החטופות נדרשו לבשל לחוטפים ולעצמן - פרטים חדשים

לירי אלבג, נעמה לוי, קרינה ארייב ודניאלה גלבוע שחזרו משבי חמאס, סיפרו כי בשבועות הראשונים לחטיפתן נלקחו לביתה של משפחה פלסטינית בעיר עזה, שם נדרשו לבשל לבני המשפחה ולעצמן - כך פורסם בכאן 11. בבית שהו גם פעילי חמאס, בהם בכירים, יחד עם נשים וילדים.

לדבריהן, ככל שחלפו הימים, האוכל בשבי פחת. היו ימים שבהם לא אכלו, ולפעמים אכלו מזון שהגיע מסיוע הומניטרי. הארבע שהו בדירות בעיר עזה וגם במנהרות מתחת לאדמה. אחת מהחטופות שהתה זמן רב במנהרות, שם הייתה כמות מינימלית של מזון.

התצפיתניות סיפרו שהיחס שקבלו ממחבלי חמאס היה עוין. במהלך השבי שהו לצדם של חטופות וחטופים אזרחים. רוב הזמן שהו הארבע יחד, אבל היו גם ימים שבהם הופרדו אלה מאלה. 

לדבריהן, מצבה של חברתן אגם ברגר, התצפיתנית האחרונה שנותרה בשבי, "בסדר", והפרידה ממנה כמה ימים לפני שחרורן הייתה עבורן קשה מאוד. אחת מהמשוחררות שהתה עם ברגר יום לפני השחרור.

הארבע זוכרות היטב את יום חטיפתן ממוצב נחל עוז, כאשר עשרות מחבלים חדרור לבסיס ורצחו חלק מחברותיהן. כדי לא להכביד עליהן נפשית, גורמי המקצוע והמשפחות התבקשו שלא לדבר איתן על כך לפחות בימים הראשונים שאחרי השחרור מהשבי.

בכאן 11 דווח כי התצפיתניות שמעו על אירועים בלחימת צה"ל ברצועה בזמן אמת, הן בתקשורת שצרכו והן מהמחבלים ששמרו עליהן. הן ידעו על אירוע קריסת המבנים שבו נהרגו 21 לוחמים. הן אף ידעו כי חברתן נועה מרציאנו נרצחה בשבי.

הארבע הכירו גם את האירוע שבו נהרגו בשוגג שלושה חטופים, יותם חיים, סאמר טלאלקה ואלון שמריז בידי כוחות צה"ל. המחבלים אמרו להן "זה מה שיקרה למי שינסה לברוח". 

התצפיתניות סיפרו כי אולצו להשתתף בסרטונים של חמאס בזמן השבי, שחלקם לא פורסמו, וכי הן צולמו במשך ימים ארוכים. לדבריהן, המחבלים אמרו להן מה להגיד. לגבי מחבלי חמאס, הארבע אמרו כי "אסור להאמין למילה אחת שלהם, הם שקרנים. הם כלבים".

התצפיתניות היו פסימיות מאוד לגבי חזרתן מהשבי, מלבד לירי שהיתה אופטימית. עוד סיפרו כי ביום הולדתה, שאותו ציינה בשבי, אפו לה עוגה.