המסע לסוריה שהסתיים בתא אפל בלבנון: "אנשים מסוימים שונאים אותנו רק בגלל שאנחנו קיימים"
במסעו מחאלב ללונדון, דן ברוטמן הואשם בהיותו מרגל ישראלי ונכלא בבתי כלא שונים למשך ששה ימים שם נמנע ממנו טיפול רפואי, ואף עבר עינויים. הוא סיפר כי בשחרור מהמעצר הוא נסע דרך אזורי חיזבאללה לשדה התעופה, אזוק כשעיניו מכוסות
דן ברוטמן במהלך שירותו הצבאי ובשנה האחרונה צילום: באדיבות המצלם
דן ברוטמן בן ה-38 תכנן לסוע לטייל בסוריה כדי לשוחח עם היהודים האחרונים שנותרו במדינה, אך הוא מעולם לא דמיין שיימצא את עצמו עצור בכלא לבנוני במשך שישה ימים.
דן, סטודנט יהודי לתואר שני מבית הספר לכלכלה של לונדון (LSE) היה חלק מקבוצת תיירים מערבית גדולה שביקרה במדינה מאז נפילת משטר אסד בדצמבר בשנה שעברה. הנסיעה חזרה דרך לבנון היתה הפעם הרביעית שלו במדינה - והביקורים הקודמים לא עוררו בעיות.
הוא סיפר לעיתון היהודי הבריטי Jewish Chronicle, כי לאורך כל מאסרו, הוא ניהל יומן סודי. הוא סיפר לפקידים הלבנונים שהוא רק לומד לקראת בחינות הגמר שלו - אבל למעשה, הוא תיעד את מחשבותיו ורגשותיו לאורך כל החוויה הקשה.
"מה שלמדתי הוא שאנשים מסוימים שונאים אותנו רק בגלל שאנחנו קיימים", אמר. "אולי היה לנו חופשה מההיסטוריה אחרי מלחמת העולם השנייה, אבל חזרנו לעידן שבו אנשים רואים בגלוי את הקיום היהודי כפשע".
דן גם שוחח עם רועי קייס בכאן 11, וגם עם מי שניסה לסייע לו נפשית אחרי השחרור, אילן גרפל, ישראלי – אמריקני, שנעצר בעבר במצרים לכמה חודשים בחשד שהוא סוכן מוסד.
דן ברוטמן בראיון לרועי קייס צילום: כאן 11
ברוטמן סיפר לעיתון הבריטי שכל התיירים התבקשו לרשום את שם אמם במעבר הגבול, משום שלטענתו, "הם רצו לוודא שלאף אחד לא תהיה אם יהודייה".
ברוטמן, שנולד בבוסטון, עלה לישראל בגיל 18, וחזר לארה"ב לאחר מספר שנים. הוא עבר לדרום אפריקה בגיל 23 כדי לעשות את עבודת הגמר שלו לתואר ראשון, ונשאר שם עשור. הוא מחזיק בדרכון דרום אפריקאי, אמריקאי וישראלי, ויש לו תושבות קבע בקנדה, לשם עבר בשנת 2020.
ברוטמן, ביקר ב-98 מדינות, כולל איראן ולבנון, שם פקד את בית הקברות היהודי, אך הפעם, כשהגיע הזמן לחצות את הגבול בין סוריה ללבנון, הוא נעצר בביקורת הדרכונים.
הוא נשאל ברוטמן על ידי אחד הפקידים בגבול אם שירת בצה"ל. ולפני שהספיק להבין מה רוצים ממנו, הוא הופרד משאר קבוצת התיירים, השוטרים לקחו את הטלפון, השעון והארנק שלו.
לאחר מכן הוא לווה לתא "מטונף" ללא מים או אור טבעי" סיפר. "אני מחכה שם, אבל אני לא יודע למה אני מחכה", אמר ברוטמן. חייל לבנוני צעק שוב ושוב לעברו: "חייל ישראלי".
ברוטמן ניסה לשכנע את הפקיד שחקר אותו שהיה עליו להתגייס לצה"ל עם עלייתו ארצה בגיל 18, ותפקידו היה אדמיניסטרטיבי בלבד ושהוא השתחרר לאחר תשעה חודשים בלבד. הוא ביקש לדבר עם שגרירות ארה"ב - אך הדבר נדחה שוב ושוב ל"מחר". לאורך חקירתו, אמר ברוטמן כי זהותו היהודית תמיד היתה החשד.
לאורך כל החוויה הקשה, ברוטמן סבל ממחסור בתרופות חיוניות למחלה כרונית. במהלך העברה לתא אחר ברוטמן נכבל באזיקים. עם הגעתו לעיר אחרת במזרח לבנון, הוא הוכנס לתא המלוכלך ביותר שראה אי פעם "עם צואה מרוחה על הקירות".
הוא הועבר לביירות אזוק במושב האחורי של טנדר. החקירה נמשכה, והוא ניסה שוב לשכנע את החוקר שהוא לא מרגל ישראלי, אלא סתם תייר שבמקרה יש לו אזרחות ישראלית. החוקרים עברו על הטלפון שלו, סיננו כל אפליקציה, כל הודעה וכל תמונה.
כדי להירדם, הוא שר שירים יהודיים לנחמה, הוא גם חשב על המשפט של רחל גולדברג-פולין "רק תשרוד!" שאמרה לבנה הירש כשהיה בשבי חמאס לפני שנרצח בעזה.
הוא סיפר כי נסע דרך אזורי חיזבאללה לשדה התעופה, אזוק כשעיניו מכוסות – "חוויה מעוררת חרדה" – וציפה שמישהו משגרירות ארה"ב יהיה שם כדי לקבל את פניו, כפי שהובטח, אך איש לא הגיע. "הרגשתי נפגע כמו תפוח אדמה לוהט", אמר ברוטמן. נאמר לו שפקידי השגרירות יהיו שם כדי לקבל את פניו בלונדון בהית'רו במקום זאת, אך כנראה שגם זה לא היה נכון.
הוא החל לפרסם את סיפורו ברשתות החברתיות לאחר שחש נטוש לא רק על ידי הרשויות האמריקאיות - שלא סיפקו כל סיוע נפשי לאחר שחרורו - אלא גם על ידי התקשורת האמריקאית, שלא נראתה מעוניינת בסיפורו. "נפגעתי נפשית, והייתי צריך לקבל יותר תמיכה, אבל פשוט נותרתי לבד לנפשי", טען.
הוא מייחס את חוסר תשומת הלב התקשורתית האמריקאית לסיפורו לחוסר אהדה כלפי כל מי שיש לו קשר לישראל בגלל המלחמה בעזה. "אם אתה אמריקאי, אבל אתה יהודי וישראלי, אתה מקבל יחס שונה", אמר.
