הסיוט שנחשף: קברי האימה של משטר אסד

בימים שלאחר הדחתו של נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, החלו צוותי ההצלה לקבל קריאות על גופות רבות שהושארו בבתים על ידי כוחותיו. במשך שנים, הסורים נמנעו מלדבר על מה שמצאו כאשר שבו לבתיהם, מהם נמלטו במהלך התקופות הקשות ביותר של מלחמת האזרחים. נקמנות כוחות הביטחון הממשלתיים הייתה כה אכזרית, עד שהתושבים חששו שאם ידווחו על מה שמצאו, הם עלולים לחלוק את אותו גורל כמו השלדים הנטושים.

שלושה חודשים לאחר נפילתו של אסד, נפתחו דלתות שהסתירו קברים מאולתרים. בדמשק התגלו עצמות במרתפים, חלקן נשרפו כל כך עד שקשה היה להבחין במספרן המדויק של הגופות שהפכו לאפר. ה'וושינגטון פוסט' שלח עיתונאים לתעד את הממצאים המחרידים, ובדיווחם צוין כי אנשי ההצלה ניסו למנות את ההרוגים, אך בשל חומרת המצב, הם נאלצו להסתפק בהערכות בלבד.

עם חזרתן של משפחות לבתיהן משנת 2015 ואילך, לאחר שנות המלחמה, הן גילו את האימה שהתחוללה בין כתלי ביתן – אך רבות מהן בחרו לשמור על שתיקה. "אם היינו מדווחים לרשויות, הם היו מאשימים אותנו במעשים שלא ביצענו", סיפר אחמד סעיד, שבמרתפו נמצאו גופות, לעיתון ה'וושינגטון פוסט'. "מה היינו אמורים לעשות?".

האתגרים בזיהוי הקורבנות מתגלים כעצומים, וסוריה אינה ערוכה למשימה. המדינה מתמודדת עם משבר כלכלי חמור לאחר 14 שנות מלחמה. ארגוני זכויות אדם מעריכים כי לפחות 100,000 בני אדם נעלמו לאחר שנכלאו על ידי המשטר. כעת, שרידי גופותיהם נחשפים בצינורות ביוב ובבארות.

"הם השאירו את הגופות הללו כדי שהאזרחים פשוט יזרקו אותן לאשפה", אמר עמר אל-סלמו, העומד בראש משימות ההצלה של ארגון 'הקסדות הלבנות'. "כך המשטר נפטר מהמתנגדים שלו".

אחד הסיפורים המזעזעים ביותר שעלה בדיווח ה'וושינגטון פוסט' הוא סיפורה של רם עאמר, תושבת דמשק בת 42, שבעלה עדנאן נעלם. הפעם האחרונה שראתה אותו הייתה בקיץ 2012, ביום שבו לקחה את ילדיהם לביקור קרובי משפחה לרגל חג מוסלמי. כשהם שבו הביתה באותו לילה, הרחובות בערו בקרבות עזים, מחסומים חסמו את דרכם, ולא הייתה דרך לחזור.

בלילה גורלי אחד, בעלה התקשר אליה ואמר: "אם אתקשר אליך בעוד 15 דקות, תביאי את הילדים ותפגשי אותי מתחת לגשר. אם לא אתקשר – משהו נורא קרה". השיחה נקטעה, ומאז, עאמר מעולם לא שמעה ממנו שוב.