר מסמך של 'הוועד המרכזי של יהודי פולין' מ-1946, בו מדווח על פעולותיו לאחר המלחמה עבור הפליטים, כשבין היתר נכתב בו אודות העברת ספרים שנתרמו מספריית לופצ'ינסקי בלובלין, הכוללים 40 אלף ספרים מישיבת חכמי לובלין ששרדו ואוחסנו בה ונשלחו לוורשה לצורך הקמת ספרייה ציבורית.
ממצא זה וכך גם ספרים בודדים שנמצאו ואכן נשאו את החותמת "הספריה המרכזית בורשה שע"י הועד המרכזי ליהודי פולין – ועד הקהילות הקדושות בפולין", אשר היו שייכים לישיבה, סללו את הדרך לחיפוש בארכיון ההיסטורי בוורשה, כשכאמור, עוד היד נטויה למצוא שם ספרים נוספים.
