מצוקת המיגון: מי ידאג לתושבי השכונות החרדיות הותיקות?

מטחי הטילים הכבדים שנורו לעבר ריכוזי אוכלוסייה במהלך המלחמה מול איראן, חשפו שוב ובאופן כואב את אחד הפערים הקריטיים ביותר בהגנה על אזרחי המדינה: היעדר פתרונות מיגון הולמים בשכונות רבות, ובמיוחד בריכוזים החרדיים הוותיקים. בעוד שתושבים בערים חדשות או בשכונות שעברו התחדשות עירונית יכולים ליהנות ממרחבים מוגנים דירתיים או קומתיים, מאות אלפי משפחות מתגוררות במבנים ישנים, ללא ממ"דים (מרחבים מוגנים דירתיים), מקלטים משותפים ראויים לשימוש, או כל פתרון מיגון אחר שיכול להעניק להם הגנה מינימלית בעת חירום.

המצוקה חמורה במיוחד באזורים חרדים, בהם הצפיפות רבה יותר, שטח הדירות קטן יותר מה שיוצר עומס רב על התשתיות ומאיץ תהליכים שהופכים את המבנים למסוכנים ורעועים. השכונות החרדיות הותיקות במרכז ובצפון ירושלים הם דוגמא טובה לכך, וכמותן שכונות ושיכונים רבים ברחבי הארץ. המבנים הישנים הללו תוכננו ונבנו לפני עשרות שנים, בתקופה בה איומי הטילים לא היו חלק מהשיגרה ולפיכך חשיבה על מיגון נעדרה לחלוטין מהתכנון. 

מי שביקר באזורים הללו במהלך המלחמה יודע כי עם הישמע האזעקה, לא נותר לדיירים אלא לחפש מסתור בחדר מדרגות, או במקרה הטוב, בחדר פנימי – פתרונות שאינם מספקים הגנה הולמת מפני הדף ורסיסים, ועל אחת כמה וכמה מפני פגיעה ישירה.

המספרים המדוייקים של תושבים ללא פתרונות מיגון שמורים - אולי - אצל הרשויות, אך  גם ההערכות המקלות ביותר מדברות על עשרות אלפי משפחות חרדיות שמתגוררות כיום בבתים ובאזורים בלתי ממוגנים באופן ראוי.  

מה שעגום במיוחד, נכון להיום, שלמדינת ישראל אין תכנית סדורה להסדרה מקיפה של הנושא - זאת חרף מטחי הטילים שספג העורף הישראלי מאז ה7.10 בדגש על מבצע עם כלביא. במקום תוכנית ממשלתית רב-שנתית, עם תקציבים ייעודיים, גורם מתכלל, גוף מאגם ולוחות זמנים ברורים, נראה שהרשויות מתנהלות בעצלתיים ובורחות מאחריות. 

במקרים רבים מתקבל הרושם כי רשויות וגורמים רבים משליכים את יהבם על פרוייקטים של התחדשות עירונית ובניה של שכונות חדשות, שיספקו פתרונות מיגון, גם אם עקיפים, לתושבים המתגוררים בדירות ישנות. במילים אחרות: המדינה מתנערת מהאחריות שלה כלפי התושבים ומוכנה לספק להם את מה שמגיע להם רק באמצעות יזמים מהשוק הפרטי שיעשירו על הדרך את קופת המדינה.

כאשר מדובר בהתחדשות עירונית (תמ"א או פינוי בינוי) הפתרון פשוט אך לא רלוונטי לתושבים שלא מתגוררים בנכס בו מתבצע הפרוייקט. הבשורה היא רק היכן שמדובר במתחמים חדשים או שכונות חדשות שנבנות בסמוך לשכונות ותיקות. יזמים מחוייבים במסגרת הזיכיון שלהם להקצות שטח ניכר למוסדות ולמבני ציבור, אשר כוללים בין היתר מרחבים מוגנים רבים ומשודרגים. בזמן אמת מרחבים אלו יכולים לשמש מחסה לשכנים מהשכונה הותיקה שמעבר לכביש. מדובר כמובן בפתרון חלקי, אך במצב הנוכחי הוא עדיף על היעדר פתרון בכלל. 

דוד (שם בדוי) אברך חרדי המתגורר באזור הכניסה לירושלים, מספר ל'בחדרי חרדים' כי המלחמה מול איראן עברה עליו ועל בני משפחתו (7 נפשות בלעה"ר) בחרדה גדולה. "זה לא פשוט לצאת למסדרון של הבנין שמשמש כ"מרחב מוגן" כשניכר כשכל הדף או רסיס הכי קטן יכול להקריס את כל הבנין". בחסדי שמים האזור שלהם ניצל מכל פגיעה, אך הדאגה איתה הוא נותר גדולה מאוד. 

"אנחנו מנסים להתארגן קבוצת דיירים כדי לפנות לרשויות. דיברנו גם עם מספר חברי כנסת. להגיד שאנחנו אופטימים? לא יותר מידי, אבל השתדלות צריך לעשות". 

החוויה של ד' משותפת כאמור לעשרות אלפי חרדים. חיים, חרדי שמתגורר בפריפריה החרדית בעיר שספגה פגיעות לא פשוטות, מספר אף הוא על התארגנות לפעולה אזרחית בנושא. לצד פניה לח"כים ולחברי מועצה, הוא סבור כי "על התקשורת להציף את המצוקה ללא הרף ולא לתת לזה לחמוק". 

חבר מועצה חרדי שהקדיש את הימים והשבועות האחרונים ללמידת הנושא, משתף אותנו במספר מסקנות ותובנות. "בעולם אידיאלי", כך הוא אומר, הרשויות היו מתאבדות על הנושא הזה, "אלא שאנחנו כידוע לא בעולם אידיאלי בפרט בכל מה שקשור לתכנון ארוך טווח". 

הדגש לדבריו צריך להינתן על הרחבת המענים הקיימים, דוגמת רתימת יזמים פרטים לנושא. "אם בונים שכונה חדשה אפשר לדרוש מהקבלן הקצאת מיגון גם לתושבי רחובות ושכונות ותיקות בקרבת מקום". 

לדבריו, בסיטואציה הנוכחית זהו פתרון קל בהרבה ליישום, גם אם הוא אינו אידיאלי כאמור. "יש רצוי ויש מצוי. כבר כיום אנחנו רואים ששכונות ומבנים חדשים מספקים מענה רב לאזורים ותיקים. צריך לקחת את המודל הזה ולהעצים אותו כדי שבמערכה הבאה מיגון יהיה נגיש לכמה שיותר תושבים".