הלכה שבועית: דיני ערב פסח שחל בשבת

דיני ערב פסח שחל בשבת

נושאי השיעור

שלש אפשרויות כיצד יאכל סעודות השבת בערב פסח שחל בשבת • אופן אכילת פת במקום צדדי בבית האם הוי סילוק שולחן וחייב בברכת המזון קודם אכילת הבשר והדגים • מתי הזמן הנכון לסעודה שלישית וכיצד יעשה אותה • מתי יבטל החמץ בשנה זו • החסרונות לאכול חמץ בשבת זו • מהו הנוסח הנכון ביותר למכירת חמץ • כמות המצות לאכילה כדי לברך עליהם המוציא וברכת המזון • דברים האסורים והמותרים בהכנה משבת ליום טוב. סידור השולחן בשבת ליום טוב • הבאת מחזור לבית הכנסת מבעוד יום • הוצאת מצות קפואות לצורך ליל הסדר

רבים נבוכים בסדר השבת

השנה בעזרת ה' יחול ערב פסח בשבת, והנה רבים נבוכו כיצד יעשו את סעודות השבת, זה אומר בכה וזה אומר בכה. לפיכך נעשה סדר לדברים כדי שהדברים יהיו קלים וכל אחד יבחר מה טוב לו.

אפשרות ראשונה

האפשרות הראשונה היא לאכול חמץ בסעודה ראשונה ושניה. הואיל ובליל שבת ובשבת בבוקר עד השעה עשר בערך מותר לאכול חמץ כי הוא יום י''ד, ממילא יקיים סעודות שבת באכילת חמץ. ומוטב שיסעד את הסעודות בפיתות ולא בחלות כבכל שבת, כדי שלא יהיו הרבה פירורים וכידוע שהפיתה היא פחות מפוררת.

אופן הבישול

כדי שלא ישארו סירים הדבוקים מחמץ ובשבת לא יהיה אפשרות לשוטפם ויצטרכו להשאירם עד אחר הפסח, העצה היא לבשל הכל במוצרים כשרים לפסח ובכלי פסח ולהעביר את המאכל לכלים חד פעמיים, וכלים אלו יזרוק בגמר האכילה.

שלא יתפזרו הפירורין

יש מנהג בשבת זאת לאכול את החמץ בפינת החדר או בסמוך לדלת ביתו, כדי שלא יתפזרו הפירורין בבית ומיד בגמר אכילת הפת מנערים את הבגדים ורק אז יושבים לאכול ליד השולחן את הבשר והדגים.

סעודה שלישית

באופן הזה סעודה שלישית צריך לאוכלה בתמרים וכיו''ב שברכתם מעין ג' או בבשר ובפירות. אולם לפי המבואר בשו''ע (סימן רצא ס''ה) אין זה אלא בדיעבד.

להקדים סעודה שלישית

ישנם המחלקים את הסעודה שניה לשתים, כלומר אוכלים פת עם סלטים, אח''כ מברכים ברכת המזון, יוצאים ועושים הפסק ומיד חוזרים שוב ונוטלים ידיים ומברכים המוציא ואז אוכלים את החמין, ורוצים שיעלה להם גם לסעודה שניה וגם לשלישית. עצה זאת כתב המשנ''ב (סימן תמ''ד סק''ח) בשם הגר''א. אולם גם המשנ''ב שם לא סמך על זה לגמרי, אלא כתב שיאכל בסעודה שלישית פירות וגם יחלק את הסעודה השניה לשתיים. עי''ש. ובאמת שלדעת השו''ע והרמ''א (סימן רצא) זמן סעודה שלישית היא משיגיע זמן המנחה דהיינו משש שעות ומחצה מהיום, ואם עשאה קודם לכן לא יצא ידי חובה.  

תוכחה מגולה

ומכאן תוכחה מגולה לאלו שנוהגים כל שבת לאכול סעודה שניה אחר חצות היום. דמדברי השו''ע והרמ''א הנ''ל מתבאר דלכל סעודה בשבת יש לה זמן, סעודה ראשונה זמנה כל הלילה, סעודה שניה עד חצות היום, וסעודה שלישית מזמן המנחה ואילך.

סילוק הפת

והנה באופן הזה, אף שאדם אוכל הפת וגומרו ואח''כ ניגש לאכול שאר תבשילים כאשר אין כלל וכלל פת בשולחן אין בזה חסרון מדין סילוק הפת. דבברכות (מא:) מבואר דאחר הסעודה מה שיביאו לאדם בין דברים שבאים מחמת הסעודה כגון בשר ודגים ובין דברים שאינם באים מחמת הסעודה כגון פירות, יש לו לברך עליהם תחילה וסוף. וביארו התוס' והר''י דהיינו אחר שסילק ידו מן הפת, וממילא אין הפת פוטרת אותם. ולכאורה בהסתלק הפת גם בנדון דידן יצטרכו לברך על מה שאוכלים תחילה ובסוף ואין המוציא וברכת המזון פוטרת אותם, ואז יצא שסעד לא בבשר ודגים ויש בזה חסרון בסעודת שבת. אולם זה אינו, דהפת פוטרת את כל המאכלים שבאים לשבוע והם עיקר הסעודה, והואיל וכאן כל סעודתו היא הבשר והתוספות שעתיד להביא, ודאי שהפת פוטרת אותם. ומה שבגמ' אמרו, היינו שכבר סעד וכעת מביא כעין סעודה אחרת לקינוח, ולכן מה שיביא צריך לברך תחילה וסוף.

אם נשפך משקה על השולחן

ומכאן תורה יוצאת שמי שהתחיל לאכול פת עם דגים ונשפך משקה על השולחן ומפני זה החליף את כל המפה וכשהחזיר את הכלים לא החזיר את הלחם, מכאן ואילך כשיביא בשר ותוספות שהתכוין להביאם קודם לעיקר הסעודה, לא יצטרכו לברך עליהם תחילה וסוף למרות שכעת  אין פת על השולחן.

האוכל בגינה

ולפי''ז הוא הדין והוא הטעם לאוכל בגינה ונגמר לו הלחם, לא צריך לדאוג דוקא להשאיר קצת מן הלחם כדי שמכאן ואילך לא יצטרך לברך על המאכלים, אלא אף אם נגמר לגמרי, לא יצטרך לברך עליהם כיון שהם עיקר הסעודה ואין כאן דברים חדשים לקינוח סעודה.

חסרון באופן זה

ומכל מקום אופן זה, דהיינו לאכול חמץ בשבת זו יש בו כמה חסרונות. א. זה שאוכל הפת בפינה מסוימת, נראה שאין בזה משום כבוד השבת, וכמו שכתב בשו''ת תעלומות לב (חאו''ח סי''ד) הובא בספר חזו''ע פסח (עמ' רסג) שמונע בזה עונג שבת בזה שאוכל בין תנור לכיריים. וכ''ש אם יברך ברכת המזון אחר שאכל הפת ואח''כ יאכל שאר האוכל ויברך תחילה וסוף, דבזה מראה שאכל סעודת שבת שהיא על הפת ללא כל מאכל וגרע מאכילת תשעה באב. ב. ידוע שהאוכל פת לא ימלט מפירורים, והואיל ונמצא בשבת, אין לו דרך לשטוף הבית אלא רק לטאטא אותו, וכיון שכך קשה לקבוע בודאות שלא נשארו פירורים, וא''כ כשנכנס פסח צריך ליזהר שאם נופל איזה מאכל על הריצפה צריך לשטוף אותו כדי לאוכלו ולא יאכלנו מיד, דחיישינן שנדבק בו פירורין שנשארו בריצפה. ג. מי שיש לו חורים וסדקים בשיניים, חייב יהיה לצחצח שיניו ומי שהוא רגיש ופסיק רישיה שיצא לו דם אין פשוט להתיר לו שהרי אף דהוה פסיק רישיה דלא ניחא ליה בדרבנן, מכל מקום כיון שיש אפשרות לברוח מתקלה זאת עדיף, וכפי שנבאר בהמשך.

ביטול חמץ

מי שאוכל חמץ בשבת זו לא יעשה ביום שישי ביטול, אלא את הביטול יעשה בשבת אחר גמר אכילתו, ואף אם עשה ביום שישי אחר השריפה מכל מקום לא הועיל כיון שחזר בו וזכה בו במה שהשתמש עמו.

מה שנשאר בחמץ

אלא צריך לראות מה יעשה עם החמץ הנשאר. שהרי כל שנה קודם זמן איסורו שם את כל החמץ במקום מכירת החמץ ומוציאו רק לאחר הפסח. אולם בשנה זו שמותר לאכול חמץ אחר זמן המכירה מה יהיה על החמץ שאוכל.

איזה מכירה עושים        

מבירור שעשינו עולה שישנם כמה וכמה סוגי מכירה. ישנם שמוכרים את החמץ ביום שישי סמוך לשבת, ובמכירה לא כולל את מה שעתיד לאכול ממנו בשבת, ובמקרה זה הישראל שאוכל לא עובר על גזל הגוי, אולם אסור לו לשייר כלום, דמה שמשייר אינו נכלל במכירה.

מוכרים מה שעתידים לקנות

ישנם שמוכרים את החמץ ביום חמישי או בשישי ועושים תנאי שמוכרים גם מה שעתידים לקנות. אולם לא ידעו שמכירה כזו לא מועלת כמבואר בשו''ע חו''מ (סימן ר''ט ס''ה) דאין למכור מה שעדיין לא ברשותו. וגרוע מדקל לפירות שלדעת ר''מ יש בו קנין. עי''ש. וישנם שמוכרים ועושים תנאי שתחול המכירה רק בשבת.

המכירה הטובה ביותר

והטוב ביותר לעשות מכירה ביום שישי אחר הצהריים סמוך לשבת כך שאין שום סיכוי שאדם עוד יקנה חמץ, ואז מכר מה שברשות האדם, ומה שהישראל משתמש בחמץ זה בשבת, עושה תנאי עם הגוי שהגוי מרשה לו להשתמש. וממילא אין הפסד לגוי, דמה שישראל יאכל בשבת ודאי שלא יהיה כלול במה שיצטרך הגוי לשלם. דהגוי שילם דמי קדימה, וכשיגיע עת ליקח את החמץ עושים חשבון שיעריך ומשלם לישראל, וכיון שכבר אכל מהם אין עושה חשבון בהם ואין הגוי מפסיד כלום וכמו שאם חל שביעי של פסח ביום שישי, מותר לאכול חמץ בשבת, ואף שעדיין הגוי לא הקנה לנו את החמץ בגמר החג, מ''מ עושים תנאי עם הגוי שמרשה לנו להשתמש במוצרי החמץ למרות שהם שלו.

אפשרות שניה מצות קשות

האפשרות השניה בשבת זו, לאכול מצות קשות בכל השבת. כלומר ביום שישי עושה ביעור חמץ כמו כל שנה ואחרי השריפה אומר ביטול חמץ כמו כל שנה, ומכאן ואילך יאכל רק מוצרים כשרים לפסח אחר שיצחצח את שיניו בביטחה ובליל שבת יאכל מצות. וכן בסעודה שניה ושלישית. אלא שהמצות שאוכל בסעודה שניה ושלישית צריכות להיות מבושלות או מטוגנות כדי שיהיה מותר לאוכלם בערב פסח שהרי איתא בירושלמי לאסור לאכול מצה כל ערב פסח, וא''כ בליל שבת מותר לו לאכול המצות כמות שהם, ולסעודות היום צריך להכין מראש מצות מבושלות או מטוגנות.

כמות המצות לסעודת שבת

אולם כיון שהמצות כל השנה ברכתם מזונות כדעת הערוך שעל כל דבר הנכסס מברך בורא מיני מזונות ולא המוציא כיון שאין דרך האדם לקבוע סעודה על דבר הנכסס, ממילא אי אפשר לברך המוציא על מצות אלו אא''כ יאכל שיעור של קביעות סעודה דהיינו או ג' ביצים או ד' ביצים. וכיון שפסק השו''ע (סימן תפו) ששיעור ביצה היא כשתי כזיתות, נמצא שצריך לאכול או ו' כזיתות או ח' כזיתות.

שיעורים לפי נפח

שיעורים אלו של כזית וכביצה אינם נמדדים לפי משקל אלא לפי נפח וכמו שכתב מו''ר רבי עובדיה יוסף זיע''א בספרו שו''ת חזו''ע (כרך ב' עמ' תקי''ח) דהעיקר הוא הנפח ולא המשקל וכמו שכתב הרמב''ם בפירושו לחלה (פ''ב מ''ו), וכ''כ הפר''ח (יו''ד סימן צט סק''ו), וכ''כ הפרי תואר (שם סק''ד) ועוד עי''ש. ומה שאמרו שהזקנים היו מודדים לפי משקל, יתכן ושקלו את המצות הרכות ושם משקלם שוה לנפח והוא כשלשים גרם, משא''כ במצות הקשות ישנם כמה דעות, אם משקלם לאחר מדידה בנפח, אחד עשרה גרם או חמש עשרה גרם או עשרים גרם, ואנו נוקטים כדעה אמצעית שהוא חמש עשרה גרם. נמצא שמצת מכונה המרובעת שיש בה שלושים גרם נחשב לכביצה, והואיל וצריך לאכול לפחות שלוש ביצים, א''כ יש לאכול לפחות שלוש מצות כאלו, ואף למד''א ד' ביצים יתכן כדעת המג''א דשאר המאכלים מצטרפים לכשיעור של קביעות סעודה, והמחמיר לאכול ארבע מצות תבוא עליו ברכה.

סעודה שניה

כל זה בסעודה ראשונה, ואז כל אחד מן המסובין צריך לאכול כשיעור הנ''ל כדי לצאת י''ח פת של סעודת שבת. אולם בסעודה שניה שאסור לאכול המצה כמות שהיא יש לבשל או לטגן אותה. והבישול אינו דוקא במרק או כפי שפירסמו שצריך מרק עם תבלין טוב, דהמעיין בסוגיית הגמ' בפסחים (מא.) יראה להדיא דבישול היינו במים וזו סוגיא ערוכה בדין חביצא הנאמרת בשו''ע (סימן קסח ס''י), וכפי שנפסק בשו''ע (סימן תסא ס''ד) דהמבשל מצה אין יוצא בה י''ח לא שנא עם מרק לא שנא עם מים, דהרי''ף והרא''ש ביארו דעל ידי הבישול אין טעם מצה כלומר אפויה. והוא הדין בטיגון, אם מטגן בשמן קצת עמוק כלומר שכשמכניס את המצה, השמן רוחש מסביב ולא נבלע עד שלא רואים אותו, זה נחשב כבישול כמבואר בתוס' ברכות (לז:) וכן בתוס' הרא''ש שם.

טיגון ללא ביצה

לאחרונה שמענו שיש מי שהורה שכל טיגון חייב להיות עם ביצה. והדברים אינם נכונים כלל ועיקר דהטיגון לבד בשמן הוא שמשנה את הטעם דומיא דבישול במים ולא שייך לביצה. אמנם אם טעים לו יותר עם ביצה, מותר לו לטגן עם ביצה, אלא שבין יש ביצה ובין אין ביצה, הטיגון עצמו מביא טעם אחר למצה ולכן לא יוצא בה ידי חובה בליל פסח, ולכן מותר לאוכלה בערב פסח.

שיעור אחר הבישול

אמנם לגבי שיעור האכילה אין הדבר משתנה בין ליל שבת לשבת בבוקר, דבכל מקרה צריך לאכול שיעור של ג' או ד' מצות שהם ג' או ד' ביצים. ומה שפירסמו דבמבושל יש קולא יתירה, אין לדברים שחר, דאדרבה בישול הוא סיבה להפקיע מהמוציא ולא סיבה לברך המוציא.

אזהרה בטיגון

יש להזהיר שצריך לבשל או לטגן לפחות ג' מצות שלימות כדי שיהיה ללחם משנה הן בסעודה שניה והן לסעודה שלישית, דבבוקר יקח שתי מצות מטוגנות ויבצע על אחת וישאיר את השניה כדי לבצוע עליה בסעודה שלישית עם המצה השלישית, אמנם שאר המצות שאוכל כדי להצטרף לשיעור המוציא אין חייב שיהיו שלימות, אמנם צריך שיהיה בכל אחת לפחות כזית כדי שהבישול לא יפקיע מאפיה, ולכן עליו לטגן לפחות חצי מצה המרובעת שהיא בנפח שוה לכזית. וכשיאכל בסך הכל ג' מצות או ד' יוצא בזה ידי חובה, וכן יעשה גם בסעודה שלישית.

אפשרות שלישית המומלצת ביותר

האפשרות המומלצת ביותר היא לאכול כל השבת מצות רכות, והרווח במצות אלו שהם כל השנה המוציא דכיון שיש בהם קמח ומים ואינן נכססות אין שום סיבה לברך עליהם מזונות, ולכן בסעודה ראשונה יאכל מהם שיעור של שישים גרם שהוא שוה לשיעור ביצה, וכן בסעודה שניה ושלישית, אלא שבסעודה שניה ושלישית צריך להכין מראש מצות כאלו מטוגנות או מבושלות. 

שיעור הטיגון או הבישול

לשאלת רבים כמה זמן צריך להשאיר את המצה כדי שתתבשל או תתטגן, והתשובה בזה עד שרואה שהשפיע הבישול על המצה כגון שכבר ספגה המצה את המשקים, וכן בטיגון עד שהמצה שינתה את הגוון ורואים בחוש שהטיגון השפיע, רק אז אפשר להוציאה מהמחבת.

סעודה שלישית לכתחילה

האוכל מצה מבושלת או מטוגנת מקיים בזה סעודה שלישית בהמוציא כפי עיקר הדין, אלא שיזהר לאכול סעודה זו קודם שעה עשירית דהיינו עד רבע לארבע בערך.

אכילת פירות

פסק השו''ע (סימן תמד) דבערב פסח אחר שעה עשירית לא יאכל פת או מזונות, אבל לאכול פירות או ירקות מותר, ובלבד שלא ימלא כרסו מהם כדי שיאכל מצה לתיאבון וכל אחד יעשה חשבון נפש לעצמו.

עוגה מקמח מצה

כתב הרמ''א (סימן תעא ס''ב) דמצה שנילושה מקמח מצה אף שלא יוצאים בה ידי חובת פסח, דכבר עבר ממנה טעם מצה, מכל מקום כיון שהיא היתה אפויה ושוב כעת אפו אותה, אין שאר הרכיבים מפקיעים ממנה את איסור אכילת מצה בערב פסח, וכן הסכימו האחרונים.

לחמניות מקמח מצה

ומכאן שאי אפשר לקיים סעודה שלישית  מלחמניות העשויות מקמח מצה, אף שלשו אותם וטעמם השתנה, מכל מקום כל שלא עשה בהם טיגון או בישול, שם של אפיה נשאר בהם ואסור לאוכלם בערב פסח.

הכנה משבת ליו''ט

אסור להכין משבת ליו''ט או ליום חול ואיסור זה הוא מדרבנן (אם לא עשה מלאכה), וטעם איסור זה כתב הרמב''ם (בפכ''ג מהלכות שבת הל''ז) ''מפני שהוא כמתקן''. ולפיכך אסור להדיח כלים משבת לליל פסח וכן אסור לערוך שולחן משבת לליל פסח שהרי בעריכתו הכינו לאכילה והרי זה הכנה משבת ליו''ט שיש בה תיקון. דהשולחן כמות שהוא אינו ראוי לאכילה וכעת עשה אותו ראוי. וכן הגולל ס''ת משבת לקריאה של פסח כתב בשו''ע הגר''ז לאסור משום הכנה, דהספר כרגע לא ראוי לקריאה ובזה שגללו עשאו ראוי לקריאה והוי הכנה שיש בה תיקון ואסור.

הכנה שאין בה תיקון

אולם הכנה שאין בה תיקון מותרת, וכן מתבאר בשו''ע (סימן שב ס''ג) ואכמ''ל. ולכן מי שמביא כלים לצורך הלילה כגון המוריד ערימת צלחות וכוסות ושם על השולחן ללא עריכה, מותר. דכיון שעדיין לא ראוי לאכילה אין כאן איסור.

הבאת מחזור לפסח

וכן מי שרוצה לילך לבית הכנסת בשבת מבעוד יום ורוצה ליקח עמו את המחזור לתפילה בליל פסח, אין לאסור עליו מטעם מכין, שהרי אמנם מביא את המחזור לצורך הלילה אבל ההכנה הזאת אין בה שום תיקון וזה מותר. וכן גבאי בית הכנסת יכולים להוציא מחזורים בשבת לצורך הלילה כדי שהמתפללים יתפללו במחזורים אלו ואין בזה שום חשש.

הוצאת מאכלים לליל פסח

וכן אפשר להוציא מאכלים מבושלים הנמצאים במקרר או במקפיא כדי להניחם על השיש לצורך הלילה, דכיון שאינו מחממם אלא מתחממים מאליהם אין זו הכנה שיש בה תיקון, דההפשרה מתבצעת מאליה ומה שהוא עשה זה רק הפסקת מצב קיים.

הוצאת מצות קפואות

להוציא מצות קפואות לצורך ליל הסדר, תלוי הדבר ועומד. קודם צריך לדעת שעיקר הנידון במצות אינו משום מוקצה מחמת איסור כפי שנאמר ע''י מאן דאמר, דמוקצה מחמת איסור פירושו שהטלטול שלו כרוך באיסור ולא שאסור לאוכלו. אלא בנדון דידן הספק הוא משום שאדם מקפיד על אכילת מצות אלו וא''כ נכנס בגדר של מוקצה מחמת חסרון כיס. ולכן תלוי הדבר ועומד אם יש לו מצות מיותרות או לא. אם יש לו בצמצום הרי מקפיד עליהם, אולם אם יש לו ברווח אין לו שום קפידא ליתן חלק מהם לקטן וזה מתיר טלטול של כל המצות, כי על כל מצה יש לו להתיר שמא זה יתן לקטן, והבן. תזכו לשנים רבות נעימות וטובות בברכת פסח כשר ושמח.  

להורדת העלונים 'הלכה שבועית' לחצו >>

להצטרפות לקבלת העלונים במייל מידי שבוע שלחו הודעה ל6880466@gmail.co