סיפור מזעזע: "כל החיים שלנו קרסו ופתאום בבת אחת הבנתי למה"

שלום וברכה, אני עושה את מה שקשה לי מאד - משתפת אחרים במשהו אישי. זאת בתקווה שבס"ד ייצא מזה זיכוי הרבים.

אני ב"ה אישה לא צעירה במיוחד, אשת ת"ח ומרביץ תורה שיחי'. עשרות שנים זכיתי לשמש כמחנכת בבית יעקב, ולחנך תלמידות רבות מתוך שליחות וסיפוק עצום.

בשנים האחרונות פגשנו במשפחתנו בכמה דברים כואבים ומצערים. בעלי היקר שיחי' לרפו"ש, אובחן ומתמודד עם מחלה לא קלה ה"י, זאת לצד עוד מקרה מצער במשפחה סביבנו. דברים ששוברים את הלב עד דכדוכה של נפש.

סמיכות הזמנים והעומס החריג של המצוקות הטרידו אותי. תקופה הלכתי והתייסרתי בתוך עצמי על מה ולמה, עד שמצאתי את עצמי בערב ראש השנה אחד מהרהרת שאולי במהלך שנות ההוראה פגעתי באחת התלמידות, אשר אולי מקפידה עדיין וזה מה שמקטרג עלינו.

למזלי, בכל סיום שנת לימודים נטלתי למזכרת את דף הכיתה עם שמות התלמידות. התיישבתי מול עשרות דפים מלאים בשמות, מבלי לדעת מה בעצם אני מחפשת. התחלתי לעבור על השמות, ולשמחתי ראיתי שאת רובן אני זוכרת היטב. למעלה משעה עברתי שם-שם, וגל של נוסטלגיה נעימה ואינסוף זיכרונות טובים מילאו אותי.

ואז, בבת אחת, ראיתי את השם של ג'.

לא הייתי צריכה להתאמץ. לג' היה מקום מיוחד אצלי.

תמיד חשבתי והרגשתי שיש לי זכויות מיוחדות בילדה הזו, שהגיעה אליי מרקע לא פשוט. הבית היה קצת חלש, אני כבר לא זוכרת את הפרטים. אני כן יודעת שזיהיתי את הפוטנציאל שבה, והשקעתי בה את הרבה מאד. נתתי לה את כל כולי, דאגתי לה לתיכון טוב להמשך, והיא גם שמרה על קשר, והתייעצה הרבה. לימים התחתנה עם בחור נפלא והקימה בית לתפארת. זה מה שידעתי תמיד על ג'.

אבל הפעם נזכרתי בעוד משהו, והרגשתי כאילו מכת חשמל פגעה בי.

זה קרה כשהתחלתי לשחזר מתי היתה הפעם האחרונה שג' התייעצה איתי. נזכרתי שפעם נפגשנו באיזה אירוע, ואחרי שהיא העלתה נקודה מסוימת ודיברנו כבר עמדנו להיפרד, ואז פתאום הרשתי לעצמי להוסיף משהו, שמאד הפריע לי אצלה. הרגשתי שהיא כל כך קרובה וחשובה לי, שבטח אני יכולה לדבר על זה. ההערה יצאה לי מאד חריף, וגם מישהי נוספת שהיתה לידנו שמעה את הדברים. אני נזכרת בכלימה שהיתה על פניה של ג', שבעדינותה ניסתה לסיים את השיחה. אבל אני לא הרפתי... הייתי בטוחה שזה לטובתה ומחובתי לעשות זאת למען העתיד שלה. אך כעת התחלתי להרהר, אולי חרגתי מהגבול? אני לא יכולה לשלול שלא היתה שם פגיעה. ואולי אני מדמיינת, או סתם מחפשת מפלט מהצרות שלנו?

החלטתי לאזור אומץ והרמתי אליה טלפון. היה לי ברור שהיא תשמח לקראתי, והאמת שקיוויתי שהיא תפרוץ בצחוק כשתשמע שאני שואלת האם אני – אני?! - פגעתי בה...

אבל להפתעתי הרבה היא זכרה בדיוק את המקרה, ועוד איך זכרה. היא הקשיבה בשקט, ושמעתי את היפחות שלה מעבר לקו עד שהיא הצליחה לומר לי בקושי: "המורה, לא עוברים כמה ימים מבלי שאני נזכרת במילים שלך אז, ומתכווצת מבושה ותחושת השפלה עצמית. זה מהדהד בי, אני לא שוכחת את זה, ולצערי הרב אני לא מוחלת. נפגעתי מאד אז. ואני לא מסוגלת לסלוח. אני מבקשת שלא תתקשרי יותר".

הייתי בהלם. מוחלט.

איך תיתכן בכלל מציאות כזו... נכון הערתי קצת בחריפות, אך מאידך... כוונתי היתה אך ורק לטובה, והרי כל כך הרבה השקעתי בה. ואנו כעת עם האסונות שפוקדים אותנו, והיא עוד עסוקה בצערה?

בעלי שיחי' אמר לי, שאין מאזן של טובות. אם מישהי נפגעה ממני, סליחה צריך לבקש בכל מקרה. גם אם עשיתי את כל הטוב שבעולם לג', על פגיעה ועלבון חייבים לבקשת מחילה וכפרה, עד התפייסות ממש.

אלו היו ימים קשים, בכל החזיתות האפשרויות של הדברים שעברנו. ואני הלכתי בוערת מבפנים באשמה, בבושה, בצער ובחרטה שמעולם לא הרגשתי.

ומבלי מוצא. לא ידעתי את נפשי ימים ארוכים.

אחת מבנותיי ששמעה על הסיפור, אזרה אומץ והתקשרה בעצמה לג', כדי לשאול אותה מה שם אימה. היא הסבירה לג' שהיא רוצה למסור את השם למעמד תפילה לבקשת מחילה, כדי לעורר בה את היכולת למחול לי. ג' התרגשה מאד והבטיחה לביתי שהיא תשתדל לעבוד על עצמה ולמחול לי בלב שלם.

לצירוף שמות למעמד בקשת המחילה לחצו כאן>>>

לאחר מספר ימים חל ערב יום כיפור. לפני סעודה מפסקת התקשרה ג'. בקול שקט ודומע, היא אמרה לי שהיא לא יודעת מה קרה בטלפון הקודם שלנו ומה קרה כעת, אבל היא מרגישה כעת שהיא מצליחה להעביר כל כעס שהיה בה, והתקשרה לספר שהיא מוחלת לי בלב שלם.

היא בכתה כשתיארה כמה טובות היא קיבלה ממני, וכמה אירוע הפגיעה העיב על הזיכרון שלה ממני והפך אותי לדמות כה שלילית בעיניה לאורך שנים על גבי שנים. אני לא הצלחתי להוציא מילה, רק בכיתי ובקושי הצלחתי להודות לה. מתוך דמעות נפרדנו בסליחה הדדית ובהערכה גדולה, ובתחושה קרובה מאד כבעבר.

מה שג' לא יודעת, זה שלילה קודם, בערב יום הכיפורים, נבקעו שערי שמים כדי שהשינוי הזה יקרה אצלה. בהמלצת ביתי, נתתי את השם של ג' ל"רינה של תורה" והצטרפתי לתפילה דרך הטלפון. זה היה מעמד מרגש וקורע לב, שנועד לעורר מחילה בקרב אנשים שנפגעו ועד כה לא מחלו. בכיתי בדמעות ממש ונדמה לי שכך גם כולם. כשהמתפללים זעקו 'מחלנו מחלנו מחלנו בלב שלם' פשוט שטפו אותי הדמעות והרגשתי שאני מתפייסת עם ריבונו של עולם ועם כל מי שאולי פגוע ממני ואינני יודעת לבקש ממנו מחילה או מצליחה לפייסו... בכיתי על הידוע ועל מה שלא.

והקדוש ברוך הוא שומע קול דמעה, וזכינו לראות פשוט ישועה גלויה השנה, כאשר בעלי היקר סיים סדרת טיפולים מוקדם מהצפוי, ובחסדי השם הבדיקות נקיות לחלוטין והוא מתאושש וחוזר לאיתנו ברחמי שמים. גם המקרה הנוסף במשפחתנו התברר כקל בהרבה וכזה שאין בו סכנה ב"ה. פשוט מידת הדין שהתהפכה לרחמים וחסד.

אין לנו עסק בנסתרות, אך את משמעותה של קפידא הרגשנו על בשרנו באופן שלא נאחל לאף אדם. כעת זכינו לראות את כח המחילה.

וכאן אני פונה אליכם בתחינה שתעוררו על הנושא ועד כמה יש בו כח לראות ניסים! ותפרסמו את מכתבי זה לזיכוי הרבים. כדי שינצלו ימים קדושים אלו למחול, להתפייס ולהגיע מטוהרים יותר ליום כיפור ולשנה חדשה טובה יותר.

לצירוף שמות למעמד בקשת המחילה לחצו כאן>>>