"שדדתי את עצמי": הגנב האלגנטי ששדד רק מהעשירים

"גנב עם סטייל", ככה כינו את ארתור בארי בשנות ה-20 בארה"ב. ארתור בארי (Arthur Barry) היה בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 אחד מגנבי התכשיטים הכי מפורסמים, אלגנטיים ומתוחכמים בארצות הברית

הוא לא היה גנב רגיל: בארי גנב תכשיטים רק מהעשירים ביותר- מאנשים בעלי מעמד חברתי גבוה. הוא נודע ביכולות יוצאות דופן: חדירה לבתים מבלי להשאיר עקבות, התנהגות מנומסת ואפילו השארת תכשיטים בעלי ערך רגשי גבוה מבלי לקחת אותם – כדי לא לפגוע רגשית בקורבנות. הוא היה מתוחכם כל כך, עד שמנהיגי החברה הגבוהה העריצו אותו בסתר.

"חשבנו שהמשרתים לקחו את התכשיטים בטעות. רק אחרי כמה ימים הבנו שנפלנו קורבן לגנב – והוא היה מתורבת ונקי כל כך, שהשאיר את הבית מסודר יותר משהיה", תיארה משפחה אחת שבארי פרץ לביתה.

בסופו של דבר – כל שקר, קלקול, בסופו של דבר מתגלה. בארי נעצר בשנת 1927 ונידון ל-25 שנות מאסר. הוא שוחרר לאחר כ-17 שנים. בשחרור הוא אמר משפט שהפך להיות כותרת לכתבה: "הייתי גנב, אך מי ששדדתי יותר מכל – היה אני עצמי".

בפרשת השבוע מתוארת מחלת הצרעת, מחלה שבאה לידי ביטוי בפריחה על העור (שלא מצויה כיום), שנובעת לא מווירוס או מהדבקה ממשהו אחר, אלא מהשחתת הדיבור, ובעיקר – לשון הרע. הגוף "מוציא החוצה" את מה שהלב החביא בפנים – מעין ניקוי פנימי דרך סימנים חיצוניים. זו גם הסיבה שהמצורע נשלח לא לרופא עור, או למכון אפידמיולוגי, אלא לכהן, ולאחר מכן, אם צריך – לבידוד לצורך חשבון נפש עצמי. הכהן ביהדות מסמל חסד ואהבה. ללמדנו שגם אם אדם טעה, גם אם אדם שגה ועשה מעשים שלא יעשו – הדבר הנכון ביותר יהיה אם הוא עצמו יבין את הטעות שלו, ולא רק אנו נגיד לו אותה. אך אף אחד לא יקבל מאתנו ביקורת, אם הוא לא יחשוב שאנחנו באמת אוהבים אותו ורוצים בטובתו.

הכישרונות שלך הם מתנה מאלוקים. מה שתעשה איתם, זו המתנה שלך בחזרה.