אלו הם המקצועות שמגדילים את הסיכוי לחלות במחלה

לרגל יום המודעות הבינלאומי לסרטן הריאות, שחל היום, המוסד לבטיחות ולגהות מבקש להרחיב את המבט מעבר לנזקי העישון. סרטן הריאות – מהקטלניים שבמחלות הסרטן – אינו תוצאה בלעדית של עישון. במקרים רבים, הוא נובע מחשיפה כרונית לחומרים מזיקים במקומות עבודה ובסביבות מגורים. גורם סיכון נוסף הוא קרינה מייננת.

מחקרי עבר שונים שהעריכו סיכוי לחלות בסרטן הריאות כבר הוכיחו, הסיכוי לחלות היה גבוה באופן מובהק בקרב מי שנחשפו דרך קבע לדלקים מוצקים – עץ, פחם, זבל אורגני. כך למשל מחקר במשקי בית שכלל אלפי משתתפים ממדינות מזרח ומרכז אירופה, מצא שהשימוש בדלקים אלה במטבחים שאינם מאווררים היטב גורם לחשיפה לתוצרים רעילים – חומר חלקיקי, פחמן חד-חמצני, פורמלדהיד, פחמימנים ארומטיים ומתכות כבדות.

כל אלה קשורים לסיכון מוגבר לסרטן הריאות, במיוחד בקרב מי שמשתמשים בהם לאורך זמן. המעבר לאמצעים מודרניים כמו גז וחשמל הפחית את הסיכון באופן משמעותי – וביתר שאת ככל שהתרחש בגיל מוקדם יותר.

לא רק במשקי בית, גם במקומות העבודה

מה שנכון באירופה, נכון גם בישראל – לאו דווקא באוכלוסיות כפריות אלא במקומות עבודה. עובדים בענפי הבניין, התעשייה והתחבורה נחשפים לעיתים קרובות לאותם תוצרים של בעירה – אלא שבמקרה שלהם מדובר בתוצרי דיזל, נדפי ריתוך, סיליקה גבישית או אבק אסבסט. החשיפה אינה תמיד דרמטית או מיידית, אך היא מצטברת לאורך שנים: פועלי בניין שנושמים אבק יבש מדי יום, רתכים שנמצאים בחללים סגורים, נהגי משאיות או מנופאים הפועלים בסביבת דיזל, עובדי תחזוקה במבנים ישנים – כולם עלולים להיחשף לחומרים מסרטנים ולהגביר את הסיכון לחלות, מבלי משים ובלי מודעות מספקת.

על פי נתוני המוסד לבטיחות ולגהות, סרטן הריאות הוא הסוג השכיח ביותר של סרטן ממקור תעסוקתי בישראל. ההערכות הבינלאומיות מצביעות על כך שבין 5% ל־10% ממקרי הסרטן נובעים מחשיפה תעסוקתית – כלומר, אלפים מדי שנה רק בישראל. העובדים בקבוצות הסיכון כוללים בין היתר עובדים באתרי בנייה, מחצבות, מפעלי מתכת, מוסכים, תחנות תדלוק, נהגים, צבעים, רתכים, גננים וחקלאים החשופים גם לחומרי הדברה וקרינה אולטרה־סגולה. רבים מהם אינם מודעים לכך שתנאי העבודה שלהם עלולים לגרום לתחלואה קטלנית כעבור עשור או שניים.

סרטן הריאות אינו תוצאה של החלטה אחת

לעיתים, סרטן הריאות הוא תוצאה של היעדר החלטות קטנות לאורך שנים: לא להתקין מערכת אוורור, לא להחליף ציוד מיושן, לא לספק מסכה תקנית, לא לעבור לחומר פחות מזיק. דווקא משום שמדובר במחלה שמקורה לעיתים בחשיפה מתמשכת ולא בתאונה חד־פעמית – חובת הזהירות התעסוקתית וההגנה על העובד היא מוחלטת.

ד"ר מיקי וינקלר, מנכ"ל המוסד לבטיחות ולגהות מסכם "המאבק על אוויר נקי בעבודה הוא מאבק על החיים עצמם. אני קורא למעסיקים, לעובדים ולמקבלי ההחלטות לפעול יחד – בזיהוי, במניעה ובאכיפה – כדי שיותר עובדים יחזרו הביתה בשלום ובבריאות".