הלכה שבועית: כלים שלנו הטעונים ליבון - אין להם הכשר

כלים שלנו הטעונים ליבון - אין להם הכשר

נושאי השיעור

טעם כעיקר • טעם לפגם גזירת חז''ל • ביאור כבולעו כך פולטו חידוש התורה • ליבון עד שיצאו ניצוצות • שאי אפשר להמציא מסברות דרגת חום וללבן הכלים בימינו • פסח בקפריסין • הכשר התנורים לאחר ארבעים ושמונה שעות חומרא ללא בסיס • מהו רוב תשמישו בכלים • חמץ בפסח איסורא בלע או היתרא בלע • אפיית מצות ועוגיות בתנורים שאופים בהם חמץ כל השנה • הכשר המיחם לפסח • הכשר התנור לפסח ודין התבניות • הכשר אינדוקציה לפסח. הכשר מיני בר • הכשר החצובות • הכשר הפלטה לפסח

טעם כעיקר

היום נראה כמה כללים בהלכות הכשר כלים. בפשטות כשאסרה התורה לאכול מאכלות אסורות, אסרה התורה רק איסורים שהם בעין כגון נבלות וטרפות וחמץ וכל דבר שיש בו ממשות. עד שבא אלעזר הכהן וגילה לנו שגם באיסורים שאינם בעין אלא טעם איסור הבלוע בכלים, גם הם אסורים. אמר אלעזר לבני ישראל ''כל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש'', ואף על פי שלא היה איסור בעין בכלי הגוי, בכל אופן חייב להכשיר את הכלי כיון שהכלי בלוע בטעם איסור. למדנו מכאן שטעם כעיקר, כמו איסור ממש בעין אסור לאוכלו, אף טעם איסור שאינו בעין, גם אסור לאוכלו, וזה דין טעם כעיקר.

מהתורה רק טעם לשבח אסור

הגמ' בע''ז (עו.) אומרת דכל מה שלמדנו מכלי מדין שטעם כעיקר וצריך הכשר אף לכלים הבלועים באיסור, כל זה דוקא בטעם לשבח הבלוע בכלים, אבל בטעם לפגם הבלוע בכלים, אין צריך הכשר. כלומר דכל כלי שבלע איסור והוא תוך עשרים וארבע שעות לבליעה, ורוצה להשתמש בכלי באותו יום, חייב להכשירו קודם, כיון שהטעם שנמצא בתוכו, הוא טעם לשבח, ואם יתערב טעם משובח זה במאכל שיבשל בכלי לאחר מכן, יטרף המאכל. אבל כלי שכבר עבר עליו עשרים וארבע שעות מעת הבליעה, אינו חייב להכשירו, דכיון שעבר עליו עשרים וארבע שעות מעת בליעתו, הטעם הבלוע בו הופך לטעם לפגם, ולכן אף אם יבלע טעם זה באוכל שיבשל לאחר מכן, אין טעם זה אוסר, כיון שטעם פגום אינו נאסר.

גזירה על טעם לפגם

עד שבאו חז''ל ואמרו שאף כלים שבלועים בטעם לפגם, והיינו שעבר על הכלי עשרים וארבע שעות מעת בליעת האיסור, בכל אופן אסור להשתמש בכלי זה. וזה גזרו חז''ל, שאם נתיר לאדם להשתמש בכלי לאחר עשרים וארבע שעות, יטעה האדם בחישוב השעות ויבוא להשתמש בכלי אף קודם עשרים וארבע שעות ונמצא מטריף את מאכלו, הלכך אסור לבשל בכל כלי שבלע איסור ואף כשבלוע בו טעם לפגם, עד שיכשיר הכלי בהכשר הראוי לו.

כלי עץ הבלועים ביין נסך

רק בכלי עץ הבלועים ביין נסך, התירו חז''ל להשתמש בהם לאחר שתים עשרה חודש, כיון שלאחר זמן זה, ודאי לנו שהכלי יבש לגמרי ולא יפלוט עוד מהאיסור. בדרכי תשובה דן לפי זה האם אפשר להתיר אף כלי מתכות לאחר זמן, ובמסקנת הדברים העלה ודאי לאסור. ולכן אפילו עברו עשר שנים מבליעת הכלי, ובודאי שכלי זה בלוע רק בטעם פגום, בכל אופן נגזרה גזרה ואין להתיר כלים אלו ללא הכשר.

הגעלה - הפלטה

ולכן כל כלים שבלעו איסור חייבים בהגעלת כלים. ישנם כמה לשונות מהו הגעלת כלים. הרמב''ם אומר שהגעלה היא מלשון הוצאה והפלטה דכתיב ''ולא תגעל נפשי אתכם''. יש שביארו הגעלה מלשון האיסור שהוא מגעיל, ועל זה עושים הגעלה לכלים כדי להכשירם. בפשטות הלשון הגעלה מלשון הפלטה והוצאת האיסור הבלוע בתוך הכלי.

כבולעו כך פולטו

יש כלל בהגעלת כלים, 'כבולעו כך פולטו' ונבאר מהו כלל זה. כתוב שמשה פקודי החייל ששבו מן המלחמה במלחמת מדין כיון שהשאירו בחיים את הנשים, ועל כן נתעלמו ממנו הלכות געולי נכרים. ועל כן אלעזר הכהן אמר לעם ישראל את אופן הכשר הכלים. דכתיב ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חוקת התורה וכו' כל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש וטהר, וכל אשר לא יבוא באש תעבירו במים. מבאר רש''י כדרך תשמישו – הגעלתו, מה שתשמישו ע''י חמין יגעילנו בחמין, ומה שתשמישו על ידי צלי ילבננו באור.

חידוש התורה ללא סברא

הנה גילה לנו אלעזר הכהן דין כבולעו כך פולטו. ולכאורה מה חידוש בזה. והרי מסברא פשוטה היה יכול לומר דין זה שכל דבר שבלע באש יפלוט באש ודבר שבלע במים יפלוט במים. ואע''פ שנתעלמה ממשה הלכות אלו, לכאורה משה היה יכול לאומרם מסברא. הנה לנו ראיה שכל דין זה של 'כבולעו כך פולטו' הוא חידוש התורה, ואילו אנו מסברא לא היינו יכולים לאומרו. והלכך היה צריך אלעזר לומר הלכות אלו ואילולי אלעזר לא היינו יודעים הכשר כלים כיצד. הנה רואים שדין 'כבולעו כך פולטו' זה חידוש ואינו דין פשוט.

הכשר רק במאה מעלות

ועוד נראה שדין כבולעו כך פולטו שהוא חידוש. שהרי מי שבישל בשר בתוך כלי כשהוא על האש בחום של שמונים מעלות, ולאחר הבישול רוצה להכשיר את הקדרה כדי שתחזור להיות קדרה פרווה. אם יקח דוד מים חמים בגובה של שמונים מעלות חום ויכניס בתוכו את הקדרה שבלעה את הבשר אינו יכול להכשירה כך, עד שיקח דוד מים בחום של מאה מעלות חום, ואף על פי שהקדרה בלעה בחום של שמונים מעלות והיינו אומרים כבולעו כך פולטו, ולכאורה הכשרה היה יכול להיות גם בשמונים מעלות, קמ''ל שלא. וכך פסק מרן בשו''ע (סימן תנב) צריך הכשר בתוך דוד שמעלה רתיחות ולאחר שהכניס הכלי לתוך הדוד וירד הדוד מרתיחותיו צריך להמתין שוב עד שיעלו רתיחות ואז הכלי הוכשר מאיסור. הנה רואים דאף שיש כלל כבולעו כך פולטו, אינו כפשטות הלשון המשתמעת.

עד שיצאו ניצוצות

וכן רואים בכלים הטעונים ליבון. שהרי כלי שבלע ביבש על ידי האור ללא מתווך מים בין המאכל לאש, חייב ליבון. וכגון האופה פת בתנור, כיון שהאש והמאכל נאפים ללא מתווך נוסף, הוי בישול ע''י אש וטעון ליבון כדי להכשירו. (כל שיש מים או שמן בין האש לבין המאכל דינו כדין חמין וצריך הכשר ע''י מים. וכך אנו יודעים מה ההבדל בין אפיה לבישול. דאפיה היינו בלי מים אלא ע''י אש בלבד ואילו בישול היינו כשיש מים המתווכים בין האש לבין המאכל באופן שהשמן או המים רוחשים בקדרה וזה נקרא בישול, ולא משנה אם הניח המאכל בתנור או בקדרה, החילוק זה האם יש מים בין האש לתבשיל או שאין מים). שאלה הגמ' (סוף ע''ז) עד היכן מלבנו, ואמרה הגמ' עד שתשיר קליפתן, ובירושלמי ביאר עד שיצאו ניצוצות. וביארו הראשונים ששני השיעורים שווים.

חידוש התורה

ולכאורה קשה, מדוע הצריכה הגמ' עד שתשיר קליפתן או עד שיצאו ניצוצות מהכלי, והרי אם פשטות כבולעו כך פולטו, היינו אומרים שאם אפה בחום של מאה וחמישים מעלות יכשירנו במאה וחמישים מעלות. ומדוע צריך עד שיצאו ניצוצות, והרי ודאי שאף אדם לא מבשל בחום כ''כ גבוה, ובודאי שלא יוצאים ניצוצות לאף אחד תוך כדי האפיה. אלא בהכרח דכבולעו כך פולטו, אינו כפשטות הלשון.

היסיק שקודם האפיה

יתירה מזאת, הטור (בסימן תנא) דן באדם שהסיק את התנור כדי לאפות בו, ומסתפק האם היסק התנור שקודם האפיה, קודם שמוריד את חום התנור בזמן שאופה בו, האם היסיק זה יועיל להכשר התנור מהמאכל שהשתמש בו קודם לכן, או שמא צריך היסק במיוחד להכשר ולא כדרך אגב קודם האפייה. ומסקנתו שלא תועיל היסיק זה שמסיק התנור קודם האפיה, שכיון שאין בכוונתו להכשר חיישינן שלא יקפיד ולא יצאו ניצוצות בכל חלקי התנור וכבר חושב שהתנור כשר ממילא, הלכך הצריכו הכשר מיוחד להסיק התנור לשם הכשר התנור ובכך יקפיד וידקדק על הכשר התנור שיצאו ניצוצות בכל חלקי התנור.

בשעת האפיה החום נמוך

והנה רואים בדברי הטור שודאי בשעת האפיה אין אופים בתנור בחום גבוה כדי שיצאו ניצוצות אלא רק קודם האפיה, אבל בשעת האפיה כשמכניס המאכל לתנור מוריד את חום האש, ואם כן מדוע הצריכו להכשיר בליבון עד שיצאו ניצוצות ואע''פ שלא בלע בחום כ''כ גבוה. מוכח שכבלעו כך פולטו אינו כפשטות הלשון.

גובה החום בהכשר דין בנפרד

אלא צריך לבאר שכל חידוש התורה שאמרה 'כבולעו כך פולטו' אינו אלא רק לאיזה מחלקה לשייך כל איסור. איסור שנבלע בכלי ראשון, הכשרו בכלי ראשון. מה שבלע בכלי שני, הכשרו בכלי שני. מה שבלע על ידי עירוי, הכשרו יהיה ע''י עירוי. ומה שבלע על ידי אש ביבש, הכשרו על ידי ליבון באש. אבל מהי צורת ההכשר בליבון עד כמה חום צריך שיהיה גבוה, לא שייך לכלל של 'כבולעו כך פולטו', וכן בכלי ראשון ושני וכן בעירוי, אחר ששייכנו את האיסור להיכן שייך הכשרו, באה התורה ואמרה לנו עד כמה חום צריך להיות.

לקולא או לחומרא

ולכן רואים שינוי בין כלי שבלע על ידי כלי שני או על ידי עירוי שהכשרם לקולא. לבין כלי שבלע על ידי כלי ראשון או על ידי אש שהכשרם לחומרא. וכל זה כיון שהתורה גילתה לנו לאן הם שייכים, ובנוסף אמרה לנו כיצד נכשיר אותם, והכל חידושי התורה ואינם מסברות כלל.

עירוי לקולא

ונבאר. דהרי מי שעירה מים (בחום מאה מעלות) שבישל בהם ספגטי (שהם חמץ גמור) ועירה המים לתוך כלי חדש, ודאי הכלי החדש בלוע בחמץ. אם יקח קומקום שהמים בתוכו חמים וירדו לשיעור של שבעים מעלות ויערה על הכלי הבלוע, הכלי הוכשר לפסח ככלי חדש. ואע''פ שבליעתו היתה בחום של מאה מעלות, כיון שבליעתו היתה על ידי עירוי, כל שהוכשר ע''י עירוי כשהיד סולדת בו, הכלי כשר. הנה רואים דכלל זה של כבולעו כך פולטו רק משייך את הכלי לאיזה הכשר הוא שייך, אבל רמת חום ההכשר זה דין בנפרד. וכן כלי שבלע בכלי שני מחום של תשעים מעלות וכעת מכשירו ע''י כלי שני בחום של שבעים מעלות, כיון שהיד סולדת בכלי, הכלי מוכשר לאכילה.  

כלי ראשון לחומרא

והנה בכלי שבלע ע''י כלי ראשון מצינו להיפך דהכשרם לחומרא. והיינו אם כלי בלע ע''י כלי ראשון של שמונים מעלות חום, אין הכשרו אלא ע''י חום של מאה מעלות. וכן הדין בכלי שבלע ביבש ע''י האש, אע''פ שהכלי בלע באש של שבעים מעלות או מאה מעלות ולא יצאו ניצוצות, הכשרו לא יהיה באש סתם אלא עד שיגיע לחום כדי שיצאו ניצוצות. וכל זה חידוש התורה בדיני הגעלת כלים. ואע''פ שמסברה לא היינו אומרים ככה אלא כמו שבלע כך יוכשר, באה התורה וגילתה לנו דיני הכשר וכל הסברות אין מקומם בדיני הכשר כלים.

חדשים מקרוב באו

כלפי מה הדברים אמורים. חדשים מקרוב באו ואומרים היום כיון שהתנורים שלנו לא יכולים להוציא ניצוצות, די להם בחום גבוה של שלוש מאות ושישים מעלות. ויש היום תנור פרוליטי הוא מנקה את עצמו ושורף כל אוכל שנשאר שם, אבל צריך לדעת שאע''פ שחום זה הוא מגיע לחמש מאות מעלות, עדיין אין בכך להכשיר לנו את הכלים שטעונים ליבון. דכיון שכלי שבלע ביבש צריך ליבון וליבון היינו עד שיצאו ניצוצות אין לנו אלא חידוש התורה ואין מקום לסברות בהכשר כלים. ולכן גם חמש מאות מעלות של הפרוליטי, לא יועיל שהרי לא סאטמאר המציאו את זה, אלא הגוים המציאו את זה כדי לנקות את התנור, והנה כדי לנקות אפשר גם בחומרים של סנו לניקוי התנור, וכל אלו ואחרים לא יועילו למה שציוותה התורה שליבון אינו אלא עד שיצאו ניצוצות, וכיון שהיום לא יוצאים ניצוצות כיצד נמציא מסברות הכשרים חדשים. וכן יש סברא שכיום כיון המתכת מחוסמת אולי לא יועיל כלל ליבו, דאינו פולט כלל. אלא ודאי אנו חוזרים למה שאמרו לנו חז''ל ולא בודים היתרים מליבנו.

יצאו ממצרים וגולים לקפריסין

והנה היום אנשים עושים פסח בהונגריה או בקפריסין. בפסח יצאו ממצרים ובפסח הולכים לגלות. הנה מפרסמים בית מלון לפסח 'ללא חשש שרויה' ועם איזה הכשר שאף אחד לא מכיר מי עומד אחריו והעיקר שיש לו שם ארוך ומפוצץ. פעם שאלתי מישהו שמכשיר שם בבתי מלון, מה אתם עושים בתנורים ובכלים, איך אתם מכשירים. הוא אומר לי דבר ראשון אנחנו מחכים ארבעים ושמונה שעות. שאלתי אותו וכי מה ההבדל בין עשרים וארבע שעות לבין ארבעים ושמונה שעות, והרי אם אתם מסתמכים על כך שהטעם נהפך לפגום, מה יועיל לחכות שתי ימים יותר מיום אחד. ומי שאומר דבר כזה הוא עם הארץ מדאורייתא ומדרבנן, סתם להמציא חומרות בלי בסיס. ואח''כ הם שמים את התנור על חום הכי גבוה ואח''כ עושים עם קיטור. וכל זה על  סמך מי. התורה לא אמרה קיטור ולא אמרה חום הכי גבוה. אלא כל ההכשרים סתם מסברות. ואין לנו סברות והמצאות בדיני הכשר כלים, אלא רק חידוש התורה בלבד כמו שביארנו בהרחבה.

היתרא בלע או איסורא בלע

יש מחלוקת האם חמץ הוי איסורא בלע או הוי היתרא בלע. אם איסורא בלע צריך ליבון חמור עד שיצאו ניצוצות. ואם חמץ הוי היתרא בלע, מספיק ליבון קל כדי להכשיר לפסח כלי שבלע חמץ.

הרמ''א מתיר בדיעבד

השו''ע (סימן תנא ס''ד) פוסק, חמץ איסורא בלע. והרמ''א מביא ויש אומרים שחמץ היתרא בלע. ומוסיף הרמ''א ונוהגין כסברא ראשונה בכל דבר שדינו בליבון. וכתבו האחרונים דבדיעבד במקום הפסד יש לסמוך על הי''א להקל. הרי לפניך דלדעת השו''ע ברור שחמץ הוא איסורא ולכן צריך ליבון גמור וגם הרמ''א סובר ג''כ להחמיר, ורק בדיעבד כתבו דיש להקל ומדוע נסמוך אנו על דיעבד.

תנור שאופים בו כל השנה חמץ

הנה שנים רבות מאפיות המצות וכן מאפיות של העוגיות והמאפים של פסח, נאפו כולם בתנורים שכל השנה מייצרים בהם חמץ, ועושים הכשרים לתנורים והכל בדיעבד. היום יש הרבה הכשרים שאופים בהלפרין ''אם החיטה'' שם מחליפים את הרשת ברזל שנמצאת על גבי התנור. ובפסח יש רשת מיוחדת שאין אופים בה חמץ כלל, ובזה פתרו את כל הבעיה שבתנורים כדי שיהיה אפשר לאפות בהם מצות.

רוב תשמישו

יש עוד כלל בדיני הכשר כלים, בכל כלי הולכים בו אחר רוב תשמישו. דהיינו אחרי שראינו דין כבולעו כך פולטו, שכל הכשר הכלי יהיה אחר בליעתו, יש דין הלך אחר רוב תשמישו דאם רוב תשמישו באש ומיעוט תשמישו בקר, הכשרו באש כרוב תשמישו, וכן להיפך אם רוב תשמישו בקר, ומיעוט תשמישו בחם, הכשרו יהיה ע''י שטיפה בעלמא ולא חייב הכשר ע''י אש או עירוי.

מהו רוב תשמישו

וכאן עלינו להבין מהו רוב תשמישו. וכי אם השתמשתי חמש פעמים בקר ושש פעמים בחם, אז הכשרו ע''י חם, ואם השתמשתי בכלי חמש פעמים בחם ושש פעמים בקר, הכשרו יהיה ע''י קר. לא יתכן. שהרי מי שהשתמש שלש פעמים ע''י אש, ורוצה כעת להכשיר את הכלי, יאמר לעצמו, במקום ללכת להגעיל וללבן הכלי, אני אשתמש בו עכשיו חמש פעמים בקר, ואז יהיה רוב תשמישו בקר, ואז הכשרו יהיה ע''י שטיפה בעלמא והכלי כשר. וזה צחוק בהכשר כלים.

יעוד הכלי קובע

אלא ודאי שכל דין הלך אחר רוב תשמישו אינו אלא הכוונה הלך אחר ייעוד הכלי. מה יעוד הכלי. אם יעוד ודרך האדם להשתמש בכלי בחם, ודאי הכשרו יהיה על ידי חם, ואם דרך ויעוד הכלי להשתמש בו בקר ומידי פעם שלא כדרכו משתמש בו בחם הכשרו יהיה ע''י צונן ושטיפה בעלמא תועיל לו. והדברים מוכרחים מדברי הר''ן בפסחים לענין סכין שמשתמש בו גם באור. עיין באורך בספר גדרי המועדים (ח''א פ''ו ס''ז).

מילתא דלא שכיחא

הבית דוד (סימן ריב) מבאר שכל כלי מתכת הניקחים מן הגוי תשמישם בצונן והכשרם ע''י הדחה בצונן. ואף על פי שלא ימלט שפעמים הגוי לקח קערות מתכת אלו והניחם על גבי קדרה כמכסה לסיר, ולכאורה טעונים הגעלה, כיון שרוב תשמישי הכלי אינו אלא בצונן, אין הכלי צריך הגעלה בחם. וכמו שכתב הרשב''א (ח''ג סימן רע''ט). ומבאר הבית דוד שהרי הכלי שלפנינו כבר טעמו לפגם שהרי עבר עשרים וארבע שעות, ואע''פ שגזרו חכמים אף על כלי שנותן טעם לפגם, כל זה דוקא במילתא דשכיחא, וכגון שרוב תשמישו בחם גזרו חכמים שמא ישתמש בכלי זה שוב בחם קודם שיעבור עשרים וארבע שעות, אבל בכלי שאין רוב תשמישו בחם לא גזרו חכמים שמא ישתמש שוב בחם תוך עשרים וארבע שעות וממילא כיון שעבר עשרים וארבע שעות והטעם פגום אין טעם לאסור דהוי מילתא דלא שכיחא ולא גזרו בהו חכמים.

מכסה המיחם טעון ליבון

והנה בדין רוב תשמישו אנו נפגשים בהרבה כלים קודם הפסח. אחד מהכלים זה המיחם. מעל המיחם יש מכסה חציו פלסטיק וחציו מתכת, ישנם שמניחים לפעמים מיני מאפה וכדו' על המיחם כדי לחמם המאפים. וכיון שכך ברור שמכסה זה בלע ביבש והכשרו רק ע''י ליבון, וכיון שאין ליבון בימינו כדיבארנו, מה יעשה.

יכסה בנייר כסף

אם רגילות האדם ודרכו להשתמש במכסה זה להניח עליו מאפים לחימום, צריך לכסות מכסה זה בנייר כסף כדי שיוכל להשתמש בו בפסח, ולא אמרינן כיון שרוב שימושו אינו במכסה, לא חייב, שהרי ביארנו דכל שדרכו להשתמש הוי רוב שימושו ופשוט. ולכן חייב ליבון, וכיון שאי אפשר ללבן, חייב לכסות בנייר כסף באופן שיהיה מכוסה מכל צדדיו, או להחליף המכסה בפסח.

מי שאינו רגיל בכך

אם אין רגילות האדם להשתמש במכסה בחימום מאפים וכדו' אלא רק לפעמים בודדות כשנצרך לחמם מחמם שם אבל אין דרכו בכך. אינו חייב להכשיר את המכסה, כיון שרוב שימושו אינו בחימום שם, ולכן אם רוצה בפסח להניח על המכסה מצות וכדו', מותר לו, אף שלא הכשיר את המכסה, ואף שהמכסה בלוע בחמץ. שהרי ביארנו דכיון שטעמו הבלוע הוא טעם לפגם שהרי עבר עשרים וארבע שעות וכל האיסור מגזירת חז''ל שמא יטעה בחישוב השעות, אבל כיון שאין דרכו לחמם שם מאפים הוי מילתא דלא שכיחא ולא גזרו חז''ל בכך, וממילא אף שודאי יש שם טעם (פגום) בלוע, מותר לו לחמם שם מצות אף ללא הכשר.

מחלוקת ראשונים

ובאמת יש מחלוקת ראשונים האם מותר להשתמש באותו מיעוט לכתחילה או אסור. ורוב הראשונים סברו שמותר לכתחילה, מלבד ר''ת שהביא הרא''ש (פ''ה דע''ז סימן לד) שסבר שלכתחילה אסור להשתמש באותו מיעוט. וכן פסק בשו''ת בית דוד (סימן ריב) דאוקמוה אדאוריתא ומותר.

המיחם אינו נאסר

כל האיסור במיחם שהניח על המכסה שלו מאפים, אינו אלא על המכסה, אבל המיחם עצמו אינו נאסר מכמה סיבות. א. מכיון שיש במים בפנים שישים כנגד הבליעה. ב. כיון שהוי נ''ט בר נ''ט דהיתרא. שהרי המאפה הבליע במכסה, והמים והאדים שעולים אל המכסה מבליעים בגוף המיחם, והוי נ''ט בר נ''ט ומותר. ושם יש ג' נותני טעם מהמאפה למכסה, מן המכסה למים ומן המים לכלי, ובכה''ג מותר אף בפסח.

סברות הבד''ץ

פעם אמר לי אחד מרבני הבד''ץ היום אי אפשר לעשות ליבון גמור עד שיצאו ניצוצות מכיון שהיום המתכת קשה, ורק פעם שהמתכת היתה רכה, היה אפשר להוציא ניצוצות ולכן סבר שמספיק חום גבוה. אמרתי לו אולי בגלל שהמתכת שלנו כ''כ קשה, אי אפשר להכשיר אותה בכלל, ולא היתה לו תשובה.

אופן ההכשר לתנור

ולכן היום מי שרוצה להכשיר את התנור, ודאי שליבון לא שייך. ובכל זאת אפשר להשתמש בתנור. כבר ביארנו כמה פעמים שהתנור אינו בולע כלל מכיון שהאדים אינם נתפסים בדפנות התנור החמות, (כמבואר בפ''ה דמכשירין משנה י' וכמו שמוכח ביו''ד סימן קח. וכ''כ בשו''ת ישכיל עבדי ועוד). ולכן אין ממה לחשוש בהכשרו. ואף אם נאמר שהתנור בולע, אין בליעתו אלא על ידי האדים שהרי היום לא מדביקים פת בתנור כמו פעם, ואם כן נכשיר את התנור כבולעו כך פולטו, אם בלע באדים נכשיר אותו בהגעלה או ע''י ליבון קל. שהרי קיימא לן שליבון קל עדיף טפי מהגעלה, וליבון קל היינו עד שיהיה קש נשרף בו. וכן פסק מרן בבית יוסף בשם המרדכי שהביא את רבינו אביגדור שליבון קל היינו קש נשרף ועדיף טפי מהגעלה. ולכן ננקה את התנור היטיב, ולאחר מכן נדליק את התנור למשך חצי שעה והתנור כשר. 

תבניות אין להם הכשר

את מגשי התנור אי אפשר להכשיר שהרי הם בולעים ביבש. ולכן יניח בפסח תבניות חד פעמי בתנור. וכל זה בפסח כיון שהחמץ הוי איסורא בלע, אבל בכל השנה תנור חלבי שרוצה להכשירו לבשרי, יכול לעשות לו ליבון קל, ינקה את המגשים היטיב ולאחר מכן יפעיל התנור על מאה וחמישים מעלות חום ואז יכניס המגשים עד שיגיעו לחום שהיד סולדת בהם בכל חלקיהם, כי שיעור יד סולדת ושיעור קש נשרף שוה. כמבואר בדברי המרדכי. וא''כ ליבון קל זה עדיף טפי מהגעלה וכיון שחלבי לבד או בשרי לבד היינו היתרא די בהגעלה.

הכשר הכיריים בכל השנה

הכיריים, קודם שנראה ההכשר שלהם בשביל פסח נראה מה הכשרם בכל השנה. שהרי כל השנה אדם משתמש בהם גם בשרי וגם חלבי, ולא חושש כלל לעשות כיריים לבשרי וכיריים לחלבי, ומדוע. פעם אמרו שהכל נשרף מיד עם פליטת המאכל מהקדירה, אבל כל זה היה פעם שהחצובות היו קטנות והקדרות הוי קטנות ואז האש היתה שולטת בחצובה. אבל היום שהקדרות גדולות וגם החצובות גדולות והאש נשארה קטנה, נמצא שכל מה שגולש מהקדרה אינו נשרף מיד, והיאך מכשירים כיריים אלו כל השנה.

ניקוי עצמי

אלא צריך לומר שמכיון שיש ליבון קל עצמי לחצובות שהרי המציאות היא שכל מה שגולש מהסיר מתאדה מהחום שנמצא שם, ולכן בכל פעם הוא מכשיר את עצמו בהגעלה עצמית ונעשה אחר כל בישול שוב פרווה, דהיד סולדת בחצובות. ולפי''ז גם בפסח אינו חייב לעשות מאומה בכיריים, שהרי הם עומדים כשרים כל השנה, וכל חמץ שנשאר שם מתאדה מיד. אבל ישראל כשרים הם ורוצים בכל אופן להכשיר את החצובות, ולכן יקח את החצובות לאחר שניקה אותם היטיב ויכניס אותם לתנור עד שיהיה יד סולדת בהם והוי ליבון קל והם כשרים.

המניח לחם על החצובות

מי שדרכו במשך כל השנה להניח לחם על החצובות כדי לעשות צנימים, או כאלו ששורפים פיתות על החצובות, אם דרכם בכך נמצא שהחצובה בלעה ביבש והכשרה רק ע''י ליבון חמור. וכיון שאין הכשר היום ע''י ליבון, יכסה היטיב את החצובות עם נייר כסף, או יקנה חצובות חדשות לפסח.

אינדוקציה

בענין הכשר האינדוקציה לפסח. שמעתי מרבנים שביררו את הענין היטיב והגיעו למסקנא שכל מערכות האינדוקציה כולם עשויים מזכוכית, וכיון שלדעת מרן השו''ע כל כלי זכוכית אינם בולעים כלל, לכן אינם צריכים הכשר, וסגי להם בשטיפה והדחה בעלמא. ואילו לדעת הרמ''א שסובר שכלי זכוכית בולעים ולא פולטים, צריך להניח כיסוי מיוחד לפסח על גבי האינדוקציה.

מיני בר

מיני בר מותר לשימוש בפסח ללא הכשר. ואף אם מערה מים בכל השנה ע''ג כוס קפה או על כוסות שיש בהם חמץ, אין חשש מכך. דכיון שכל האדים שעולים הם כלי שני, שהרי המיני בר הוא כלי ראשון, והמים שנכנסים לכלי הם כלי שני, נמצא שהאדים שעולים מן הכוס הם כלי שני, ולכן אין המיני בר נפסל, ואינו צריך הכשר לפסח.

הכשר הפלטה

הכשר פלטה לפסח. מי שדרכו להניח חלות ומאפים ישירות ע''ג הפלטה, הפלטה בלעה ביבש, וטעונה ליבון כדי להשתמש בה בפסח. ולכן העצה היא לנקות את הפלטה היטיב ולאחר מכן יכסה את הפלטה בנייר כסף.

ליבון קל

מי שאין לו רגילות להניח לחם ישירות על גבי הפלטה, לא יועיל להכשירה עם עירוי מים חמים על גבי הפלטה, כיון שהפלטה עצמה היא כלי ראשון, ומה שנשפך עליה נחשב שבלע מכלי ראשון, והגעלה מכלי ראשון ממש אי אפשר לעשות לה, לפיכך יעשה לה ליבון קל שהוא עדיף מהגעלה כדביארנו. לכן ינקה אותה היטיב וידליק אותה למשך חצי שעה עד שברור לנו שבכל מקום הגיע ליד סולדת בו ובכך הכשירה לפסח.    

להורדת העלונים 'הלכה שבועית' לחצו >>

להצטרפות לקבלת העלונים במייל מידי שבוע שלחו הודעה ל6880466@gmail.co