תחקיר שב"כ חושף: הכשלים המודיעיניים, מדיניות השקט וההתרעות שלא תורגמו למעשים

שירות הביטחון הכללי פרסם היום את התחקיר שערך על הכשלים שבאחריותו שהובילו לתוצאות הקשות של טבח 7 באוקטובר. מהתחקיר עלה כי שב"כ כשל במתן התרעה באשר להיקף התקיפה והפשיטה הרחבה של חמאס.

מהתחקיר עולה שאילו שב"כ היה פועל אחרת, בשנים שקדמו למתקפה ובליל המתקפה, הן ברמה המקצועית והן ברמה הניהולית, הטבח היה נמנע. "זה לא תו התקן שציפינו מעצמנו והציבור מאיתנו" אמר רראש השב"כ.

הסיבות המרכזיות לאי מתן התרעה:

1. טיפול חסר במידע המודיעיני על תכנית הפשיטה הרחבה המכונה "חומת יריחו", לאורך שנים באופן שלא הפך את איום הפשיטה לאיום יחוס. 

2. היעדר חלוקת אחריות ברורה עם צה"ל ביחס להתרעה למלחמה, זאת על רקע השתנות האיום מארגון טרור לארגון צבאי.

3. אי התאמת תפיסת הסיכול המשולב להתמודדות עם איומי טרור לאיומים צבאיים ומתן משקל יתר למענים מתחום סיכול הטרור, מענים שאינם מותאמים לאויב המתנהג כצבא. 

4. במהלך הלילה של 6-7 באוקטובר - פערים בטיפול במידע ובאינטגרציה המודיעינית, עבודה שלא על פי התו"ל (תורת הלחימה) הסיכולי, היתוך חסר עם מידע מצה"ל, היעדר שימוש במודל התרעה.

5. פערים במנגנוני הבקרה על עבודת המודיעין. 

6. ההערכה כי חמאס פועל להבערת יהודה ושומרון ולא עבר לשלב הפריצה מרצועת עזה.

ברקע הדברים:

1. הבנה שגויה בשב"כ של חוזק המכשול ושל המענה המבצעי הצה"לי, בדגש על ההערכות האג"מית של הכוחות הקיימים בגזרה בליל ה-6-7/10.

2. כוונות חמאס לא אותגרו מספיק בהערכות מתחרות. בצד אלו, התקיימה מדיניות של שימור שקט בזירה. על רקע זה, ניתן משקל יתר לאפשרות של מיסקלקולציה בליל המתקפה.

3. מודיעין מועט יחסית, גם כתוצאה ממגבלות חופש פעולה וקושי הולך וגובר ביכולת עצמאית של השב"כ לסגור מעגל מודיעיני-מבצעי ברצועת עזה. 

הסיבות המרכזיות לבניית כוחה של חמאס שאפשרו את יציאתה למתקפה: 

1. מדיניות של שקט שאפשרה לחמאס התעצמות מאסיבית.

2. הזרמת כספים קטרים והעברתם לזרוע הצבאית להתעצמות. 

3. כרסום מתמשך בהרתעה של מדינת ישראל. 

4. ניסיון להתמודד עם ארגון טרור על סמך מודיעין והגנה תוך הימנעות מיוזמות התקפיות.

5. משקלם המצטבר של הפרות בהר הבית, היחס לאסירים והתפיסה כי החברה הישראלית נחלשה בגין הפגיעה בלכידות החברתית, כל אלה היוו זרזים להחלטה לצאת למערכה.

משב"כ נמסר: "יודגש כי בתחקיר לא נמצא כי בשב"כ זלזלו ביריב. להיפך – הייתה הבנה עמוקה של האיום, יוזמות ורצון לסכל את האיום ובמיוחד את ראשי החמאס".

בתחקיר נקבע: "ההתרעה שהועברה בליל 7 באוקטובר לא תורגמה להנחיות אופרטיביות, והמענה שניתן על ידי שב"כ בצורת הוצאת יחידות "טקילה" לשטח, על אף תרומתו ללחימה וגבורת אנשיו, לא היה בו כדי למנוע או לסכל את היקפה הגדול של ההתקפה". נכתב בסיכום התחקיר. "הכשלים הארגוניים נבחנו ביסודיות והלקחים הארגוניים הופקו וממשיכים להיות מופקים גם בימים אלה".

הכשלים המודיעיניים

המידע על "חומת יריחו" לא עובד כראוי: מידע על תוכנית חמאס למתקפה רחבה המכונה "חומת יריחו" הגיע לידי שב"כ גם ב-2018 וגם ב-2022, אך לא עובד כאיום קונקרטי ולא נחזה כתרחיש של מערכה עתידית מול עזה. בעקבות כך, סוברים בשב"כ - הייתה פגיעה בהכוונת איסוף המידע, והבנת ההקשר של ידיעות שהצטברו ויכולת קבלת ההחלטות בלילה שקדם לטבח.

התעלמות מסימנים בשטח: על אף שבשעה 01:00 הופצה בארגון הודעה על סימנים שמצביעים על "היערכות חמאס לחירום", נאמר כי "בשטח אינדיקציות לשגרה ושמירה על הריסון", ואומצה ההערכה כי בחמאס לא מעוניינים בהסלמה.

אי התייחסות להודעה על פעילות של "רשת הסימים" במספר חטיבות של חמאס: בסביבות השעה 03:00 שב"כ הפיץ ליתר מערכת הביטחון מידע על השמשה חריגה של כרטיסי סים בארגון הטרור. ידיעה ראשונה על הידלקות כרטיסי הסים הופצה לגורמים בצה"ל עוד בערב 5 באוקטובר, ועד הטבח הושמשו בהדרגה 45 סימים. לשם השוואה, נכתב בתחקיר, בחגי תשרי 2022 הושמשו 38 סימים וברמדאן 2023 הושמשו 37 סימים. בשני המועדים הללו חמאס לא ביצע פיגוע או מתקפה, ולכן במערכת הביטחון לא ראו בכך סימן הכרחי להכוונת מתקפה.

החלטות שהתבססו על "מידע חסר" והיעדר מידע על תוכנית המתקפה: ב-7 באוקטובר בשעה 04:30 ביצע ראש שב"כ הערכת מצב עם כל ראשי הזירות בשירות, בסופה הוצבו מספר אפשרויות פעולה, כולל גם לאפשרות של פשיטה או חטיפה. צוות לוחמים נשלח לדרום ונערך מול נקודות חדירה אפשריות, כמענה לאפשרות של פיגוע חדירה או חטיפה.

מידע שלא הועבר הועבר מאמ"ן לשב"כ: כולל שתי אינדיקציות לפעילות חריגה בלילה שקדם לטבח שלא היו חלק מתמונת המודיעין שהייתה ברשות שב"כ.

הסיבות העיקריות לכשלים המודיעניים

לצד מניית הכשלים, בשב"כ הדגישו כי חטיבת המחקר של השירות התריעה באופן ברור על הגרעון ההרתעתי שצפוי להגביר את תעוזת האויבים השונים, ובהם חמאס.

האיסוף המודיעיני נפגע כתוצאה מהצרת חופש הפעולה של שב"כ ברצועת עזה. עם זאת, האמצעים של שב"כ היו יכולים לאפשר תמונת מודיעין טובה יותר - אילו מוצו בלילה שקדם לטבח.

ירידה בגיוס והפעלת סוכנים אנושיים: בשל היעדר נגישות לשטח, ופגיעה משמעותית בתשתית ה"יומינט" (המקורות האנושיים) על רקע חשיפת מבצע בח'אן יונס וסיכון פעיל חמאס ב-2018, התקשה שב"כ לשחזר את תשתית המקורות האנושיים שלו ברצועה.

חלוקת האחריות בין שב"כ לבין צה"ל לא הותאמה להשתנות האיום: היה צורך לחדד את היתרון היחסי של שני הארגונים כך ששב"כ אחראי על סיכול טרור ועל התרעות לפיגועי טרור, ואילו צה"ל אחראי על התרעה על מלחמה לאורך הגבול.

פער בבחינת הערכה מחקרית מתחרה: אי בחינה מספקת של השאלה אם פעולות חמאס הן מהלכי הונאה או התרעות אמת.

חלשת זרוע הבקרה השירותית: נוכח סגירה מדורגת על פני עשור של יחידות שעסקו בכך נפגעה עבודת מנגנוני הבקרה וכתוצאה מכך הופחת הסיכוי למנוע את הכשל ונפגמה יכולת הנהלת השירות לעמוד על הפערים שנוצרו לאורך השנים.

כשלים מקצועיים בטיפול המודיעיני בידיעות שהצטברו: הטיפול המודיעיני בידיעות שהצטברו ביממות שקדמו לטבח לא היה על פי תורת הלחימה כנהוג בשב"כ, ובכלל זה לא שומש מודל התרעה שנבנה לשם כך. כתוצאה מכך תמונות המודיעין היו חלקיות.

אי הבנה של תמונת איסוף המודיעית, בדגש על פערי איסוף ואי מיצוי כל המידע שנאסף בקהיליית המודיעין בלילה.

הסיבות המרכזיות לבניית כוחו של חמאס - שאיפשרו את המתקפה​​​​​​​

1. מדיניות של שקט שאפשרה לחמאס להתעצם הזרמת כספים מקטר, שהגיעו לזרוע הצבאית של חמאס.

2. כרסום מתמשך בהרתעה של מדינת ישראל.

3. ניסיון להתמודד עם ארגון טרור על סמך מודיעין והגנה, תוך הימנעות מיוזמות התקפיות.

לצד כל אלה, התחקיר מציין כזרזים להחלטת חמאס לצאת למערכה גם את משקלן המצטבר של הפרות הסדר בהר הבית, היחס לאסירים הביטחוניים והתפיסה כי החברה הישראלית נחלשה בגין הפגיעה בלכידות החברתית, על רקע המחלוקת בעניין הרפורמה המשפטית. 

עיקר השינויים הארגוניים שיושמו בשב"כ בעקבות התחקיר

1. הקמת מכלול בקרה שייפקח על מודיעין התרעתי מקוון.

2. בחינת עומק, אתגור תפיסות ומימוש שינויים בחטיבת המחקר

3. הקמת יחידת כספי טרור משותפת עם צה"ל.

4. הקמת מחלקת חוקרים לטיפול בנחקרים מרצועת עזה.

5. שינוי פריסת יחידות ה"יומינט" (מקורות אנושיים) ברצועת עזה.

6. יצירת מודלי התרעה בכל חטיבה סיכולית.

7. חידוד חלוקת האחריות עם צה"ל בכל הזירות.

8. עבודת מטה רחבה לשיפור מערך המידע, בדגש על סינכרון עם יחידת 8200.