איראן טוענת שגנבה מסמכים מישראל – מה הסכנה האמיתית?

הטענה של חמאס, כפי שהובאה בערוץ אל-מיאדין הלבנוני, לפיה שירותי הביטחון האיראניים הצליחו לשים ידם על אלפי מסמכים ישראליים רגישים, ובהם פרטים על תוכנית הגרעין של ישראל, זכתה מיידית לתשומת לב. אך דווקא ההתלהבות התקשורתית סביב התוכן המדומה, היא זו שמסתירה את הסיפור האמיתי: לא מדובר במסמכים, אלא בעיתוי.

לכאורה, מדובר במבצע מודיעיני שהושלם כבר לפני חודשים – אך משום מה מתפרסם דווקא עכשיו, ברעש ובאזהרות. הסיבה: בשבוע הבא צפוי להתכנס כינוס קריטי של מועצת הנגידים של סבא"א, שבו תונח על שולחן הדיונים הצעה תקדימית להכריז על איראן כמדינה שאינה משתפת פעולה בנושא הגרעין. הכרזה כזו תסמן את טהראן לא רק כעבריינית גרעינית אלא כמי שמעלימה ראיות, מסרבת לביקורת, ומפרה ברגל גסה את ההסכמות הבינלאומיות.

התגובה האיראנית, בהתאם למסורת הפוליטית שלה, ברורה: הסחה. יצירת רעש תקשורתי סביב ישראל. מי שמתכונן להיות מואשם – מאשים ראשון. הדלפה "מקרית", הפנייה לפרויקטים סודיים לכאורה בישראל, ושליפת הקלף הקבוע של "מזרח תיכון נקי מנשק גרעיני" – הם לא יותר ממהלך טקטי, מתוזמן היטב, שנועד להסיט את הזרקור מוינה אל דימונה.

שר החוץ האיראני עבאס אראקצ'י | סוכנות הידיעות תסנים

שווה לשים לב גם לנקודה נוספת שהעלה החוקר רז צימט: כבר באפריל השנה דווח על מתקפת סייבר שביצעו האקרים איראנים נגד שרת של הוועדה לאנרגיה אטומית. אז זה הוגדר כחדירה מינורית – ללא חומרים רגישים באמת. ייתכן שכעת נעשה ניסיון לנפח את אותו אירוע קטן לכדי "הישג אדיר" לקראת סבב לחצים דיפלומטיים.

גם ההקשר האזורי אינו מקרי. ביקורו של שר החוץ האיראני עראקצ'י בקהיר בשבוע שעבר, והדיווחים על ניסיון להחזיר לשולחן את הדרישה המצרית הישנה לדרוש פיקוח על ישראל, מתחברים יחד לכדי קמפיין מסרים. טהראן מבינה שהזירה הבינלאומית אינה אוהדת במיוחד בימים אלה – ודווקא בשל כך היא מנסה לנצל את הרגישות סביב פרויקט הגרעין הישראלי, שמעולם לא הוכרז רשמית.

אך האם העולם יקנה את זה? קרוב לוודאי שלא. אין מדובר בפריצה לנתב"ג או למסמכים מבית הנשיא, אלא ככל הנראה בשאיבת נתונים כלליים, חלקם אולי ממקורות פתוחים, שיוצגו כ"סודיים" רק כדי לשרת מטרה תודעתית. מעבר לכך, העובדה שאפילו אל-מיאדין נזהר להשתמש במונח "מקורות יודעי דבר" מבלי להציג מסמכים, תמונות או אפילו דוגמה אחת – אומרת הרבה על מידת האמינות של המידע.

בסוף, ייתכן שכלל לא חשוב אם יש מסמכים או אין. המטרה היא להזכיר לעולם שישראל מחזיקה בכוח הרתעה, ולדרוש ממנה שקיפות – דווקא כשאיראן עצמה מסתירה את ליבת תוכניתה. זהו ניסיון שקוף לבנות סימטריה מדומה בין תוקף לנפגע. רק שהפעם, קשה להאמין שמישהו באמת ייפול בזה.