10 עצות שישנו את הכל: איך מרגיעים את הילדים שניה לאחר שהבית נהרס מפגיעה?

משפחות רבות נפגעו בשבוע האחרון מהמלחמה עם איראן. הורים וילדים מצאו את עצמם בן לילה ללא קורת גג. אם הדבר קשה עבורנו ההורים ועבור כל אדם באשר הוא כאשר הוא עומד מול סכנת חיים וכאשר כל הדברים הכי אישיים שלנו נהרסים ברגע, הרי שעבור הילדים זה קשה פי כמה.

כהורים, נדרשת מאיתנו גבורה בלתי נתפסת: להכיל את הפחד שלנו, לדחוק אותו לרגע הצידה, ולהתמקד במשימה העליונה – להרגיע את הילדים ולהעניק להם טיפת ביטחון, גם כשאין לנו מושג מה יקרה מעתה והלאה.

מיכל שרגא סלונים, מנהלת מרכז החוסן בבית החולים השיקומי אינטגרטיבי מדיקל קר, מסבירה מה אפשר לעשות ברגעים הראשונים הללו:

1. שחררו את השליטה על אירועים שאינכם יכולים לשנות

לפני הכול לשנן לעצמנו את המנטרה: אין לי שליטה על אירועי החיים הקטסטרופליים הללו, אבל יש לי יכולת לשלוט בתגובות שלי אליהם. זה ממש חשוב להתחבר לאמת הזו ולתת לעצמנו אי של שפיות בתוך עולם פחות שפוי. אחרי שסידרנו את הראש אפשר עכשיו לעבור לרעיונות מעשיים .

2.  קודם כל: אתם. ואז הם.

ייתכן שזה נשמע מובן מאליו, אבל כדי להרגיע את הילדים, אתם חייבים לנסות להרגיע את עצמכם קודם. ילדים הם "ספוגים רגשיים" הם קולטים את הפחד, הלחץ והפאניקה שלכם. אם אתם מצליחים לשמור על קור רוח יחסי, גם אם הוא מזויף, זה ישדר להם מסר מרגיע. קחו נשימה עמוקה, אפילו כמה נשימות. אמרו לעצמכם בשקט: "אני פה, אני אדאג להם." המודעות הזו היא הצעד הראשון.

3. "נשארים יחד, חזק!"

ברגעים האלה, הבטיחות הפיזית היא מעל הכול, וזה אומר להתרחק מהר מהבית ההרוס. צאו לשטח פתוח, למקלט קרוב, או לנקודת מפגש שתוכננה מראש. הדבר החשוב ביותר הוא להישאר צמודים לילדים. ממש. מגע פיזי עוטף הוא חבל הצלה: חבקו אותם חזק, החזיקו ידיים, תנו להם להיצמד אליכם בכל כוחם. עצם הנוכחות שלכם, המוחשית והפיזית, חשובה יותר מכל מילה ונותנת להם עוגן.

4. הקול היציב שלכם: מה אנחנו אומרים ברגעים האלה?

הכי קשה זה לדעת מה להגיד כשאתם בעצמכם בהלם. אל תסתירו מהם את המציאות הקשה, אבל התאימו את רמת הפירוט לגילם וליכולת ההכלה שלהם.

• לילדים צעירים (פעוטות וגילאי גן): פשטות וביטחון הם המפתח. "הבית שלנו נפגע בהפגזה, אבל אנחנו ביחד, ואנחנו בטוחים עכשיו." חבקו אותם חזק, שירו שיר מוכר, או ספרו סיפור קצר שמסיט את תשומת ליבם. פעולות חוזרות ומוכרות, גם אם זמניות, יכולות להשרות רוגע.

• לילדים גדולים יותר (יסודי): הסבירו בקצרה מה קרה, תוך שימת דגש על כך שאתם עושים הכול כדי לשמור עליהם. תנו להם לבטא את רגשותיהם – פחד, כעס, עצב, בלבול.. "אני מבין שאתם מפחדים/עצובים. גם אני קצת מפחד/עצוב, אבל אני איתכם ואנחנו נמצא פתרון."

• למתבגרים: היו כנים יותר, אך שמרו על אופטימיות זהירה. תנו להם להשתתף בתהליכי קבלת החלטות אם אפשר, ותנו להם מרחב לבטא את עצמם. גם כשהם עושים זאת בכעס או בתסכול. עודדו אותם לדבר עם חברים קרובים.

5. הימנעו מהבטחות שווא ("הכול יחזור להיות כמו קודם הרגע"). עדיף לומר: "אנחנו לא יודעים בדיוק מה יהיה, אבל אנחנו נעבור את זה ביחד, צעד אחר צעד." המסר של "ביחד" הוא העוגן החשוב ביותר.

6. "אנחנו זה הבית": מנטרות חיזוק משפחתיות

בתוך ההרס והכאוס, חשוב לחזור ולחזק את התחושה שהמשפחה, אתם הבית האמיתי. אמרו לילדים: "נכון, הבית שלנו נחרב, אבל אנחנו בני המשפחה – אנחנו הבית!" חזרו על זה, שוב ושוב. זה אולי קשה עכשיו, אבל תזכירו להם: "אנחנו בסדר, אנחנו לא נפגענו, וביחד נוכל לבנות בית חדש." מילים כאלה, שנאמרות שוב ושוב, הופכות למנטרה מרגיעה ומטמיעות תחושת ביטחון פנימית.

7. שגרת חירום: לבנות עוגנים חדשים בתוך הכאוס

נסו לייצר עוגנים של שגרה. אם הצלחתם להציל בובה אהובה, שמיכה מוכרת, או ספר שקראתם להם כל ערב  נסו לשחזר את הרגע הזה. ארגנו את מרחב המחיה החדש, בין אם הוא במלון או אצל קרובי משפחה, עם החפצים מהבית שנחרב, קבעו זמנים קבועים לארוחות, לשינה, ואפילו לזמן משחק קצר. שגרה, גם זעירה ומדומיינת, מעניקה תחושה של סדר ויציבות בעולם שהתהפך

8. לתת לכאב מקום: לצייר, לשחק, לדבר

ילדים לא תמיד יודעים לבטא במילים את הסערה שהם חווים. תנו להם דרכים אחרות, יצירתיות, לפרוק את הטראומה: משחק, ציור או סיפורים יעזרו לעבד את הטראומה ולהתחיל בתהליך הריפוי.

9. אתם לא לבד: לבקש עזרה בלי היסוס

אתם לא לבד בתוך הכאוס הזה. אל תהססו לפנות לעזרה מקצועית. פסיכולוגים, מטפלים בטראומה וארגוני סיוע רבים מציעים תמיכה מיוחדת במצבים כאלה, במיוחד במציאות ביטחונית מאתגרת כמו זו שלנו.

10. מה הלאה? לבנות מחדש, זיכרון אחרי זיכרון

חשוב לא להפוך את האירוע הטראומטי לטאבו. דברו על מה שקרה, איך התמודדתם, וכיצד תבנו את החיים מחדש, צעד אחר צעד. במקביל, עודדו אותם ליצור זיכרונות חדשים, חיוביים, גם במציאות המשתנה והזמנית. צלמו תמונות של המקום הזמני שלכם, של פעילויות משפחתיות חדשות ורגעים קטנים של שמחה. היכולת להסתכל קדימה באופטימיות זהירה, תוך הדגשת החוסן המשפחתי, תעבור גם אליהם.

הכותבת היא מנהלת מרכז החוסן של בית החולים השיקומי אינטגרטיבי מדיקל קר, המפעיל סדנאות חוסן למילואימניקים ונשות מילואים, מפונים וניצולים.