אב החטופה: "אירלנד עזרה, אבל עכשיו היא מתגמלת את חמאס"

אביה של אמילי הנד שנחטפה על ידי חמאס ושוחררה, אמר כי הוא יחשוב פעמיים על חזרה לארץ הולדתו לאור המתיחות ההולכת וגוברת בין ישראל לאירלנד. 

תומאס הנד, שבתו אמילי שהתה 50 יום בעזה לאחר שנחטפה מקיבוץ בארי, תמיד יהיה אסיר תודה לממשלת אירלנד על שעזרה להחזיר אותה הביתה. "הם היו מאוד חשובים בהחזרת אמילי - הם עשו הרבה מאוד", אמר בראיון בבריטניה.

תחילה חשבו כי אמילי, נהרגה בפיגועים ב-7 באוקטובר, אך פחות מחודש לאחר מכן הודיעו להנד שבתו עדיין בחיים ומוחזקת בעזה. "מרגע שגיליתי שאמילי לא מתה אלא נחטפה, הנסיעה הראשונה שביצענו היה לאירלנד", אמר תומאס בן ה-64 ל- Jewish News.

"נפגשנו עם ראש הממשלה, הנשיא והמון חברי פרלמנט - זה היה אך ורק ביקור פוליטי כדי לגרום להם להפעיל לחץ על חמאס והם בהחלט עשו זאת".

ולמרות הכרת התודה שלו, הנד אמר שהוא מהסס לחזור למקום הולדתו בהתחשב במצב הנוכחי. ישראל הודיעה על סגירת השגרירות בשל החמרה ביחסים בין שתי המדינות. שר החוץ, גדעון סער, האשים את ממשלת אירלנד ב"אנטישמיות המבוססת על דה-לגיטימציה ודה-הומניזציה של ישראל".

בחודשים האחרונים הכירה אירלנד רשמית במדינת פלסטין, אמרה כי תוציא לפועל את הצו מעצר של ראש הממשלה נתניהו ותומכת בתביעה על רצח עם בעזה שהגישה דרום אפריקה נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי.

הידיעה על סגירת השגרירות לא הפתיעה את הנד."ציפיתי שהם יעשו את זה הרבה קודם", אמר, כי "ישראל רואה באירלנד יותר מדי דברים אנטי-ישראליים".

ההכרה של אירלנד במדינה פלסטינית גרמה לביקורת קשה מצד הנד. "ההכרה בפלסטין כמדינה, זמן קצר מאוד לאחר מתקפת הטרור האדירה שלהם - זה כמעט פרס", אמר. "הם (ממשלת אירלנד) בטח ראו את כל הסרטונים הנוראיים שחמאס העלה באינטרנט בעצמם ובכל זאת הם הכירו. לי אישית זה נראה כאילו הם מתוגמלים על מה שהם עשו".

הנד, לא מרוצה מסגירת השגרירות, כיוון שלדעתו הפסקת דיפלומטיה "אף פעם לא דבר טוב".

"אבל אני מניח שהם היו צריכים להראות איזשהו סימן שאנחנו לא מאוד מרוצים מההחלטות שמתקבלות על ידי ממשלת אירלנד", אמר. הוא אמר כי "יהסס" לפני שיחזור לאירלנד בשל עוצמת התחושה האנטי-ישראלית. "אני די מוכר בימינו. אני יכול להיות מותקף בקלות" אמר.

"הם [האירים] פשוט לא מבינים את ההיסטוריה של המקום. לפני שהגעתי לכאן, היתה לי סימפטיה לפלסטינים - הייתי אוהד". אבל החיים בבארי, קילומטרים ספורים מעזה, שינו את השקפתו. "הם ירו עלינו אלפי רקטות ללא הרף", אמר.

כשנשאל אם יחזור לבארי, אמר: "אם לא הייתה לי את אמילי, הייתי חוזר לפני חודשים". לדבריו, לפחות 150 תושבים, רבים מהם מבוגרים וללא ילדים, חזרו לבארי, אך עבודות השיקום הכוללות טרם החלו. "אנחנו עדיין הורסים את הבתים שלא ראויים למגורים בבארי. אין בנייה חדשה עדיין - כדי לבנות שוב כמות דיור כזו ייקח זמן. אבל זה החלום יום אחד, רק לחזור לשם", אמר.

הוא נשאל לגבי האימון בצבא: "תמיד היינו עצבניים, מותקפים כל הזמן על ידי טילים ורקטות על בסיס שבועי. זו הייתה הנורמה שלנו ב-20 השנים המוזרות האחרונות, מאז עליית החמאס לשלטון. אנחנו רגילים לחיות עם זה ואני לא מאמין שהצבא הישראלי אי פעם ייתן לזה לקרות שוב. בתקווה. הכל יהיה תלוי בצבא, בחמאס ובכל ממשלה שתהיה בשלטון באותה עת".