בית המשפט זיכה את ירדן מן מתקיפת השרה עידית סילמן

בית משפט השלום מרכז זיכה היום (רביעי) את ירדן מן, שהואשמה בתקיפת השרה להגנת הסביבה עידית סילמן, בחודש ינואר 2024 ברחובות. השופט קרן וקסלר קבע כי גרסתה של השרה סילמן מעוררת קשיים לא מבוטלים, ואילו הנאשמת "מסרה גרסה יציבה שלא נסתרה ומתיישבת עם הראיות האובייקטיביות".

על פי כתב האישום, ב־24 בינואר 2024, סמוך לחנות בגדים במרכז מסחרי ברחובות, צילמה ירדן מן את השרה עידית סילמן, קיללה ואיימה עליה. כאשר סילמן צילמה אותה בחזרה, סטרָה לה מן, וכתוצאה מכך נפל הטלפון הנייד של השרה ונסדק.

יום לאחר האירוע הגישה הפרקליטות כתב אישום נגד מן, תושבת רחובות בשנות ה-50 לחייה, באשמת תקיפת עובד ציבור, איום והיזק לרכוש. בכתב האישום ציינה המשטרה כי אין תיעוד לרגע התקיפה או לאיומים המיוחסים למן, אלא מתבססים על עדותה של סילמן ועדי ראיה בלבד.

הפרטים המרכזיים מהכרעת הדין

אשר לעבירת האיומים שיוחסה לנאשמת, בית המשפט התייחס לקשיים העולים מעדותה של השרה סילמן, שהמהווה עדות יחידה.

הקושי המרכזי הוא העובדה שלא דיווחה על איומים כלפיה באף אחת משלוש השיחות שערכה למוקד 100 של המשטרה בבוקר האירוע, מבלי שניתן הסבר סביר לכבישת הדברים.

בית המשפט בחן את מצלמות האבטחה במרכז המסחרי ואת הסרטון שצילמה הנאשמת וקבע כי יש בהם לסתור את גרסתה של השרה סילמן, לפיה הנאשמת איימה עליה בעת צילום הסרטון. עוד קבע, כי גרסת הנאשמת, לפיה בהמשך חלפה ליד השרה סילמן והפטירה לעברה "בושה", מבלי שהשמיעה כלפיה דברי איום, לא נסתרה ומתיישבת עם הראיות האובייקטיביות, קרי מצלמות האבטחה.

נוכח התהיות, שעלו מעדותה של השרה סילמן, שנותרו ללא מענה ובשים לב להלכה הפסוקה בנוגע להרשעה על סמך עדות יחידה, קבע בין המשפט כי לא ניתן לקבוע שגרסתה של השרה סילמן עדיפה על גרסת הנאשמת באופן שיש בו כדי להסיר ספק סביר בדבר אשמתה של הנאשמת, כנדרש במשפט פלילי.

אשר לעבירות תקיפת עובד ציבור והיזק לרכוש במזיד, בית המשפט קבע על סמך תיעוד מצלמות האבטחה, כי הנאשמת הפנתה את גבה לשרה סילמן והתחילה להתרחק ממנה במטרה לעזוב את המקום. בידה השמאלית היא אחזה בכוס קפה, שקנתה דקות אחדות קודם לכן, בידה הימנית אחזה בטלפון הנייד שלה ועל שני פרקי ידיה היו תלויות שקיות מצרכים. בשלב זה, החלה השרה סילמן לרוץ בעקבות הנאשמת, עקפה אותה מצדה השמאלי, חסמה את דרכה, תוך שהיא מצלמת אותה, וקרבה את הטלפון הנייד לפניה. אז, הניעה הנאשמת את ידה הימנית כלפי הטלפון הנייד של השרה סילמן , בתנועה כלפי מטה.

בית המשפט קבע שלא ניתן להסתמך על עדויות שלושה מעדי התביעה, שנטען שראו או שמעו את הנאשמת סוטרת לשרה סילמן.

אחד העדים, שטען במשטרה ששמע רעש של סטירה, הודה בבית המשפט כי אינו יודע להגדיר מהו הרעש ששמע. העד אמר לשוטר שהגיע לזירה ותשאל אותו, בנוכחותה של השרה סילמן, שראה את הנאשמת מכה את השרה, אולם בבית המשפט הדגיש שלא ראה דבר ומדובר במסקנה שלו. כמו כן, לאחר בחינת מצלמות האבטחה, "עלה בלבו של השופט ספק, אם בכלל שהה העד בסמוך לנאשמת ולשרה סילמן בזמן האירוע".

עדה אחרת, חזרה בה מגרסתה במשטרה לפיה ראתה את הנאשמת סוטרת לשרה סילמן ואת נפילת הטלפון. בבית המשפט אישרה שכל שראתה זו תנועה של יד. על נפילת הטלפון הנייד והנזק שנגרם לו שמעה מפיה של השרה סילמן לאחר האירוע.

בנוגע לעדה שלישית, קבע בית המשפט כי עדותה בנוגע לתיאור פרטי האירוע אינה מתיישבת עם תיעוד מצלמות האבטחה ועם זווית הראיה שלה מהמקום בו עמדה. לפיכך, כל שניתן לחלץ מעדותה הוא שהנאשמת הניעה את ידה והסיטה את הטלפון של השרה סילמן. בנוגע לכלל העדים קבע בית המשפט כי העובדה שהנאשמת אחזה בטלפון הנייד שלה בידה הימנית שוללת את טענת התביעה לפיה היא סטרה לשרה סילמן בלחיה.

בהתבסס על תיעוד מצלמות האבטחה, בית המשפט אימץ את גרסתה של השרה סילמן, לפיה המכה הראשונית הייתה בטלפון הנייד שלה ורק אז חשה מכה בפניה- גרסה המתיישבת גם עם עדותה של הנאשמת, לפיה הסיטה את הטלפון הנייד של השרה סילמן, שנכנסה בהפתעה למרחב האישי שלה, תוך קירוב הטלפון הנייד בסמוך לעיניה. בצד זאת צוין כי השרה סילמן התקשתה לספק תיאור מדויק בנוגע למנגנון המכה או למיקום הפגיעה. כמו כן, לא ידעה לומר בוודאות אם ידה של הנאשמת פגעה בה או שמא הייתה זו השקית.

"במצב דברים, זה, כאשר מדובר באירוע שקרה כהרף עין", קבע בית המשפט כי "תגובתה של הנאשמת, היא אוטומטית ובלתי רצונית, מתוך רפלקס, שנועד להגן על פניה ועיניה. בסופו של דבר, אכן נגרמה תוצאה מצערת של פגיעה בגופה של השרה סילמן ונזק אסתטי קל לטלפון הנייד שלה, אולם זוהי תוצאה מקרית, שנגרמה עקב הדיפת הטלפון בשילוב העובדה שהשרה סילמן החזיקה את הטלפון מול פניה. אין בכך כדי ללמד על כוונה של הנאשמת לפגוע בשרה סילמן או על מודעותה לאפשרות הפגיעה בגופה או ברכושה. לאור האמור קבע בית המשפט כי המאשימה לא הציגה ראיות החוצות את רף ההוכחה הנדרש במשפט פלילי, מעבר לכל ספק סביר. לפיכך, כאמור, הורה בית המשפט על זיכוי הנאשמת".