התקיפה באיראן: עד כמה מסוכן והאם נפלטה קרינה רדיואקטיבית?

העולם עצר את נשימתו כאשר פורסם כי ארצות הברית, בתיאום עם ישראל, תקפה אתמול את מתקני ההעשרה הגרעיניים בנתנז, פורדו ואיספהאן שבאיראן. תוך דקות ספורות הופיעו כותרות ברחבי הגלובוס עם חשש מהדהד לשאלה קריטית אחת: האם העולם עומד בפני סכנה חדשה של קרינה רדיואקטיבית?.

ד”ר אסנת רזיאל, מומחית בכירורגיה וטיפול בהשמנה, מנהלת המרכז הרב-תחומי לטיפול בהשמנת יתר, אסיא מדיקל, אסותא רמת החייל מסבירה.

הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (IAEA) הודיעה רשמית כי לא נמצאו עדויות לרמות חריגות של קרינה בסביבה מחוץ לאתרים שנפגעו. עם זאת, החשש העיקרי מתמקד בתוך המתקנים עצמם, שם עלולים להימצא חומרים רעילים במיוחד כגון אורניום הקסאפלואוריד (UF₆), אשר עשויים להוות סכנה כימית משמעותית במקרה של דליפה או חשיפה לא מבוקרת.

חשוב להבהיר כי מתקני ההעשרה אינם דומים לכורים גרעיניים פעילים כמו זה שבבושהר, שם קיימים חומרים רדיואקטיביים מסוכנים פי כמה, תוצרי ביקוע כגון צזיום וסטרונציום. בעוד שתקיפת כור פעיל עלולה להביא לפליטה מסיבית של קרינה לסביבה, מתקני ההעשרה הפועלים בעיקר עם אורניום מועשר, אינם בעלי סיכון זהה. רוב האורניום במתקנים אלה מועשר לרמות של בין 60% עד 90%, אך בכמות מוגבלת ובתנאים מבוקרים, ולכן הסיכוי לפיזור קרינה קטלני במרחב הוא נמוך משמעותית.

מנקודת מבט רפואית, הסכנה המיידית במקרה של חשיפה בתוך המתקן היא בעיקרה כימית ולא רדיואקטיבית. החומר UF₆, אם משתחרר לחלל סגור, עלול לגרום לפגיעה חריפה בדרכי הנשימה ולעיתים אף להיווצרות של חומצה פלואורית המסכנת את הרקמות. אולם, השפעות ארוכות טווח של חשיפה רדיואקטיבית, כגון גידולים ממאירים ופגיעות מערכתיות, אינן צפויות אלא אם כן מדובר בחשיפה גבוהה וממושכת במיוחד – תרחיש בלתי סביר לאור הנסיבות הנוכחיות.

התובנות הרפואיות העדכניות מעלות כי אין כל צורך במיגון מיוחד או פעולות רפואיות יוצאות דופן בקרב הציבור הרחב. עם זאת, מומלץ שהסוכנויות הבינלאומיות ימשיכו לנטר ולבדוק את המצב בשטח, תוך שקיפות מרבית למניעת כל סיכון עתידי אפשרי.

לסיכום, למרות הדרמטיות של האירועים האחרונים, הנתונים מראים בבירור כי נכון לרגע זה, העולם אינו עומד בפני סכנת קרינה גרעינית משמעותית. התגובה העולמית וההתנהלות הזהירה של הגורמים הבינלאומיים מהוות עדות לכך שהלקחים מאסונות עבר נלמדו היטב, וכי תשומת הלב הרפואית והבטיחותית מופנית באופן ממוקד ונכון למניעת כל איום אפשרי על בריאות הציבור.