ביקורת חריפה על חמאס: עזתים שיצאו לטיפול רפואי שוברים שתיקה

בשעה שהביקורת נגד ישראל הולכת וגוברת, מתברר שמדינות רבות אינן ממהרות לסייע. ״ישראל אינה מגבילה את פינוי החולים להפך״, אומר גורם ביטחוני. אנחנו פועלים לכך באופן קבוע, אבל היוזמה צריכה לבוא מהמדינות עצמן. מי שמדבר כל כך הרבה – צריך גם לפעול.

הדברים נאמרים לאחר שאתמול (רביעי), בתיאום עם האיחוד האירופי וארגון הבריאות העולמי, הועברו כ-180 חולים ומלווים לטיפול רפואי מחוץ לעזה. כ-50 מהם יצאו דרך שדה רמון, השאר – דרך גשר אלנבי.

בין היוצאים משפחת סרסאוי, שהגיעה כולה: הורים ושלושה ילדים. בנם, סלאמה, חולה סרטן. האם אלהאם מספרת: זו הייתה הקלה ענקית. אבל אנחנו שואלים את עצמנו האם באמת נחזור לשם?. האב מהנא מוסיף: ״עוד לפני המלחמה עמדתי להתחיל לעבוד בישראל. אבל אחרי 7 באוקטובר הכול התהפך. החיים בעזה הפכו לבלתי אפשריים. לחם עולה 10 שקלים – וזו רק הפיתה”.

הוא מותח ביקורת קשה: הסיוע מחולק רק למקורבים לחמאס. אנשים פשוטים כמונו לא רואים כלום. זה לא סיוע – זה ביזיון. היציאה מעזה היא התקווה היחידה שלנו.

"כך עובד הפינוי"

בעקבות סגירת מעבר רפיח, גובש מנגנון של מתפ”ש לפינוי חולים במצבים רפואיים מורכבים למדינות שמוכנות לקבלם. הם יוצאים דרך כרם שלום, ומשם מועברים לגשר אלנבי או לשדה רמון.

כיום פועל גם מנגנון נפרד לתושבים עם אזרחות כפולה או אשרות שהייה במדינה שלישית. מאז תחילת יישום המהלך מעל 3,700 עזתים כבר עזבו כך את הרצועה. מרביתם חולים או בני משפחותיהם.

המדינות הקולטות כוללות את איחוד האמירויות, ירדן, מצרים, ארה״ב, קנדה, מדינות האיחוד האירופי ועוד.

וליד אלבאס, אב לשני ילדים שנפצעו, מביע תקווה: קיבלנו פה יחס טוב במעבר. אני רק רוצה שנחזור הביתה אחרי שנטפל בהם.

רווידה, סבתא מרפיח, ליוותה את נכדתה מלק, בת ה-10, לנורבגיה: יש לה מום בלב, ואין טיפול בעזה. אני מקווה שנוכל לחזור כשהמעברים ייפתחו.

"הפער בין הצהרות למעשים"

במעבר כרם שלום נמשכת נהירה של סיוע הומניטרי – ציוד, מזון, תרופות שמוזרם מדי יום. בניגוד לטענות חמאס, ישראל לא רק שאינה חוסמת – אלא מזרזת את כניסת הסיוע.

פעילי חמאס גונבים סיוע הומניטרי מאזרחים בעזה | דובר צה"ל

לעומת זאת, הנתונים מראים שמדינות רבות, שמבקרות את ישראל, ממעטות לסייע בפועל: אתמול יצאו לספרד 13 חולים בלבד, לירדן – 21. לנורבגיה – 8, לצרפת – 4. בסך הכול: 46 חולים בלבד, מתוך מאות שממתינים.

הפער בין הדיבורים למעשים ברור: בזמן שישראל מסייעת בפועל, רבות מהמדינות שנושאות את דגל הדאגה לעזה בוחרות לעמוד מהצד.