נס ההצלה של אמא של החטוף שגיא דקל-חן ששוחרר: כבר היתה בדרך לעזה וניצלה

נעמית דקל-חן, אמו של שגיא דקל-חן, זכתה להתאחד היום עם בנה שחזר מהשבי בעזה בו הוחזק במשך 498 יום. נעמית עצמה שרדה את הטבח בניר עוז ב-7 באוקטובר בזכות שילוב בין תושייה עצומה ונס גדול.

היא גוללה את סיפורה המצמרר עוד בימים הראשונים למלחמה בראיון ל-Ynet. "אחרי חצי שעה של אזעקות צבע אדום ללא הפסקה, שמעתי מסביב אנשים מדברים ערבית, הם נכנסו לבית שלי, שברו כל דבר. נכנסתי לארגז המצעים של המיטה - וכלתי כתבה לי שהמחבלים אצלם בבית. כתבתי לה שהם גם אצלי. הבנו מכולם שמתחילים להצית את הבתים וצריך לשים מגבות רטובות".

"כל הממ"ד התמלא בעשן. יצאתי וברחתי וראיתי את אחד מהשכנים שירה בשניים מהמחבלים. חשבתי שזו ההזדמנות לברוח, אבל טעיתי. תפסו אותי" סיפרה.

"החזיקו אותי חזק כדי שלא אברח. אני לא מבינה מילה בערבית אבל הבנתי שאמרו שלא אברח. הם לקחו אותי ברגל יחפה לכיוון השדות, לשער האחורי מכיוון עזה. בדרך ראיתי בתים שרופים לגמרי, הבנתי שבחיים לא יוצאים מבתים כאלה. הלכנו 150 מטר בשדות על הכביש לכיוון עזה. ראיתי מחבלים הולכים עם שלל, מזוודות מלאות, טלוויזיות, קלנועיות. הם בזזו הכל. אחרי 150 מטר עצר מעין טוקטוק עם ארגז כשמאחור עוד חמישה אנשים, כולם מהקיבוץ. הייתה שם חברה טובה שלי ושלוש ילדות קטנות בוכות, שתיים מהן בנות שלוש בלבד, לא יודעות מה לעשות עם עצמן. המשיכו לנסוע איתנו מכיוון עזה כשמעלינו מסוק של צה"ל. באיזשהו שלב המסוק ריסס את כל המחבלים שהיו על הטוקטוק, הנהג ונוספים. הוא פשוט ירה בכולם. היו מלא צרחות בטוקטוק".

עוד סיפרה ל-Ynet: "כל המחבלים מתו, אנחנו נותרנו בחיים מלבד חברה אחת. אני לקחתי את אחת הילדות, עוד חברה לקחה ילדה נוספת ורצנו לשדות. היינו 50 מטר בתוך השדה. חטפתי רסיסים בגב, בירך ובראש. דיממתי. נשכבתי על האדמה והגיע טרקטור. היו שם מחבלים הם ראו אותנו ובאו לאסוף אותנו לטרקטור. אמרתי שזה או עכשיו או אף פעם. אמרתי שאעשה את עצמי מתה - והם לא לקחו אותי. לא התייחסו אליי. אחרי ששיחקתי את עצמי מתה עברה שיירה נוספת של מחבלים, עם שלל שבזזו. המסוק של צה"ל היה מעליי. סימנתי שאני בחיים. ניסיתי להתקדם. כל פעם שהגיעו מחבלים עשיתי את עצמי מתה כי הייתי מלאה בדם. שתיתי מממטרות שדלפו. המשכתי ללכת לכיוון שדרת אשלים. אני מכירה את כל הכבישים בשדות. הרמתי את הראש וראיתי שלושה קיבוצים עולים באש, את מגן, את ניר עוז ואת נירים. שלושתם עלו באש".

על רגע שהגיעה לבית בטוח סיפרה: "הגעתי לבית של הבת שלי שלא היה שרוף. דפקתי ולא פתחו לי. צעקתי 'אופיר, זו אימא' והם לא פתחו כי חשבו שאלה מחבלים. בסוף פתחו לי ונפלתי על המזרן. כולי מדממת".