טראמפ, החוב הלאומי והמהפכה הכלכלית שמטלטלת גם את עולם התורה

ערב חג הפסח. הררי כלים נערמים בכיורים, תבניות מתמלאות לתנור, וההכנות לחג בעיצומן – גם בבתיהם של אברכים ובחורי ישיבות שיצאו לחופשת בין הזמנים עם סיומו של זמן חורף בראש חודש ניסן. אלא שבעודם שקועים בביעור חמץ ובהיערכות לליל הסדר, רבים אינם מעלים על דעתם שסערה כלכלית אדירה מתחוללת מעבר לים – כזו שעלולה לטלטל את יסודות עולם התורה. מהלך חדש של ממשל טראמפ, המשלב הפחתות מס אדירות עם מדיניות סחר תקיפה, מאיים לייבש את מקורות התרומות שעליהם נשענים עשרות אלפי תלמידי חכמים. זו לא עוד דרמה רחוקה – אלא גזירה כלכלית שמתחילה באמריקה, אך מסכנת את כולנו.

מפעל "מצות יהודה" בשבוע שעבר | Yonatan Sindel/Flash90

טראמפ חוזר – והחוב מזנק

בינואר 2025, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ נכנס בפעם השנייה לבית הלבן, כשהכלכלה האמריקנית נמצאת באחת הנקודות הרגישות בתולדותיה. החוב הלאומי עמד אז על 35.6 טריליון דולר, ובתוך פחות מחודשיים המשיך לטפס – עד שהגיע לשיא חסר תקדים של 36.2 טריליון. כל אזרח אמריקני – ילד, מבוגר או תינוק – “חייב” כיום מעל 106,000 דולר. זהו לא רק נתון מרחיק־לכת – אלא מציאות מסוכנת שמאיימת על היציבות של השוק האמריקני ושל הכלכלה העולמית כולה, לרבות הכלכלה הישראלית.

הבעיה אינה חדשה. כבר מהשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה הלך החוב ותפח, אך שלוש תקופות מרכזיות הביאו לזינוק משמעותי: ההוצאות הביטחוניות והמלחמות של תחילת המאה ה־21, המשבר הכלכלי של 2008, והוצאה חסרת תקדים בזמן מגפת הקורונה. אלא שכיום, בניגוד לעבר, החוב ממשיך לצמוח מבלי שאף אחד מציב לו גבול. ואם לא די בכך, ממשל טראמפ ממשיך להפחית מסים תוך כדי הגדלת ההוצאות – מה שמביא לדילול נוסף בהכנסות המדינה.

רפורמות דרמטיות – ומחיר כלכלי עצום

טראמפ לא מבזבז זמן. בשבועות הראשונים לקדנציה הוא משיק שתי יוזמות: האחת – חבילת הפחתות מס נוספת, שממשיכה את הרפורמה מ־2017. השנייה – הטלת מכסים על יבוא סחורות ממדינות רבות, כולל שותפות ותיקות כמו גרמניה, יפן, קנדה ואפילו ישראל. ההקלה במסים כוללת ביטול מסים על טיפים, הקלות לעסקים קטנים, פטורים מביטוח לאומי לקשישים – וכל אלה, על פי הערכות משרד התקציב של הקונגרס (CBO – גוף עצמאי שמייעץ לקונגרס), יעלו למשלם המסים האמריקני כ־5.8 טריליון דולר בעשור הקרוב.

הבנק הפדרלי בארצות הברית | wikimedia commons

המכסים, שנעים בין 10% ל־50%, נועדו להחזיר את הייצור לאמריקה. אך בטווח הקצר – הם מייקרים את חיי האזרחים. כמעט כל מוצר מיובא הופך יקר יותר: בגדים, מכוניות, מוצרי טכנולוגיה, ואפילו צעצועים לתינוקות. ניתוחים כלכליים מעריכים שהמדיניות הזו תייקר את סל הקניות של משפחה אמריקנית בכ־1,900 דולר בשנה – מה שיוביל לירידה בצריכה, להאטה בצמיחה, ולפגיעה בשרשרת אספקה עולמית.

אינטרסים פוליטיים וכלכליים – מה עומד מאחורי המהלכים?

מאחורי הרטוריקה הפומבית של “אמריקה תחילה” מסתתרים גם אינטרסים פוליטיים וכלכליים ברורים. טראמפ יודע שמאגר התמיכה המרכזי שלו מגיע ממעמד הפועלים הלבן, מהפריפריה האמריקנית, ומהאזורים התעשייתיים שנפגעו מהגלובליזציה. כשהוא מפחית מסים לעובדים שמקבלים טיפים, או נותן פטורים לעסקים קטנים ולקשישים – הוא למעשה “קונה” את לב הבייס שלו. ההצהרות פשוטות, המסרים נקלטים טוב, והתחושה בציבור היא של “נשיא שעובד בשבילנו”.

אבל מאחורי המהלכים הסמליים מסתתרת מציאות מספרית חדה: רוב הכסף שנחסך למדינה בעקבות ההקלות – אינו נשאר בכיסם של אזרחים פשוטים, אלא חוזר לבעלי ההון. הסיבה פשוטה: מי שמשלם הכי הרבה מסים – מרוויח הכי הרבה מהפחתתם. כך, למשל, תאגידים גדולים מקבלים הנחות של מיליוני דולרים בשנה, בזמן שאזרח ממוצע חוסך לכל היותר כמה מאות דולרים. מנכ”לים, בעלי חברות השקעה, ואילי נדל”ן – הם אלו שנהנים מהפחתת מס החברות, ממס רווחי הון מקוצץ, ומהקלות במיסוי על ירושות והעברת נכסים.

בפועל, זו מדיניות כלכלית שנראית שוויונית – אך מרחיבה פערים. לכן גם נמתחה עליה ביקורת קשה מצד כלכלנים בכירים, שהצביעו על כך שהצמיחה ממנה נהנים העשירים אינה מחלחלת כלפי מטה בקצב שתורם למעמדות הביניים והנמוכים. במילים פשוטות: ההטבות עוזרות יותר למי שגם כך במצב טוב.

מפעל פורד באוטווואה - קנדה - משנת 2035 תותר רק מכירת רכב חשמלי חדש | פורד

במקביל, הטלת המכסים משרתת שני קהלים נוספים: מצד אחד, בעלי מפעלים אמריקניים שמקווים לשוב לייצור מקומי מוגן מתחרות זולה. מצד שני, ציבור שמבקש “להעניש” מדינות כמו סין וגרמניה – שנחשבות ליריבות מסחריות ש”שואבות” תעסוקה מארה”ב. אלא שמעבר להצהרות – המכסים הפכו גם לכלי מיקוח גיאו־פוליטי. טראמפ, כאיש עסקים, רואה את יחסי החוץ דרך עדשת משא ומתן תקיף, שבו כל איום הופך לקלף – ולא למדיניות ארוכת טווח.

יש המזהים בכך תבנית מוכרת: הפחתות מס רחבות, רטוריקה לאומית, ושימוש בכלכלה לצרכים פוליטיים. טראמפ לא רק מנסה לשנות את המדיניות – הוא מעצב נרטיב של שליטה, עוצמה ועמידה מול העולם. אך בדרך, ייתכן שהוא מזעזע את המערכת הפיננסית העולמית, ומצמצם את היכולת של מדינות קטנות – כמו ישראל – להתנהל בביטחון כלכלי.

כשאמריקה נחלשת – עולם התורה כולו רועד

כשהצרכן האמריקני מתכווץ – גם התרומות מתכווצות. מוסדות התורה בישראל, עמותות החסד, כוללים, ישיבות קטנות וגדולות – כולם נשענים, באופן ישיר או עקיף, על זרם קבוע של תרומות מהתפוצות, ובעיקר מארצות הברית. מדובר לא רק בתרומות עתק נדירות, אלא בעיקר בעשרות אלפי תרומות קטנות ובינוניות – שניתנות על ידי יהודים שומרי מצוות, מסורתיים ואף רחוקים, שרואים חשיבות בתמיכה בעולם התורה ובקיום הרוחני בארץ הקודש.

בחורי ישיבה אילוסטרציה | <blat>שאטרסטוק</blat>

כאשר שווי ההון של הנדבנים נשחק, כשהשוק נופל, כשהדולר נחלש – התרומות הללו מצטמצמות. ישיבות לא מצליחות לסגור חודש, אברכים מקבלים פחות תמיכה, וגופים רבים – החל ממוסדות חינוך ועד בתי תמחוי – מוצאים את עצמם עם גירעונות כבדים. רבים מראשי המוסדות כבר מדווחים כי ההתחייבויות מתקבלות באיחור, או לא מתקבלות כלל. השתיקה מעבר לים – מדאיגה.

נדל”ן, סיוע משפחתי – והיקף הנזק

מעבר לעולם התורה, הציבור החרדי חשוף לארה”ב גם דרך אפיק הנדל”ן. יהודים רבים מהתפוצות רכשו בשנים האחרונות דירות בערים חרדיות בישראל – כהשקעה, כהכנה לעלייה, או כסיוע לנכדים. עם היחלשות ההון האמריקני, פחות דירות נרכשות, ויותר משפחות מתקשות לגייס הון עצמי. סבא שתכנן לעזור – מושך יד. אח שהתכוון לתרום – עוצר.

כך נוצרת תגובת שרשרת שמובילה לקיפאון בשוק הדירות, פגיעה ביזמים ובקבלנים, ירידה בשווי הנכסים, ולחץ חברתי־כלכלי גובר בשכבות הצעירות.

כשהדולר נחלש – גם השקל ננעל

הדולר הוא לא רק מטבע זר. הוא סמל ליציבות עולמית. אך כשהחוב האמריקני מתנפח והאמון נשחק, גם מדינות זרות מתחילות לחשוב פעמיים. יפן, סין, סעודיה – כולן מחזיקות טריליוני דולרים באגרות חוב אמריקניות. אם הן יתחילו להיפטר מהן – ערך הדולר יירד. ובישראל? המשמעות ברורה: כל תרומה מארה”ב שווה פחות שקלים. כל מוצר שמבוסס על ייבוא – מתייקר.

ובינתיים, הציבור החרדי מרגיש את זה גם דרך הגמ”חים: פחות מזומן, פחות הלוואות ניתנות, יותר אברכים שחוזרים לומר: “אין לי איך לסיים את החודש”.

אירוע גמ"ח עזר נישואין גור | יעקב נחומי

החזון שטראמפ מקדם – של חידוש ייצור מקומי והפחתת תלות – נראה יפה על הנייר. אך המציאות מורכבת הרבה יותר. ארצות הברית נכנסת לסחרור של חוב, שווקים, ומדיניות תקיפה – ובדרך, עלולה לפגוע גם במרקם הרוחני והחברתי של הציבור החרדי בישראל.

האם מדובר במהלך אמיץ לשיקום הכלכלה? או בסיכון מהותי שעלול למוטט את אחד ממעוזי התורה והחסד בעולם? התשובה תלויה – לא רק בוושינגטון, אלא גם בבית שמש, בני ברק, ביתר, ובכולל שלידך.