זכריא זביידי מחשב מסלול המחדש: "המאבק היה חסר תועלת"
בריאיון נדיר ל"ניו יורק טיימס" מודה המחבל זכריא זביידי, ששוחרר בעסקת החטופים האחרונה, כי מאבקו לא השיג דבר, וכי הפלסטינים מצויים במשבר אסטרטגי עמוק: "עלינו לשקול מחדש את הכלים שלנו"
זכריה זביידי צילום: נאסר אישטאיה//פלאש 90
המחבל זכריא זביידי, לשעבר מפקד גדודי חללי אל-אקצא בג'נין, ששוחרר בעסקת החטופים האחרונה, העניק ריאיון ל"ניו יורק טיימס" ובו תיאר תחושת חוסר תקווה באשר לעתיד המאבק הפלסטיני. לאורך חייו, כך מתארת הכתבה, הפך זביידי מסמל למאבק מזוין בתקופת האינתיפאדה השנייה – למנהל תיאטרון, ואז חזר לטרור, נכלא, ברח דרך מנהרה מכלא גלבוע, נתפס ונכלא שוב. כעת, נכתב, הוא מסמל בעיקר ייאוש.
זביידי הודה כי כל דרכי הפעולה שנקט, מניהול תיאטרון ועד טרור, לא קידמו הקמת מדינה פלסטינית. "עלינו לשקול מחדש את הכלים שלנו", אמר. "ניסינו תיאטרון, ניסינו התנגדות תרבותית – מה זה עשה? ניסינו גם את הרובה, ניסינו לירות. אין פתרון". לדבריו, גם האינתיפאדה וגם הרשות הפלסטינית נכשלו, שכן ישראל "חזקה מדי מכדי להביסה באלימות, ואנוכית מכדי לתגמל שותפות פלסטינית אמיתית".
בריאיון טען כי במהלך מאסרו האחרון נשברו שיניו ולסתו, והוכה שוב ושוב אחרי אוקטובר 2023 – טענות ששב"ס הכחיש. עם שחרורו, לדבריו, גילה הרס עצום בעזה ובג'נין, מות בנו בן ה־21 בתקיפה ישראלית, וביתו באזור סגור על ידי צה"ל. "אבל מה הפתרון? אני שואל את השאלה הזו בעצמי".
על בריחתו מכלא גלבוע סיפר כי היה "בלתי אפשרי להיות כלוא ולא לחפש חופש". הוא סיפר כי נתקע במנהרה כעשר דקות עד שחולץ בידי נמלט אחר, וחווה "חופש מציף את הוורידים", אך הודה כי הבריחה לא השיגה הישג של ממש והיה ברור שתסתיים במוות או במעצר.
"אי אפשר לעקור אותנו מכאן", אמר. "ואין לנו גם כלים כדי לעקור אותם". כיום, הוא לומד לדוקטורט באוניברסיטת ביר זית בנושא "לימודי ישראל", במטרה להבין לעומק את מורכבות הסכסוך.
