אנטיביוטיקה לפני עקירה: ישראל מתכוננת למהלך דרמטי

בעוד הקמפיין הבינלאומי סביב הרעב בעזה תופס כותרות ומטיל לחצים גוברים על ישראל, סיכויי העסקה עם חמאס נראים קלושים יותר מאי פעם. ד"ר דורון מצא, חוקר בכיר בעל רקע מודיעיני, מציג תמונת מצב חדה ומדודה: ישראל מתקרבת לשלב הכרעה, והצעד שיבוא עשוי להיות כירורגי, מפתיע ובעיקר לא מתנצל.

לדבריו, ישראל נלכדה בתוך ניסיון כפול שהולך ומאבד אחיזה במציאות. מצד אחד הרצון להשיב את החטופים, ומצד שני השאיפה למוטט את שלטון חמאס. הניסיון לאחוז בשתי המטרות במקביל הוביל, לדבריו, לסוג של שיתוק אסטרטגי. אך ככל שברור שהעסקה תקועה, מצא מעריך כי תודעת הציבור בישראל תתהפך בחזרה למוקד המקורי, החטופים, וייפתח פתח להחלטות נוקשות.

בשלב הזה עומדות בפני ישראל שלוש זרועות פעולה אפשריות: חיסול ממוקד של צמרת חמאס הגולה, בעיקר בדוחא ובביירות, ניסיון נועז לחילוץ החטופים בכוח, או מעבר למהלך של כיבוש הדרגתי של כלל הרצועה, כולל טיהור של שטחים מריכוזי טרור, הקמת ממשל אזרחי חלופי, וניסיון לעודד יציאה של אוכלוסייה פלסטינית אל מחוץ לעזה.

מצא סבור כי המתווה העקרוני של פעולה רחבה בעזה מוסכם פחות או יותר עם האמריקנים. לדבריו, טראמפ מאותת על כך בגלוי בציוציו ובראיונות שהעניק אמש בסקוטלנד. המסקנה המשתמעת מדבריו היא כי הבית הלבן לא צפוי להתנגד למהלך צבאי, כל עוד ייעשה בתזמון נכון. עיקר השאלה שנותרה פתוחה, כותב מצא, היא שאלת העיתוי

לדברי מצא, שאלת העיתוי היא כעת הקריטית. היא תלויה בשני גורמים מרכזיים: המוכנות הצה"לית, שבעיניו התמקדה עד כה בעיקר באפשרות לעסקה ולא נערכה באופן מלא לתמרון קרקעי רחב, וההתמודדות עם הקהילה הבינלאומית, שלחציה מתורגמים בישראל לשיח ציבורי עוין שעוסק בעיקר באזהרות מפני קריסה הומניטרית.

על רקע זה יש להבין את הצעדים שמבצע ראש הממשלה נתניהו בשבועות האחרונים: הסיוע ההומניטרי, ההצהרות הדיפלומטיות, שחרור האספקה דרך המעברים ואפילו שיחות על הקמת בתי חולים שדה. כל אלה, לדברי מצא, אינם בגדר חולשה אלא מהלך טקטי שנועד להקהות את ההתנגדות הבינלאומית לקראת מהלך צבאי.

מדובר באנטיביוטיקה שניתנת כמה ימים לפני עקירת שן, הוא כותב, כדי למנוע דלקת מיותרת כשמגיע הרגע לבצע את הניתוח עצמו.

אם ישראל תחליט לעבור מהבלימה ליוזמה התקפית, הוא מסכם, הסימנים לכך כבר נראים. השאלה אינה האם, אלא מתי.