הרב פנגר בסיפור מעורר השראה לשבת: "מי קיפל לכם את המצנח?"

זו הייתה מלחמת וייטנאם, צארלס פלאם (Charles Plumb) היה אז טייס קרב צעיר בחיל האוויר האמריקאי. באמצע גיחת תקיפה, מטוסו נפגע מטיל נגד מטוסים. פאלם נאלץ לנטוש את מטוסו בגובה רב.

הוא משך בידית החרום, והמצנח נפתח. אותו מנצח, שקופל בקפידה ביד חייל אלמוני, הציל את חייו.

הוא נחת אומנם בשלום, אבל נלקח בשבי הוויאנטמים ושהה במחנה השבויים הידוע לשמצה "הנוי הילטון" (Hanoi Hilton) במשך 2,103 ימים - כמעט שש שנים.

במהלך הזמן הזה הוא עבר עינויים פיזיים ונפשיים קשים, בידוד ממושך וחוסר ודאות מתמשך לגבי גורלו. רוב הזמן הוא הוחזק בבידוד, בתא קטן וחשוך בגודל שלושה צעדים בלבד. השבויים פיתחו שיטה של נקישות (Tap Code) על הקירות כדי להעביר מילים ואף משפטים.

זה אפשר להם להרגיש מחוברים, ולא לבד.

פלאם כתב שאותן נקישות היו לפעמים "הצליל הכי מרגיע בעולם".

בסופו של דבר הוא שרד, זכה להשתחרר, עבר שיקום ובמקום לשקוע בטראומה, פלאם בחר להפוך את סיפורו למסר עולמי.

הוא הפך לדובר מבוקש, כתב ספרים, והמסר שלו חצה גבולות צבאיים והפך למסר אוניברסלי על חוסן ותקווה.

יום אחד, סיפורו קיבל תפנית משמעותית ביותר. הוא ישב במסעדה עם אשתו. ניגש אליו אדם אלמוני, ואמר לו: "אתה פלאם, טייס קרב על נושאת מטוסים, נכון? מטוסך הופל, ונפלת בשבי". פלאם המופתע שאל: "נכון, איך אתה יודע את כל זה?". והאיש השיב: "אני הוא זה שקיפל לך את המצנח".

פלאם מספר שהוא לא ידע מה לענות. הוא קם, חיבק את האיש, וחשב לעצמו: "לילה אחרי לילה, החייל הזה קיפל מצנחים – אולי בלי לחשוב פעמיים – ובסוף, המצנח שהוא קיפל הציל את חיי".

מאז, פלאם משתמש בסיפור הזה בהרצאותיו, ושואל את הקהל: "מי קיפל בשבילכם את המצנח?".

בפרשת השבוע מופיעה מצוות ביכורים. בעקבותיה האדם עולה לירושלים, ואומר לכהן "וידוי מעשר": "ואמרת אליו הגדתי היום...".

אומר רש"י – "שאינך כפוי טובה". הכרת תודה היא בריאות הנפש, כשם שהקנאה היא מחלתה.

בכל יום מישהו מקפל עבורכם "מצנח". תמצאו אותו, ותאמרו לו תודה.

שבת שלום

יצחק פנגר