הלכה שבועית: בית נקי בוודאות מחמץ - אינו שייך בבדיקת חמץ

בית נקי בוודאות מחמץ - אינו שייך בבדיקת חמץ

נושאי השיעור

חומרת בדיקת חמץ משאר איסורים • אור לארבעה עשר בודקין את החמץ האם זה הזמן האחרון או הראשון והאחרון • שתי טעמים לבדיקה דוקא בלילה • הטעם לבדיקה דוקא בסמוך לחג • מי שביתו נקי לגמרי מחמץ האם שייך בבדיקת חמץ • מי שבדק בדיקת חמץ ושכח לברך האם יכול לחזור ולברך • בדיקת חמץ בארון חשמל • הטעם שמניחים עשרה פתיתים • למה עדיף להתחיל הבדיקה במקרר או בארונות יין • חורים וסדקים בימינו • בדיקה בחדר המדרגות • בדיקה בחדר האשפה ופחי זבל • הטעם שמועיל הפקר שלא בפני שלשה ובלי להוציא החמץ מביתו • מה פירוש נוסח הביטול ביום דביערתיה ודלא ביערתיה • ליזהר שיוציא החמץ שמכר לגוי חוץ לביתו • התבלינים מלאים בחמץ

חמץ חמור משאר איסורים

המשנה בפסחים (ב.) אומרת, אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר. תוס' שואלים כיון דצריך לעשות ביטול לחמץ שנשאר בבית, ומדאוריתא בביטול בעלמא סגי, מדוע הצריכו חכמים בדיקה כלל. ותירצו תוס' שהחמירו חכמים לבדוק החמץ אע''פ שביטל, דחיישינן שמא יבוא לאכול החמץ. והטעם שהחמירו כאן יותר מבכל שאר איסורים, דחמץ מותר כל השנה ולא נאסר רק בפסח ואנשים לא בדילי מיניה ושמא יבואו לאכול חמץ בפסח, אבל בשאר איסורים לא החמירו כיון שאיסורם נוהג כל השנה. ועוד מתרץ תוס' כיון שבחמץ החמירה תורה באיסור בל יראה ובל ימצא, החמירו חכמים לבדוק ולבערו אפילו שכבר ביטלו, משום שחששו שמא יבוא לאוכלו.

הבודק ביתו משאר איסורים

לצחות העניין פעם שאלנו אם אדם יבדוק את ביתו באמצע השנה לאור הנר מחשש שמא יש בביתו איסורים כגון נבלות או ערלה או יין נסך וכדו'. האם נאמר שאדם זה הוא חסיד ומחמיר על עצמו שלא יהיו איסורים בביתו וטוב עושה. או שנאמר שאדם זה חסיד שוטה, שהרי לא שייך להחמיר כלל בדברים ללא בסיס.

יכול להחמיר על עצמו

ונראה לי שהתשובה לזה נמצאת בנפקא מינה בין שתי תירוצי תוס'. שהרי לתירוץ השני של תוס' כיון שהתורה החמירה, החמירו חכמים על בדיקת חמץ. ולכאורה מה הפשט, בגלל שהתורה מחמירה גם חז''ל יחמירו. אלא צריך לומר שהיה מקום להצריך בדיקה על כל איסורים שאסרה תורה שמא יבוא לאכול אותם אם יהיו בביתו, אלא שחז''ל לא רצו לגזור גזירות על איסורים שהתורה לא החמירה בהם, אבל כיון שבאיסור חמץ החמירה תורה בבל יראה ובל ימצא, מיד באו חז''ל וגזרו שלא די בביטול אלא צריך גם לבדוק הבית שלא נשאר בו חמץ. ולפי תירוץ זה, אם בא אדם והחמיר על עצמו ובדק ביתו משאר איסורים, אע''פ שאין זה איסור חמור, קדוש יאמר לו, שהרי לא היה כח לחז''ל לבוא ולגזור גזירות על האדם באיסורים שאינם חמורים אבל אם רוצה להחמיר על עצמו אפשר.

חומרא ללא טעם    

אבל לפי התירוץ הראשון בתוס' שכל החומרא שהצריכו חז''ל בדיקה בחמץ, זה מכיון שכל השנה לא בדלים ממנו ובזה חיישינן שמא יבוא לאוכלו בפסח, א''כ בשאר איסורים שאנשים בדלים מהם כל השנה, לא שייך להחמיר בהם ולבדוק אם הם בבית, כיון שלא חששו שמא יבוא לאכול אותם. ומי שיחמיר על עצמו ויבדוק כל הבית משאר איסורים נאמר עליו שהוא חסיד שוטה. וזה הנפק''מ בין שני תירוצי תוס'.

מהו אור לארבעה עשר

יש לחקור כשאמרו חז''ל 'אור לארבעה עשר' בודקין את החמץ, האם באו לומר שזה הזמן האחרון לבדיקת חמץ, אבל אם רוצה יכול לבדוק גם שבוע או חודש לפני פסח. או שבאו חז''ל לומר שזה הזמן הראשון וגם האחרון דהיינו שאינו יכול לבדוק אפילו יום אחד לפני זמן זה.

דוקא בסמוך לחג

הקורבן העדה על הירושלמי (פ''א בפסחים ה''א) כתב הטעם שבודקין את החמץ באור לארבעה עשר כדי שיהיה זה הזמן הכי קרוב לחג הפסח, דאם יבדוק קודם זמן זה חיישינן שמא יכניס שוב חמץ לביתו, ולכן אמרו שיבדוק בזמן הכי קרוב לפסח שזה בלילה האחרון לפני פסח. וכן הביא הלבוש טעם זה (בסו''ס תלג).

שתי טעמים לבדיקה בלילה

הגמ' בפסחים (ד.) אומרת, מדוע בודקין את החמץ באור לארבעה עשר ולא בבוקר של ארבעה עשר בסמוך לשעה שישית שזה הזמן שבו אסור לאכול חמץ. וכי תימא משום זריזין מקדימין למצוות, א''כ נעשה הבדיקה כבר בארבעה עשר בבוקר ולא נחכה עד הלילה. תירצה הגמ' שעדיף בלילה שאז בני אדם מצויים בבתיהם. ועוד טעם מכיון שבלילה הנר מאיר יפה, ולכן תיקנו בדיקת חמץ בליל ארבעה עשר.

איך שייך לעקור את עיקר התקנה

ומעתה יש לנו לדון, אם כוונת הגמ' דאור לארבעה עשר הוא זמן האחרון, מובנים דברי הגמרא, דהגמ' שאלה מדוע לא נתקן שהזמן האחרון יהיה בשעה שישית ואם מפני זריזין, די לנו להקדים מהבוקר, ומדוע דוקא אור לארבעה עשר, ותירצו שאור הנר יפה לבדיקה. אולם אם נאמר דכוונת הגמ' אור לארבעה עשר הוא הזמן הראשון והאחרון כדי שלא להכניס עוד חמץ הפסח, א''כ כשהגמ' שואלת מדוע לא בודקים בשעה שישית, כוונת הגמ' שיותר טוב בשעה שישית כך שלא יוכלו להכניס כלל חמץ עד פסח כי זה יותר מאוחר מהלילה ועדיף טפי. וא''כ מהו שאומרת הגמ' אולי משום זריזין א''כ שיעשה מהבוקר. וזה תמוה מה שייך זריזין, אם הזריזין מריע לנו את הבדיקה מדוע נעשה זריזות. שהרי ככל שאנו נקדים את הבדיקה יעשה יותר גרוע כי יכול להכניס עוד חמץ.

הזמן האחרון

אלא בהכרח לומר שמה שאמרו חז''ל אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר, היינו הזמן האחרון לבדיקת חמץ, ולכן גם מי שבדק כבר לפני זמן זה עשה טוב. וכך פסקו רוב הראשונים, הר''ן, הרא''ש, הראב''ד, הרמב''ן ועוד, שמי שבדק את ביתו בליל י''ג קדוש יאמר לו.

לא לעשות חלוקות

אמנם בשו''ת הראב''ן (סימן ז') אומר שמי שבדק את ביתו קודם ליל ארבעה עשר צריך לבדוק שוב בליל ארבעה עשר כדי שלא לחלק בין בדיקה לבדיקה, וכולם צריכים לבדוק באותו זמן, ולא שכל אחד יבדוק בזמן אחר. ונראה בדבריו שכל החסרון בבדיקה לפני ליל י''ד זה בגלל זמן הבדיקה, שלא כולם בודקים באותו זמן, אבל באיכות הבדיקה אין חסרון כלל.

טבע האדם להיות עצל

באמת יש סברה לומר שלא טוב לעשות בדיקה קודם ליל י''ד בגלל איכות הבדיקה, כיון שטבע האדם להיות עצל, ואם יתחיל אדם בבדיקה שבוע קודם הפסח, יעצור באמצע ויאמר את החדר הזה אני ימשיך למחר, ובכך ידחה וידחה ולבסוף ישאיר איזה ארון או מקום שאינו בדוק. ולכן אמרו חז''ל שיבדוק בלילה האחרון ובכך אין לו לאדם זמן לדחות את הבדיקה, אלא מתחיל הבדיקה עד שגומר. על כל פנים להלכה רוב הראשונים סברו שאפשר לעשות בדיקת חמץ גם בלילות שקודם ליל ארבעה עשר.

יבדוק שוב בליל ארבעה עשר

השו''ע (סימן תל''ג סי''א) פוסק, המכבד חדרו בי''ג ניסן ומכוון לבדוק החמץ ולבערו ונזהר שלא להכניס שם עוד חמץ, אף על פי כן צריך לבדוק בליל י''ד. ונראה בדבריו שנמשך אחר דברי תרומת הדשן שכל הבעיה לבדוק קודם ליל ארבעה עשר זה בגלל איכות הבדיקה, דהיינו כיון שאינו בודק בלילה אלא ביום י''ג, צריך לבדוק שוב בליל י''ד שאז אור הנר יפה. ולא כדברי הראב''ן שעיקר הבעיה כדי שלא יעשו חלוקות חלוקות וכל אחד יבדוק בזמן אחר. ולכן נראה מדברי השו''ע שמי שבדק בשאר לילות שקודם ליל י''ד אינו צריך שוב בדיקה בליל ארבעה עשר, ודלא כהראב''ן שסבר שאף אם בדק טוב לאור הנר בלילות שקודם ליל ארבעה עשר שצריך לחזור ולבדוק.

אם היה רואה היה חוזר בו

ולכאורה יש לומר כיון שמדברי הראב''ן שלפנינו מוכח שהחסרון הוא בזמן הבדיקה ולא בגלל איכות הבדיקה ולכן אף אם יבדוק בליל י''ג צריך לחזור ולבדוק בליל י''ד כדי שלא תחלוק בין בדיקה לבדיקה, אם כן אם מרן היה רואה את הראב''ן היה חוזר בו, ונחמיר שלא תועיל בדיקה בליל י''ג. אולם זה אינו דא''כ יש לומר לאידך גיסא אם מרן היה רואה שרוב הראשונים פסקו דבדיקה בליל י''ג מועלת ובלבד שיעשה בלילה שאז אור הנר יפה לבדיקה א''כ ג''כ היה חוזר בו. לכן להלכה מי שבדק בלילות שקודם ליל ארבעה עשר יעשה שוב בדיקה בליל ארבעה עשר בהעברה בעלמא.

שמא ימצא גלוסקא יפה

הגמ' בפסחים (ו:) אומרת, הבודק צריך שיבטל את החמץ כיון שחיישינן שמא ימצא גלוסקא יפה ודעתו עליה. מבאר רש''י דחשובה היא בעיניו וחס עליה לשורפה ומשהה אפילו רגע אחד ונמצא עובר בבל יראה ובל ימצא אבל משבטלה אינו עובר.

ודאות שאין שם חמץ

וצריך להבין בדברי הגמ', מה הכוונה שמא ימצא גלוסקא לאחר הבדיקה. והרי אם הוא כבר בדק את הבית וראה שאין בבית חמץ, היאך שייך חשש שמא ימצא גלוסקא. אלא שמעשים בכל יום שאדם מחפש משהו ולא מוצא, ואחר שבדק וחיפש טוב, בא אחר ומצא. וכל זאת ועשה כל שביכולתו למצוא יתכן שהקב''ה לא הראה לו ויבוא אחר וימצא. ומ''מ כל שהאדם אומר שבודאות לפי הידע שלו אין שם חמץ יצא י''ח בדיקת חמץ. ואעפ''כ יכול להיות שלבסוף ימצא ולכן עושים ביטול.

יבדוק מה מצב החמץ בביתו

והנה כשאנו ניגשים לבדוק את הבית בליל ארבעה עשר. צריך כל אדם לבדוק האם ברור לו שבביתו אין חמץ כלל או שלא ברור לו. בדרך כלל בכל בית מתחילים בניקיונות הבית כבר שבועות קודם הפסח, אלא שניקיונות אלו לשם ניקיון מאבק ועוד דברים שאינם חמץ וגם לשם סדר הארונות וכו', ותמיד יש ילדים שנכנסים עם חמץ מבלי משים לב ויש ילדים שמחביאים חמץ בכל מיני מקומות, ולכן בכל בית אין לנו ודאות שאין שם חמץ, ולכן כשמגיע זמן בדיקת חמץ, זה הזמן האמיתי לבדיקה של החמץ בלבד, והבודק לא בודק פירורים אלא חמץ בעין, כמו גלוסקאות יפות, שמא יראה אותם בפסח.

יבדוק חמץ בכל מקום שיש חשש חמץ

ויבדוק בבדיקת חמץ כל המקומות שיש חשש שמא הכניסו בהם חמץ כמו שאומרת הגמ' אוצרות יין, כיון שרגילות להסתפק מהם תוך כדי הסעודה, יש חשש שמא הלך השמש למחסן היין ופיתו בידו, וישכח פיתו שם. אבל במקומות שאין שכיחות להכניס שם חמץ אינו צריך בדיקה, ולכן אמר הגמ' אוצרות שמן שאין רגילות תוך הסעודה להביא שמן, אין חשש שמא ימצא שם חמץ, ולכן אינו טעון בדיקה.

ארון חשמל

פעם אמר לי מישהו שגם ארון חשמל צריך בדיקה, כי חיישינן שמא קפץ לו החשמל באמצע הסעודה ופיתו בידו וילך לארון חשמל וישכח שם הפת, אבל ודאי שלא על כאלו מקומות חייבו אותנו בבדיקה, כיון שחשמל אינו בשכיחות שיקפוץ, ובאמת אם יש אדם שזה קורה לו וקופץ לו החשמל בשכיחות גבוהה כמו אוצרות יין שדרך להסתפק מהם תוך הסעודה, חייב בבדיקה. אבל בסתם ודאי שאינו חייב בבדיקה. ולכן כל ארונות חשמל בגדים וכו' שאין מניחים שם אוכל כלל, אינם צריכים בדיקה. חוץ מאותם אלו שהפכו את ארונות החשמל למחסנים של אוכל, ואז דינם כשאר ארונות אוכל שחייבים בדיקה.

אינו שייך בבדיקת חמץ

אבל אם יאמר אדם ברור לי במאה אחוז שאין לי חמץ בבית, וכבר שבוע קודם הפסח אוכלים בבית רק מאכלים כשרים לפסח ולא הכניסו עוד חמץ. אם כן בדיקה זו על שום מה, והרי הוא מברך על בדיקת חמץ וברכתו היא לבטלה שהרי ברור לו שאין שם עוד חמץ.

טעם בעשרה פתיתים

ואל יאמר אדם שבשביל זה מניחים עשרה פתיתים בבית. דזה אינו דהרי אסור לגרום ברכה שאינה צריכה לכתחילה. וכל ענין הנחת הפתיתים הוא כדי שלא תראה ברכתו לבטלה אם לא ימצא חמץ בביתו, אבל כל זה באדם שיש לו ספק שמא ימצא חמץ בביתו, אבל מי שברור ובטוח לו שאין שם חמץ אינו שייך כלל בבדיקת חמץ ובברכה על בית שכבר בדוק. ודומה דינו לאדם שכבר בדק את הבית בבדיקת חמץ ושכח לברך את הברכה קודם הבדיקה, האם יכול להניח פתיתים שוב ואז לברך ולבדוק. ודאי שלא, שהרי זה גורם ברכה שאינה צריכה.

במקרר נשאר חמץ

לכן כדאי שבכל בית ישאירו מקום אחד קטן ששם אי אפשר לומר ברי לי שאין שם חמץ. והנה לדוגמא המקרר, הוא מקום שעד הרגע האחרון מכניסים בו חמץ, ואף שהגבינה והחלב כשרים לפסח כבר מ'פורים', בכל אופן כיון שאוכל את הגבינה עם לחם, לא ימלט שנכנסו פירורים בתוך הגבינה ונמצא גבינה זו אסורה באכילה.

ארונות יין

ולכן כדאי שתחילת בדיקת החמץ תהיה דוקא במקומות שיש חשש שנשאר בהם חמץ כמו המקרר והמקפיא וכן ארונות יין. בארונות יין אף שהאשה ניקתה לפסח מאבק, אבל היא איננה יודעת איזה שתיה היא חמץ, כגון הויסקי שכולו חמץ והנשים לא יודעות מכך, ובכך יוצא ידי חובת בדיקת חמץ לכתחילה.

נמצאה פיתה במקפיא

והנה אני יספר לכם, שנה אחת לקחתי פיתה קודם הפסח עטפתי אותה בכמה ניירות והנחתי במקפיא כדי שישאר פתיתים לבדיקת חמץ. אלא שלא ידעתי שאשתי עשתה את אותו הדבר היא לקחה גם פיתה ושמה בצד כדי לשמור לעשרה פתיתים לבדיקת חמץ. והיא קודם בדיקת החמץ לקחה מהפיתה שהיא הניחה ועשתה מזה עשרה פתיתים, וכשבדקתי את המקפיא מצאתי את הפיתה שם. הנה רואים שדוקא במקומות אלו תמיד יש חשש שמא ימצאו שם חמץ.

בדיקה לאבא

צריך לדעת שבדיקת חמץ זה בדיקה לחמץ ולא בדיקה לאבא. היום מחביאים את הפתיתים בכל מיני מקומות שאין אפשרות להגיע אליהם. אמר לי מישהו שהניחו לו את הפתית מעל הנברשת בסלון, ואמרו לו בני ביתו הנה לא מצאת. צריך לדעת שכל בדיקת חמץ זה למקומות שדרך להניח בהם חמץ ולכן גם הפתיתים שמניחים קודם הבדיקה, יהיו רק במקומות שדרך להניח בהם חמץ.

חדר המדרגות

גם חדר המדרגות הוא שטח משותף לכל דייר בבנין ולכן על כל דייר לבדוק את חדר המדרגות אם יש שם חמץ, וזה לא צריך טירחא מיוחדת שהרי אין שם חורים וסדקים, רק יבדוק בעין כשיעלה וירד ויראה שאין שם חמץ.

שטיפת הבית

אף שבדיקת חמץ אינה כדי לחפש פירורים אלא כדי לחפש גלוסקאות יפות. בכל אופן ודאי שראוי לשטוף הבית קודם הפסח, שהרי אם יפול התפוח לילד על הריצפה, שמא ידבקו פירורי החמץ לתפוח ונמצא אוכל חמץ בפסח, לכן כדאי לשטוף הבית שאז ודאי לו שאין שם פירורי חמץ על הריצפה.

חורים וסדקים בימינו

היום בכלל לא חייב בבדיקה לאור הנר כיון שאין היום חורים וסדקים ומה שלוקחים נר, הוא רק לקיים תקנת חז''ל על סמך הפסוק אחפש את ירושלים בנרות. פעם אמר לי איזה רב (היום הוא רב ראשי בחו''ל) שגם היום יש חורים וסדקים, שהרי בכל בית יש ספרייה ובספריה יש את החורים של כיוונון המדפים, ויכול להיות שמא הכניס שם ילד ביסלי פלאפל וזה חורים וסדקים. וזה צחוק. דלא על זה אמרו חורים וסדקים אלא על זמנם שהיו חורים בין האבנים שהיו מכניסים ממש גלוסקאות

חדר האשפה ופחי זבל

חדר האשפה וכן פחי הזבל של הבניין אינם צריכים בדיקת חמץ, ואף שודאי יש שם חמץ, וחדר האשפה אינו הפקר וגם הפחים אינם הפקר אלא רכוש משותף של כל דייר בבנין, בכל אופן כיון שתכולת האשפה שבתוך הפח היא הפקר מוחלט, שהרי אם יבוא מישהו ויחטט באשפה וימצא שם מציאות, ודאי שזה הפקר לכל דבר, ולכן חמץ זה הוא מופקר ועומד ולא צריך בדיקת חמץ במקומות אלו.

איך מועיל הפקר

ולכאורה בכל חמץ שאדם מפקיר אותו צריך להבין איך מועיל הפקר זה, שהרי בכל הפקר צריך שלשה אנשים כדי שיחול ההפקר, ואיך אדם לבדו יכול להכיל חלות של הפקר. ועוד צריך להבין איך שייך להפקיר החמץ מבלי שמוציאו מביתו. 

עשאן הכתוב כאילו ברשותו

הנה הגמ' בפסחים (ו:) אומרת, שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו ואלו הן בור ברשות הרבים וחמץ בפסח. דהיינו שאע''פ שאין אדם יכול להשתמש בחמץ בפסח וזה כאילו אינו שלו, עשה הכתוב כאילו זה שלו. ולפי''ז צריך לומר דבאמת בכל הפקר צריך שלשה אנשים, וצריך גם להוציאו מהבית כדי שיחול ההפקר. אבל בחמץ מכיון שאסור לו להשתמש בו וזה אינו שלו, ורק עשה הכתוב כאילו זה שלו, בזה בהפקר בעלמא יועיל. ואלו דברי הרמב''ן שהאדם צריך רק לומר שמסכמת דעתו לדעת תורה שאין לו חפץ בחמץ. ולפי''ז ודאי שפחי הזבל שתכולתם מופקרת ועומדת כל השנה, אין לך הפקר גדול מזה, ובודאי שאינו צריך שם בדיקת חמץ.

מהו דביערתיה

אחר הבדיקה בלילה אומר כל חמץ שיש ברשותי דלא חזיתיה ודלא ביערתיה ליבטיל ולהוי כעפרא דארעא. וביום אומר כל חמירא דחזיתיה ודלא חזיתיה, דביערתיה ודלא ביערתיה וכו'. וצריך להבין מה הנוסח שמוסיף ביום דביערתיה והרי מה שביער כבר מבוער, ומדוע צריך לבטלו.

תירוצי הפסקי תשובות נדחו

הפסקי תשובות רצה לתרץ שתי תירוצים. א. שיש חלק מהחמץ שאינו נשרף כראוי בשריפת חמץ, וע''ז אומר דביערתיה. ב. דביערתיה הכוונה על החמץ שמכרו לגוי, דהוי כמו ביערתיה. וקשה על דבריו. א. החמץ שלא נשרף נכלל בלשון דלא ביערתיה, ומדוע צריך להכניסו בנוסח נוסף דביערתיה והרי זה אינו מבוער. ב. אם זה על החמץ שמכרו לגוי, קשה. שהרי איך נכנס לשון ביעור לדבר שמכרו לגוי. ועוד שהרי בזמנם לא כולם היו מוכרים לגוי כמו היום שיש את שליחי הרבנות וכולם מוכרים, ובגמ' (ו:) מבואר שכולם צריכים לבטל. ועוד שהרי אם מכרתי החמץ לגוי הוא כבר לא שלי ומה שייך לעשותו הפקר.

יזהר בנוסח הביטול בלילה

המהר''י וויל והמהר''ח אור זרוע (ס''י) אומרים שיש ליזהר בלילה כשאומר את נוסח הביטול שלא יאמר דביערתיה ודלא ביערתיה אלא יאמר רק דלא ביערתיה. דאם יאמר דביערתיה לא יהיה לו מה לשרוף למחרת בביעור חמץ. שהרי תשביתו צריך לקיים בחמץ שלו ואם מבטלו מאתמול לא יקיים תשביתו למחרת.

מדוע לא חששו משקר

ולכאורה צריך להבין בדבריהם מדוע חששו שלא יאמר הנוסח דביערתיה ודלא ביערתיה כיון שלא יהיה לו מה לשרוף למחרת, מדוע לא אמרו שלא יאמר נוסח זה כיון שזה לשון שקר, שהרי עדיין לא שרף את החמץ כלל.

שתי משמעויות

אלא ודאי צריך לומר שיש שתי משמעויות במילה ביערתיה. יש לשון ביעור מלשון שריפה, ויש לשון ביעור מלשון הוצאה, דכתיב ''ביערתי הקודש מן הבית'', דהיינו הוצאה מן החורים והסדקים. ולכן בלילה כשאומר הנוסח מבטל מה שלא הוציא וביום מבטל אף מה שהוציא. אבל על מה שנשרף בכלל לא מדבר.

על ביעור חמץ

והנה בילקוט יוסף ראיתי שביאר בשם הראבי''ה שנוסח הברכה על הביעור חמץ אינו מלשון שריפה אלא מלשון הוצאה שמוציא כדי לשרוף למחר, וזה דלא כהטור. אבל לפי דבריו גם ראינו שלשון ביעור היא משתי משמעויות, ובנוסח הביטול בודאי שזה מלשון הוצאה.

יוציא החמץ חוץ לביתו

השו''ע (סימן תמ''ח ס''ג) פוסק, חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור בהנאה, אפילו הניחו שוגג או אנוס. ואם מכרו או נתנו לנכרי ''שמחוץ לבית'' קודם הפסח, אף על פי שהישראל מכירו לאינו יהודי ויודע בו שלא יגע בו כלל אלא ישמרנו לו עד לאחר הפסח ויחזור ויתננו לו מותר. ובלבד שיתננו לו מתנה גמורה בלי שום תנאי או שימכרנו לו מכירה גמורה בדבר מועט, אבל מתנה על מנת להחזיר לא מהני.עכ''ל.        

רגיל בחמץ

הנה בדברי השו''ע הסכים למכירת החמץ לגוי כמו שאנו עושים היום, אבל הוסיף שלא ישאיר החמץ בביתו, וכבר הזהירו אותנו הפוסקים שלא ישאיר החמץ המכור לגוי בביתו, אלא מחוץ לביתו, דמשום שרגיל בחמץ יכול לטעות ולאכול חמץ בפסח.

הכניסה חיטה לחמין בפסח

היתה שנה אחת שחל פסח בשבת. במוצאי החג קיבלתי טלפון, אני שומע אשה בוכה, חשבתי שאלה בעניני אבלות. לבסוף היא מספרת שהכינה חמין לכבוד שבת ובלי משים לב לקחה מהחמץ את החיטה והכניסה לסיר. הנה טעות אחת, ותראו כמה בעיות, גם האוכל אסור, גם הכלים נאסרו, וגם גלש לה על הפלטה ושאר הסירים נדבקו בחמץ זה. וכל זה מכיון שלא שומעים בקול חכמינו. חכמים אמרו הזהרו והוציאו גם את החמץ שמכור לגוי מחוץ לבית ולא להשאיר בבית.

דרגה שניה

אמנם מי שלא הוציא מהבית את החמץ שמכר לגוי, יכול להכניסו לאיזה חדר או ארון שאין רגילות להכניס שם אוכל, דאם מניח החמץ בארון של אוכל שכל השנה מסתפקים ממנו לאכילה יכול האדם לטעות, ואף אם ישים מדבקה זה לא כ''כ טוב. אא''כ נועל את הארון עם מנעול במיוחד עבור פסח. אבל עדיף כמו שציוו אותנו להוציאו מחוץ לביתו.

התבלינים מלאים בחמץ

ואל יאמר אדם מה יש במאכלים שאין בהם חמץ. הנה התבלינים תראו כמה חמץ יש בהם, על אף שלא נראה שיש בהם חמץ כלל. תראו את השום כל השנה הוא הרבה יותר לבן מהשום של פסח וכל זה בגלל שמערבים בו הרבה קמח בכל השנה. הפלפל שחור, בכל השנה פחות שחור ופחות חריף ואילו בפסח הוא הרבה יותר שחור ויותר חריף וכל זה בגלל שבכל השנה מערבים בו חרצנים של גרעינים שחורים, ולכן מי שישים בפסח את אותה כמות של פלפל שחור במאכל שרגיל בו השנה המאכל יצא יותר חריף כיון שהפלפל של פסח הוא ללא תערובת. בקפה של כל הנה מערבים חומוס בשונה מפסח. מכל זה אנו למדים כמה עלינו ליזהר. בברכת פסח כשר ושמח.

להורדת העלונים 'הלכה שבועית' לחצו >>

להצטרפות לקבלת העלונים במייל מידי שבוע שלחו הודעה ל6880466@gmail.co