הפצצה שישראל חיסלה באיראן: האיום הבלתי נראה שיכול לכבות מדינה שלמה

לפני כשבועיים פורסם בוושינגטון פוסט כי בתקיפות שביצעה ישראל נגד איראן נפגע גם פרויקט סודי לפיתוח פצצה אלקטרומגנטית מתקדמת. לפי הדיווח, הפצצה נועדה לשתק את רשת החשמל בישראל – מהלך שיכול היה לשתק את המדינה כולה, ממערכות הביטחון ועד השירותים האזרחיים החיוניים ביותר. הידיעה עוררה סקרנות רבה בציבור, שכן שלוש האותיות EMP (ראשי תיבות של Electromagnetic Pulse – פעימה אלקטרומגנטית) אינן מוכרות לרוב האנשים, אך מאחוריהן מסתתר איום משמעותי ביותר.

פצצה אלקטרומגנטית היא נשק שתכליתו לשתק מערכות חשמל ואלקטרוניקה על ידי שיגור פעימה חזקה של קרינה אלקטרומגנטית, לרוב בתחום גלי המיקרו. הקרינה הזו מתפשטת במהירות האור, חודרת למערכות דרך אנטנות, כבלים, חיבורים חשמליים ופתחים במיגון, ויוצרת זרמים חריגים במעגלים האלקטרוניים. התוצאה יכולה להיות תקלה זמנית הניתנת לתיקון באתחול, השבתה חלקית של המערכת, או הרס מוחלט של רכיבים חיוניים. כל מערכת שמבוססת על אלקטרוניקה עדינה עלולה להיפגע – ממחשבים וטלפונים ניידים, דרך רשתות חשמל ומרכזיות תקשורת, ועד מערכות בקרה תעשייתיות, רמזורים, מערכי רכבת, ציוד רפואי בבתי חולים ומערכות בנקאיות. בממד הצבאי מדובר גם במכ"מים, מערכות הגנה אווירית, כלי טיס, כלי שיט וחימושים מדויקים.

הסכנה בפצצה אלקטרומגנטית נובעת מכך שמדינה מודרנית נשענת על תשתיות חשמל ותקשורת בכל רגע נתון. מתקפה כזו עלולה להשבית תחנות כוח, מתקני מים, מערכות התפלה, שאיבת מים וטיהור שפכים, תחבורה יבשתית ואווירית, שירותי חירום ורפואה. פגיעה במערכות קירור מזון ובשרשראות האספקה עלולה להוביל במהירות למחסור, לעלויות כלכליות כבדות ואף לסיכון חיי אדם.

האפקט של פעימה אלקטרומגנטית ניתן להפקה ממגוון פלטפורמות – מטוס קרב, כלי טיס בלתי מאויש, טיל שיוט, רקטה או אמצעי ארטילרי. יש מערכות רחבות טווח שמכסות שטח גדול ויש מערכות ממוקדות הפועלות בפס תדר צר, שמסוגלות לשתק מטרה אחר מטרה בזמן קצר. כל זאת ללא הרס פיזי של מבנים וללא מראות של פיצוץ – הנזק כמעט ואינו נראה לעין, אבל האלקטרוניקה פשוט מפסיקה לעבוד.

בעולם לא תועד עד כה שימוש פומבי בפצצה אלקטרומגנטית מודרנית, אולם נעשה שימוש באמצעים קרובים, כמו פצצות גרפיט שפזרו סיבים שגרמו לקצרים והשביתו רשתות חשמל בעיראק ובסרביה. מדינות רבות מפתחות כיום יכולות בתחום, וארגונים חמושים עשויים לנסות להשיגן.

ההגנה מפני נשק כזה מתבססת בעיקר על מיגון מרחבי המכונה כלוב פאראדיי – מעטפת מתכתית שמוליכה את המטען החשמלי על פני השטח ומוליכה אותו לקרקע באמצעות הארקה, ובכך מונעת חדירת הקרינה למכשירים הרגישים. ניתן גם להפחית את הפגיעות באמצעות שימוש בסיבים אופטיים להעברת מידע, שאינם מוליכים חשמל, אך חשוב להבין שאין פתרון מושלם ועלויות המיגון גבוהות.

האיום הזה אינו תיאורטי בלבד, ובזירה האזורית יש מי שבוחנים את הפעלתו כדי לשבש דווקא את העורף האזרחי ואת מערכות הפיקוד. היערכות נכונה כוללת מיפוי נקודות חדירה פוטנציאליות לאנרגיה אלקטרומגנטית, שדרוג מערכי המיגון, ניהול מלאי של רכיבים חיוניים ותרגול חזרת מערכות לפעולה לאחר שיבוש.

ההסבר כאן נשען בין היתר על מאמרם המקיף של יהושע קליסקי ואייקי חזן, שהציגו תמונה מלאה של מנגנוני הפעולה, סוגי הפצצות, ההשלכות על תשתיות אזרחיות וצבאיות והצעדים הדרושים למיגון יעיל, כולל כלוב פאראדיי ואמצעים משלימים.