מתיחות בארוגם ביי: חשש מקומי מהתיירות הישראלית בסרי לנקה

עיירת החוף ארוגם ביי, שבדרום-מזרח סרי לנקה, חווה לאחרונה מתיחות גוברת על רקע נוכחות הולכת וגדלה של תיירים ישראלים – רבים מהם עם רקע צבאי. כך נטען במאמר שפורסם באתר החדשות הסרי-לנקי "Groundviews", שבו הובעה דאגה מצד תושבים ומנהיגי קהילה מקומית מהשפעה חיצונית על אופייה התרבותי והחברתי של העיירה.

על פי הכתבה, הגידול במספר המבקרים הישראלים, לצד אמצעי ביטחון מוגברים, מעורר חששות בקרב בעלי עסקים ותושבים מקומיים. לטענת חלקם, מדובר בהשפעה שצוברת ממדים – ואף מאיימת לשנות את מאזן הכוחות הכלכלי והחברתי בעיירה.

המאמר נכתב על ידי שרין עבדול סארור, פעילת זכויות אדם מהקהילה המוסלמית בצפון סרי לנקה. באחד הסעיפים שכותרתו "תיירים ישראלים והפצת הציונות", נטען כי קבוצות של תיירים ישראלים ממוקדות בעיקר בענף הגלישה המקומי, ותוך כדי כך יוצרות כלכלה מקבילה המתבססת על שירותים ועסקים ישראליים – כגון מסעדות, קליניקות רפואיות ואף כלי תחבורה פרטיים.

אחד הסמלים הבולטים לנוכחות הישראלית באזור הוא בית חב"ד המקומי, הממוקם ברחוב מסגד מפאסה. המחברת טוענת כי האזור סביב בית חב"ד הפך צפוף ורועש, מה שיצר תחושת ניכור בקרב חלק מהאוכלוסייה המקומית. בנוסף, היא מצביעה על תופעה של מכירת קרקעות למשקיעים זרים – כולל ישראלים – וטוענת כי זו עלולה להוביל לתהליך של ג'נטריפיקציה ודחיקת רגלי הקהילה המקומית.

בהמשך המאמר, הכותבת מתייחסת גם להיבטי ביטחון וטוענת כי נוכחות ישראלית בולטת עלולה להפוך את האזור ליעד לפגיעה. היא מציינת דיווחים על פעילות של קבוצות איסלאמיות קיצוניות בעיר קלמונאי הסמוכה, ומקשרת את הדברים ללחימה בעזה ולהשלכותיה על דעת הקהל המקומית.

סוגיית האבטחה מקבלת התייחסות נוספת כאשר נזכר מקרה שבו הוענקה הגנה משטרתית לתייר ישראלי, מה שלדבריה עורר אי נוחות בקרב אורחים אחרים. היא אף טוענת לאפליה לכאורה מצד הרשויות המקומיות כלפי האוכלוסייה המקומית, תוך העדפה של ביטחונם של ישראלים.

בתגובה לחששות הגוברים, משרד החוץ הישראלי פרסם באוגוסט אזהרת מסע לאזור, שבה נמסר כי: "בעקבות מלחמת 'חרבות ברזל', אנו עדים לעלייה בקריאות ברשתות החברתיות ואף להטרדות מכוונות כנגד ישראלים באזור ארוגם ביי... מומלץ לשקול את הביקור ולהצניע סממנים ישראליים ויהודיים".

המתיחות בארוגם ביי משקפת תופעה רחבה יותר של יחסים מורכבים בין תיירות גלובלית לבין קהילות מקומיות בעלות רגישויות פוליטיות, דתיות ותרבותיות. האם מדובר בהתנגשות בלתי נמנעת, או שיש דרך לשלב תיירות ישראלית מבלי לפגוע באיזון המקומי?