מנהיג סוריה החדש: ג’הדיסט שהפך למדינאי והיחס לישראל

ב-8 בדצמבר 2024, כבשו המורדים בהובלת ארגון היא’ת תחריר אלשאם, בהנהגת אחמד אלשרע, המכונה אבו מחמד אל ג’ולאני, את דמשק והפילו את משטרו של נשיא סוריה, בשאר אלאסד, אחרי מערכה צבאית של 12 יום. בעקבות זאת, הפך מנהיג היא’ת תחריר אלשאם, לשליט בפועל של סוריה/

אחמד אלשרע עבר לאורך חייו שינויים אידיאולוגיים שהובילו אותו מנער שגדל במשפחה מבוססת בסוריה לפעיל ג’יהאד בשורות אל קאעידה והמדינה האסלאמית בעיראק ועד אחד המנהיגים המובילים של ההתקוממות נגד משטר אסד בסוריה. המהפכים שעבר אלשרע התבטאו בעמדות שהציג ביחס לתפיסת הג’יהאד ובהתנתקות הפומבית מאלקאעדה ומדאעש, לצד שינויים באופן הלבוש והתדמית שהציג בתוך סוריה וכלפי הקהילה הבינלאומית.

מחקר זה בוחן את הביוגרפיה האישית של אלשרע, את האירועים שהשפיעו עליו ואת אמונותיו ותפישותיו האידיאולוגיות כפי שהתעצבו והשתנו לאורך יותר משני עשורים של פעילות במסגרת תנועות הסלפיה-ג’האדיה והמאבק נגד המשטר הסורי.

בראיית מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם אלוף מאיר עמית, האמביוולנטיות בעמדות של אלשרע והשינויים בהתנהלותו לאורך השנים נועדו להבטיח את שרידות ארגונו, אך גם הצביעו על גמישותו האידיאולוגית ועל הפרגמטיות הפוליטית שלו. להערכת המידע למודיעין ולטרור על שם אלוף מאיר עמית, אלשרע צפוי להמשיך ולהציג את עצמו כאדם פרגמטי כדי להבטיח את התמיכה העממית והבינלאומית בשלטונו המתעצב, אולם עדיין נותר לבחון האם העמדות האידיאולוגיות שאותן גיבש כמנהיג סלפי-ג’יהאדי יבואו לידי ביטוי גם בהיותו המנהיג הפוליטי של סוריה, ובכללן השאיפה שהביע בעבר להוביל ג’יהאד כדי “לשחרר את אל אקצא”.

קריקטורה של חסן בליבל על השינויים במראהו של אלשרע | צילום מסך

אחמד אלשרע נולד וגדל במשפחה סונית חילונית, במקורה ממחוז פיק שבגולן הסורי, אשר שמה דגש על השכלה ומעורבות פוליטית. אחד מבני המשפחה המפורסמים ביותר הוא פארוק אלשרע, בן דודו של אביו של אלשרע, שהיה שר החוץ של סוריה תחת הנשיאים חאפז ובשאר אסד בשנים 2006-1984, ולאחר מכן שימש סגנו של בשאר אלאסד במשך שמונה שנים.

אביו של אלשרע אימץ את אידיאולוגיות השמאל הסוציאליסטי והלאומיות הערבית ששלטו בעולם הערבי של שנות השישים של המאה הקודמת, בהובלת נשיא מצרים גמאל עבד אלנאצר ומפלגת הבעת’ בעיראק. עם זאת, אלשרע האב התנגד לפרשנות הבעת’יסטית הסורית, הפגין נגד שלטון הבעת’ ונכלא, אולם הצליח להימלט לירדן ונעצר גם שם. הוא סולק לעיראק, שם הוא למד כלכלה ומדע המדינה עם התמחות בתחום הנפט.

בשנת 1967, בעת שהאב למד בעיראק, פרצה מלחמת ששת הימים ורמת הגולן נכבשה על ידי ישראל. בעקבות זאת, משפחת סבו של אלשרע עזבה את ביתה ברמת הגולן. אביו של אלשרע עבר לירדן כדי להצטרף לפדאיון הפלסטינים, אולם לאחר זמן קצר שב לעיראק כדי להשלים את לימודיו. בשנת 1971, הוא חזר לסוריה, אולם נכלא שוב בשל התנגדותו לשלטון. עם שחרורו, ניסה האב להתמודד לפרלמנט אך נכשל. בעקבות זאת, הוא עבר לסעודיה ועבד במשרד הנפט במשך כעשר שנים.

אחמד אלשרע נולד בריאד בשנת 1982. כאשר היה בן שבע, המשפחה חזרה לסוריה והתיישבה בשכונת אלמאזה בדמשק כאשר אביו של אלשרע שימש יועץ של שר הנפט של סוריה. בהמשך, בעקבות ויכוחים מקצועיים במשרד הנפט הסורי , עזב האב את משרת היועץ פנה לעסקי נדל”ן והמשפחה התפרנסה בעיקר מחנות מכולת בדמשק בבעלות אביו ודודו של אחמד אלשרע.

אמו של אחמד אל שרע עבדה כמורה לגיאוגרפיה בחטיבת הביניים לבנות. אחמד אלשרע למד בבית ספר תיכון בשכונת אלמאזה בדמשק ותואר כתלמיד חרוץ, אינטליגנטי ויפה תואר, אך גם מופנם ומעט ביישן. לעתים, הוא גם בסייע בפרנסת המשפחה באמצעות עבודה בחנות המכולת.

אחמד אלשרע בצעירותו | Daraj media

תחת הנהגת אלשרע, הפך היא’ת תחריר אלשאם לארגון הדומיננטי במובלעת בחסות תורכית שהוקמה באזור אדלב שבצפון-מערב סוריה, כחלק מהמאמצים לסיים את מלחמת האזרחים. הארגון הקים תשתיות אזרחיות-מנהלתיות תחת פיקוח של “ממשלת ההצלה הסורית”, כולל הנפקת תעודות זהות. אלשרע גם הבטיח למיעוטים (כורדים, דרוזים ונוצרים) שחיו באזורים שתחת שליטת הארגון כי הם חלק חשוב ובלתי נפרד מהמדינה הסורית, התחייב לשמור על זכויותיהם ואף החזיר להם במקרים מסוימים נכסים אשר נלקחו מהם בעבר. לצד זאת, הארגון גם הואשם בפגיעה בזכויות אדם ואזרח.

אלשרע מציג תדמית מתונה יותר, הן כלפי התושבים והן כלפי הזירה הבינלאומית, ובעיקר כלפי ארה”ב והמערב, כולל במעבר ללבוש אזרחי וויתור על סממנים אסלאמיים מובהקים. בריאיון ראשון לתקשורת המערבית, הוא הסביר כי ההחלטה האמריקאית להגדיר אותו כטרוריסט שגויה ולא הגונה. הוא גם הדגיש כי הסתיימה מעורבות ארגונו עם אל קאעידה, וכי למרות שורשיו האידיאולוגיים מבית מדרשה של הסלפיה-ג’האדיה, הוא לא תומך בהקמת ח’ליפות אסלאמית. לדבריו, הקשר שלו עם ארגוני ג’יהאד עולמי התנהל בקונטקסט הרחב יותר של האירועים בשלושים השנים האחרונות, בו נשלט האזור על ידי שליטים טוטליטריים בעלי אגרוף ברזל.

יחסו של אלשרע לישראל וליהודים

אלשרע הודה כי יש לו “אהבה לפלסטין” וכי הוא תומך בהגנה על פלסטינים. עם זאת, על אף המקום המרכזי של מדינת ישראל והיהודים באידיאולוגיה הסלפית-ג’יהאדית, הוא כמעט לא התייחס ישירות לסוגיה לאורך שנות פעילותו במסגרת ארגוני הג’יהאד. להלן דוגמאות בולטות להתבטאויות הבודדות שבהן התייחס לישראל וליהודים, בתקופת ג’בהת אלנצרה:

בנאום ביולי 2014, הוא אמר לאנשיו כי “אין שום דבר שמפריד בינינו לבין היהודים חוץ מגדר של כמה מטרים על שטח עצום, ואם היינו רוצים לזרוק עליהם, היינו זורקים”. הוא הוסיף כי מאז הצהרת בלפור ב-1920, האומה המוסלמית סופגת השפלות, וכעת המוסלמים מחכים ללוחמי ג’בהת אלנצרה כדי שישלימו את המשימה ויילחמו ביהודים. הוא הדגיש כי קודם יש להיפטר ממשטר אלאסד לפני שיעברו אל היהודים ופנה ללוחמיו בשאלה: “האם תישארו אתנו עד שנשחרר את אל אקצא?”.

בנאום בספטמבר 2014, הוא טען כי “פלסטין וירדן” נמצאות בידיים של היהודים מאחר שהכוחות שהובסו על ידי האסלאם מנסים לשרטט מפה חדשה של הסכסוך באזור ולחלק את השליטה. לדבריו, כל התערבות צבאית נגד המוסלמים תיפגש עם הר געש שיתפרץ מעמי האזור.
בריאיון הטלוויזיוני הראשון שלו בשנת 2015, הוא ציין כי היהודים נמצאים ב”פלסטין” באמתלה שהם חיו שם לפני 3,500 שנה ועל כן עבורם זו “הארץ המובטחת”. כמו כן, הוא ציין כי “פלסטין” היא לב העולם, וכי “הכנפיים” שלה הם מצרים והלבנט, ומי ששולט שם מחזיק במושכות של דברים רבים בעולם, וזו הסיבה ש”כוחות מסומים” שולטים באזור.