נתון מאוד מעניין בעניין ההתייחסות של מדינות ערב הרלוונטיות לסוגיית השיקום של עזה. קבוצת המחקר תמרור פוליטוגרפיה שחוקרת את הסכסוך הישראלי – פלסטיני, ביצעה מחקר בהובלת דוקטור מורן זגה, שבדק איך בכירי המדינות הערביות שיש להן זיקה לעזה מתייחסים לשורה של סוגיות ובהן השיקום של הרצועה ביום שאחרי המלחמה.
מתברר שבהסתמך על המחקר, ברבעון השני של 2025 כל המדינות שהיו מושא למחקר, מצרים, ירדן, בחריין, סעודיה והאמירויות התייחסו לסוגיית השיקום לפחות פעם אחת, למעט אחת שהיא קטר.
ברבעון הראשון של השנה הנוכחית קטר התייחסה לשיקום שלוש פעמים אבל אז זה היה בעקבות תכנית השיקום שמצרים הובילה בקול תרועה ובדוחה לא רצו להישאר מאחור. מאז שתיקה רועמת. יש לציין שאצל המדינות האחרות יש ירידה מסוימת בשיחה על השיקום ברבעון השני של השנה לעומת הרבעון הראשון.
רועי קייס מסביר בכאן 11 מה ניתן ללמוד מההתעלמות של דוחה מסוגיית השיקום. שהקטרים נמצאים פה בדילמה. הכוח שלהם הוא במנופול שהם יוצרים על תהליכים כאלה כמו תהליך השיקום של עזה, אבל כרגע יש שחקניות אחרות ובראשן מצרים שמנסות לקדם את זה כחלק מפתרון כולל ליום שאחרי המלחמה.
בדוחה נהנים ממעמד המתווכת האולטימטיבית בזירה הבינלאומית לא רק מול חמאס ולכן בכירי הנסיכות ממשיכים להדהד בעיקר מסרים לגבי תפקידה כמתווכת ולבקר בחריפות את מדיניות ישראל בעזה ובשטחים. ופה חשוב גם להבין שבדוחה מסתכלים אחרת על הזירה העזתית לעומת מדינות אחרות ובראשן מצרים.
די בדברים שאומר לכאן 11 עיתונאי מצרי בכיר בהקשר הזה – "קטר רואה בעזה כזירת השפעה, זירה שיש לה נוכחות מדינית, בעבורנו זה לא פחות מהביטחון הלאומי ולכן האינטרס של קטר שהסכסוך יימשך והיא הייתה יכולה לעשות יותר כדי ללחוץ על חמאס להגיע להפסקת אש".
