אם הלוחם עוז דניאל הי"ד: "אני בוחרת לזכור את החיוך, לא את רגעי האימה"

סמל עוז דניאל, לוחם בגדוד 77 בעוצבת סער מגולן, נורה למוות במהלך חטיפתו ב-7 באוקטובר. אתמול (שני) פרסמה משפחת החטוף נמרוד כהן סרטון שבו נגרר עוז בכוח, אך אימו, מירב דניאל, בחרה לא לצפות בו. ״אני מעדיפה לזכור את עוז כפי שהיה עם החיוך שלו, לא ברגעי האימה״, אמרה בראיון ל-ynet.

עוז הוכרז כחלל כארבעה חודשים לאחר החטיפה, לאחר 141 ימים שבהם לא היה ידוע מה עלה בגורלו. הרב הצבאי הראשי קבע את מותו על בסיס ממצאים שאותרו, שהאפשרו למשפחה להביאו לקבורה, אף שגופתו עדיין מוחזקת ברצועת עזה. הוא הותיר אחריו את הוריו, מירב ואמיר, ואת אחותו התאומה, הדר.

מירב סיפרה כי גם בסרטונים הראשונים לא צפתה, למעט פרומו שבו נראה עוז יוצא מהטנק בחיים. ״התיעודים לא מוסיפים לי כלום. אני רוצה לזכור אותו כמו הילד שהוא היה מושלם מבחינתי, יפה פנימית וחיצונית, ילד שמכבד את כולם״.

עוד הוסיפה: ״בשבעה גילינו עד כמה הוא היה מיוחד שמענו סיפורים רבים שלא הכרנו עליו, וכל אחד מהם הסתיים ב’עוז היה החבר הכי טוב שלי’. הוא עשה את הכול מהלב, תמיד הסתכל על חצי הכוס המלאה״.

אימו תיארה גם את רגעי הגבורה האחרונים של בנה: ״בסרטון לא רואים את המשך החטיפה, אבל בסופו של דבר עוז יצא מהטנק על הרגליים שלו. הוא ניסה להילחם בשובים עד הרגע האחרון, ניסה לגנוב רימון מהמחבלים וזה מה שהוביל לירי ולחטיפה כשהוא כבר לא בין החיים״.

עוד הוסיפה: ״תמיד פחדתי מחטיפות, מאז המקרה של גלעד שליט. לפני הגיוס שוחחנו על זה, וגם כשכבר היה חייל, הוא אמר לי ‘אני אתנגד, אני לא אתן שיחטפו אותי’. כשהוא נחטף, שמרתי על האמונה שהוא עדיין חי. עכשיו, אחרי הסרטונים, אני מבינה שהוא עמד בהחלטה הזו עד הסוף״.

למרות הכאב, אימו בוחרת לזכור אותו אחרת: ״אם הוא לא היה מתנגד, אולי היה בחיים, אבל זה לא היה עוז. הוא היה גיבור אמיתי. הסרטון הזה לא משנה את תחושותיי אני אקח איתי את החיוך היפה שלו לכל החיים״.