פרק התהילים שהציל: מסעו של שורד השבי עומר שם טוב לאמונה

בכל בוקר ובוקר, הייתה שלי שם טוב, אמו של עומר, נכנסת לחדרו הריק של בנה, עומר, וקוראת את פרק כ' מספר תהילים. לאורך כל התקופה הזו לא ידעה האם כי בנה עומר, אמר את אותם פסוקים ממש: "יענך ה' ביום צרה". הוא אימץ את התפילה היומיומית הזו במקום נידח וסגור, כ-40 מטרים מתחת לאדמה, לבדו, בתוך מנהרה אפלה של חמאס ברצועת עזה.

שם טוב היה בן 20 בלבד כאשר מחבלים ארורים תפסו אותו, בעת מתקפת הפתע הרצחנית בדרום הארץ בבוקר שמחת תורה 7 באוקטובר 2023. הוא חי חיים שקטים וצנועים, כשהוא עובד במסעדה כדי לחסוך כסף לטיול בחו"ל. אך בשמחת תורה ההוא, כל חלומותיו נגדעו כשנחטף מאזור רעים.

ימים ספורים לאחר תחילת שביו, סיפר עומר, הוא החל "לדבר עם הקדוש ברוך הוא", קיבל קבלות טובות והחל לברך על כל פיסת אוכל שקיבל לידיו, גם אם היא הייתה דלה. היו לו גם בקשות – שחלקן, הוא מאמין באמונה שלמה, נענו בזכות רחמי שמיים.

"אתה מחפש משהו להישען עליו, משהו להיאחז בו", אמר שם טוב בראיון שנערך לאחרונה בבית משפחתו בהרצליה. "המקום הראשון שאליו פניתי היה בורא עולם. הייתי מרגיש כאילו כוח אדיר שנכנס בי", סיפר. "האמונה החזיקה אותי בחיים", הוסיף, "תמיד האמנתי שאגיע הביתה, למרות שלא ידעתי איך או מתי תפקוד אותי הישועה".

והישועה אכן הגיעה. עומר שוחרר בסופו של דבר בסוף חודש אדר האחרון, כחלק מהסכם הפסקת אש עם חמאס, זאת לאחר 505 ימים ארוכים של שבי וייסורים בעזה. שם טוב, שמלאו לו 22 שנים בהיותו בשבי, ציין כי תמיד הייתה לו ניצוץ של אמונה, אך מעולם לא היה שומר תורה ומצוות. חטופים רבים אחרים ששוחררו, מזכיר ה'ניו יורק טיימס', דיברו על חוויות דומות של מציאת נחמה וכוח לשרוד באמצעות חיבור מחודש עם בורא עולם וקיום מצוות ומנהגים יהודיים מעת לעת.

ה'טיימס' מזכיר גם את החטוף אלי שרעבי, שיצא כחוש לאחר 491 ימים בשבי, כאשר נודע לו שרעייתו ושתי בנותיו נרצחו במתקפת הטרור. הוא סיפר כיצד אמר מדי יום 'שמע ישראל' במנהרה החשוכה והלחה שחלק עם בני ערובה אחרים, כשבכל ליל שבת הוא השתדל לעשות קידוש על מים, שהיו הדבר היחיד שהיה ברשותם במקום יין, וכמצוות חז"ל.

גם אמו של שם טוב, מגולל העיתון האמריקני, חוותה מסע רוחני משלה בזמן שבנה היה בעזה. גם היא, בכוחות מחודשים, החלה לשמור שבת. היא נתקלה במזמור כ' מתהילים באופן אקראי, כאשר קבוצה שתמכה במשפחות החטופים חילקה גלויות מודפסות עם פרקי תהילים ושמות רנדומליים של חטופין, כשבדיוק מזמור זה נשא את שמו של בנה עומר.

במשך 27 הימים הראשונים אחרי שנחטף, בזמן ששם טוב שהה במנהרה של חמאס, הוא שמע מעליו את קולות הכוחות הישראליים. לאחר שהחיילים התקדמו הלאה, הוא סיפר ששוביו הביאו לו כמה חומרי קריאה שהם השאירו מאחור, כולל ספרות תורנית ששוביו ביקשו ממנו לפענח, מתוך מחשבה שאלו עשויות להיות הוראות צבאיות. "תקראו לזה 'השגחה פרטית', אבל בין החומרים הללו, היה כרטיס מודפס עם פרק כ' מתהילים", סיפר עומר, אם כי ללא שמו עליו.

שבוע לאחר חטיפתו הוא החליט לשמור על כשרות ככל יכולתו, והקפיד לאכול או בשר או מוצרי חלב, כאשר שוביו נתנו להם את שניהם, זאת בהתאם לחוקי התורה האוסרים על ערבוב בשר עם חלב. הוא התחייב להקב"ה שאם יחזור הביתה, יתפלל מדי יום תפילת שחרית עם תפילין.

לאחר קריסת הפסקת האש הראשונה, שם טוב נלקח בחזרה למנהרות ובילה את שארית שביו לבדו, למעט המחבלים שהיו אמורים לעקוב אחריו. במשך 50 יום, הוא סיפר, הוא ישב בתא קטן וחנוק כמעט ללא אוכל – ביסקוויט אחד ביום וכמה טיפות של מים מלוחים. רוב הזמן היה חשוך מוחלט. כסובל מאסטמה, הוא בקושי הצליח לנשום. 

המחבלים הביאו לו משאף. יום אחד, על סף שבירה, הוא התחנן להקב"ה שייקח אותו למקום אחר – לכל מקום, העיקר שישרוד.

עשר דקות לאחר מכן, הוא סיפר, הגיעו החוטפים והעבירו אותו לתא תת-קרקעי גדול יותר עם קירות מחופים וחשמל. "זה היה גן עדן" בהשוואה למקום הקודם, אמר. אלא שיומיים לאחר מכן, שוביו אמרו לו שהם מתכוונים להחזיר אותו לתא הקודם. הוא נלחץ מאוד אבל בדיוק באותו לילה הצבא תקף חלק מרשת המנהרות והמעבר נחסם, כך שהוא נשאר במקומו – עדות נוספת להשגחה פרטית.

שם טוב דבק באמונתו החדשה בבורא. הוא הקפיד לברך על מזונו וסיפר ששוביו היו משועשעים מכך שהיה מניח את ידו על ראשו, במקום כיפה, בכדי לברך. לאחרונה הוא חזר מסיבוב הרצאות מרגש בקהילות יהודיות בארצות הברית, שם סיפר את סיפורו המופלא. לדבריו הוא מתפלל מדי בוקר בביתו עם תפילין, וכפי שקיבל על עצמו.