ד"ר מיכאל מילשטיין: "מעריך שיש רצינות באמירה של חמאס"

ד"ר, אל"מ (מיל') מיכאל מילשטיין, ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב ולשעבר ראש הזירה הפלסטינית באמ"ן, שוחח עם סיון כהן והציג פרספקטיבה חדה ומפוכחת על תנאי חמאס לעסקה לשחרור החטופים. במהלך השיחה, הוא לא חסך ביקורת על הדינמיקה המדינית והביטחונית בישראל סביב ניהול המשבר, תוך שהוא מדגיש את הצורך בהתמודדות עם המציאות כפי שהיא, ולא עם המשאלות.

לדבריו, הדרישות המרכזיות של חמאס בעסקה ברורות ואינן משתנות: הפסקת המלחמה ונסיגה של כוחות צה"ל מהרצועה, או לפחות התחייבות לכך בעתיד הקרוב. "בערך כל יומיים אנחנו שואלים את אותה שאלה ומגיעים לאותה תשובה, וכאילו ממשיכים להמציא את הגלגל מחדש", הוא אמר. מילשטיין הדגיש כי גם אם הדרישות הללו קשות לעיכול מהבחינה הלאומית, הן עדיין ברורות וממוקדות, ואינן מותירות מקום רב לפרשנות או תחבולות.

איתותים מעוררי מחשבה: "הכול תמורת הכול" כעמדה כנה

אחת מהנקודות הבולטות שנאמרו בשיחה היא ההתייחסות של מילשטיין לאמירה של חמאס בדבר נכונות לעסקה רחבה – "הכול תמורת הכול". לדבריו, ייתכן שמדובר בעמדה אותנטית ולא רק באסטרטגיה. "אני אומר את זה עכשיו בשיא הזהירות – אני מעריך שיש רצינות באמירה של חמאס", אמר. חמאס, לטענתו, מתמקד כעת לא רק בהישגים צבאיים, אלא בעיקר בהבטחת השרידות שלו כארגון פוליטי וצבאי לאחר המלחמה, ובחיזוק הלגיטימציה שלו כלפי הציבור הפלסטיני.

ביקורת על שיח ההכרעה: "אין חטופים אם אתם כובשים את כל עזה?"

בהתייחסות לרטוריקה הישראלית המדברת על "הכרעת חמאס", מציע מילשטיין נקודת מבט מציאותית ובלתי מתייפייפת. "יש עכשיו אמירה חדשה בשיח שלנו – 'אנחנו נכריע את חמאס'. מה זה אומר בעצם? לכבוש את כל עזה? ומה עם החטופים?", תהה. הוא מבקש להאיר את הפער בין הדימויים הצבאיים הגדולים לבין המשמעויות המעשיות בשטח – ובהן שאלת שלומם של החטופים.

בחינה מחדש של מנטרות ישראליות

אחד מהרעיונות המרכזיים שמילשטיין מעלה הוא הצורך לבחון מחדש את מה שהוא מכנה "קונספציות ישראליות". לדוגמה, האמונה שחמאס לעולם לא יוותר על "נכס" כמו חטוף. ייתכן, הוא טוען, שהנחות אלו הפכו עם הזמן למנטרות בלתי נבדקות, ושעלינו לשאול את עצמנו האם הן עדיין נכונות. "יכול להיות שבאמת – תמורת ויתורים מאוד קשים – חמאס יסכים לעסקה מלאה", אמר.

התנגדות לתביעת פירוק חמאס מנשקו: "מי שמעלה דרישה כזו – לא רוצה הסכם"

מילשטיין מציב קו אדום ברור סביב הדרישה לפירוק חמאס מנשקו כתנאי לעסקה. "כל מי שמעלה את הדרישה הזאת – או שהוא מתנגד לעסקה או שהוא פשוט לא מבין מי זה חמאס", טען בתקיפות. מבחינתו, מדובר בדרישה חסרת אחיזה מציאותית שברור שתחסם כל סיכוי להסכם. ההצעה הזו, לדבריו, אינה משקפת הבנה של ה-DNA של הארגון, אלא ניסיון להציב רף שאינו בר השגה.

איום איראני והסתירה האסטרטגית

אחת ההתייחסויות המעניינות ביותר הגיעה בהקשר של השוואה לאיום האיראני. מילשטיין מעלה שאלה פרובוקטיבית: "אם כל כך חשוב עכשיו לכבוש את עזה – למה לא תקפנו את איראן כשהיה צריך?" בכך הוא מצביע על סתירה בתפיסת האיומים של ישראל. לדבריו, האיום מאיראן דרמטי בהרבה, אך אין כל תיאום בין ההתלהבות לכבוש את עזה לבין ההימנעות מפעולה מקבילה מול טהראן.

לסיום – קריאה לריאליזם ביטחוני

לקראת סוף דבריו, מבקש מילשטיין להנחיל תפיסה שקולה יותר בשיח הביטחוני. "כן, אנחנו נצטרך לחיות עם אמירה קשה – שלפחות בטווח הזמן הקצר, צריך לקבל את חמאס כעובדה קיימת", הוא אמר. לטענתו, הציבור זכאי לדעת את האמת – גם אם היא מורכבת ולא פופולרית. הבטחות שניתן גם לשחרר את כל החטופים וגם למוטט את חמאס אינן ריאליות, ויש להפריד בין שאיפות לבין היתכנות.