מרגש: הקבלה שהושיעה את האחות אחרי שנים של עיכוב בשידוכים

שרשראות, ריח של סכך טרי

קסם של סוכה

ו...את והלב שלך.

בית מלא אחיינים, חיוכים ואושר, ואת מחפשת את הפינה. זו את שלא נשואה ו'ישנה עם האחייניות', הדודה שרק מקבלת המוני איחולים 'לחג הבא' ו'עוד השנה'..

אבל דווקא שעות הלילה המאוחרות של חול המועד הן אולי הקשות ביותר ברווקות. עבורי.

רק מי שחוותה זאת תוכל לספר על החגיגה המשפחתית שנעלמת אט אט כשהאחים נכנסים אל החדרים שלהם כדי להשכיב את המשפחות הפרטיות שלהם לישון.

רק מי שחוותה תוכל לספר איך המבט בעיניים של אבא ואמא חולף עליך, עובר ביניהם ואז שוב לכיוונך כשאת ממהרת להרים את הבלגן שנשאר בשולחן בסוכה כדי שהגברים יוכלו ללכת לישון בנוחות ואמא לא תצטרך לעבוד קשה.

רק מי שחוותה תוכל לספר על השקט הצורב שמשתרר בבית כשכולם ישנים עמוק, מלאים סיפוק מיום מלא בחוויות כשעבורך - עבורך הן פשוט מדגישות את החוסר. 

יותר מידי חגים ולילות חול המועד אני חווה ככה.

כן, אני כבר עם ותק.

במשך השנים היינו שתיים. אני ואחותי הצעירה ממני בשנה וחצי. יחד התמודדנו עם הרווקות, עם הקשיים, עם הניסיונות. יחד התגברנו על המבטים, על השקט, על השיחות, אבל לפני שנה וחודשיים נפל דבר ואחותי המיוחדת זכתה להתחתן. אני כל כך שמחה בשבילה, באמת! רק מי שחיכה כל כך יודע כמה גדול הקושי וכמה משמח הסיום שלו, אבל לצד השמחה הגדולה נשארתי עם ההבנה שנותרתי באמת לבד במערכה.

בשנים האחרונות כבר פיתחתי שיטות להתמודד. כדי שלא יצטרכו ללכת סביבי על ביצים בניסיון לא להזכיר לי את האבידה שעוד לא מצאתי, הפכתי אני את עצמי לבדיחה המשפחתית ובמקום שידברו עלי מאחורי הגב, מדברים איתי על זה בשיחה ישירה.

אין סוף התחמקויות לכותל, לחברות או סתם לספסל השכונתי, הפכו את הרגעים האלה שבהם הערב נגמר והלילה מתחיל למעט קלים יותר ובכל שנה מחדש אני מצליחה למצוא רגע אחד של שקט כדי לצאת אל הסוכה, להסתכל אל הסכך ואל מה שמעליו ולהתפלל ולקוות שזו השנה האחרונה.

בכל פעם הקב"ה החליט שעוד לא הגיע הזמן לסוכה משלי עם בעל משלי וילדים משלי. התקווה, אם לומר את האמת, דיי הלכה ודעכה. כל פגישה מתסכלת הורידה את סף הסיכויים נמוך עוד יותר, כל פעם שקשר התקדם ונפל, מצאתי את עצמי חושבת שאולי דווקא עלי לא נגזרה חתונה.

ושוב הגיע סוכות. ושוב החיוכים והשקט הלילה.

 לילה ראשון של חול המועד, מחצית מהנשואים כבר מנסים להשכיב את האחיינים המתוקים ששיעשעתי לאורך היום כולו. ירדתי אל הספסל השכונתי כדי לא לשמוע את הסוכה המתרוקנת ושם להפתעתי הגדולה חיכתה לי אחותי, שהיום כבר אפשר לקרוא לה 'אחותי הנשואה'.

"מה את עושה פה?", שאלתי אותה, "את לא אמורה לצאת עם בעלך לאיזו שמחת בית השואבה?"

"רחלי", היא אמרה לי, "אני לא כל כך יודעת איך תקבלי את מה שאני רוצה להגיד לך. אני מקווה שלא תכעסי ולא תפגעי" ואחרי הקדמה שכזו ידעתי שאני צפויה לשמוע אמירה לא צפויה.

"ביקשתי מבעלי לרדת לפה כי ידעתי שתגיעי לפה", היא אמרה. "בבקשה תקשיבי לזה רגע. לפני שנה היינו שתינו באותו הייאוש", היא מזכירה לי נשכחות שקצת קשה לשכוח, "הרגשתי שהגיעו מים עד נפש ולכן החלטתי לנסות עוד משהו אחד. בדרך לא דרך גיליתי על 'רינה של תורה', ועל המעמד המרגש של הושענא רבה. ידעתי שזה ניסיון אחרון ואחר כך אני מפסיקה עם הסגולות. הרמתי טלפון, התקשרתי, תרמתי ושכחתי מזה. עד חודש תמוז שאז התארסתי". היא מסיימת מהר מהר, יודעת שקשה לי לשמוע.

 האמת שהתרגזתי. "זה הסיפור?"

אחותי לא נרגעה. היא סיפרה שהיא ובעלה קיבלו 'קבלה' בערב יום הכיפורים להשתדל בשביל שידוך שלי...לברר ולעשות הכל למצוא את האחד. "אבל בתחנונים, יש משהו של השתדלות שחייבים לעשות...ולכן אנחנו כאן מולך. בלי מילה אחת לאבא ואמא, בואי בשקט, השתדלות 'ביננו'.

קצת פגועה על היותי ככה במרכז השיח וה'קבלות' של יום הכיפורים, הרבה לא מאמינה הסתכלתי על אחותי שהתרחקה, הערכתי את האומץ שלה לדבר איתי ולספר לי והחלטתי לנסות, מקסימום...בטח לא יזיק אולי רק יועיל.

"שלום, אני רוצה לבקש להזכיר את שמי לאחר סדר הלימוד של 'רינה של תורה' בליל הושענא רבה", פתחתי את השיחה השתתפתי בהחזקת תורה של כמה לומדים לזכותי האישית ווידאתי שהשם שלי אכן נכתב בצורה הנכונה, ביקשה ממני הטלפנית רק בקשה אחת: כשתזכי בישועה שלך, תעבירי את זה הלאה, תתני לעוד אנשים לזכות בישועה.

סיימתי את השיחה ואיכשהו עליתי הביתה בלב קל יותר.

אתם תצחקו אבל באמצע חודש כסליו התקשרה השדכנית וביקשה להציע בחור ששמו עוד לא עלה. נפגשנו, התאמנו ורגע לפני שהתארסנו הוא סיפר לי שעד לפני כמה חודשים, הוא התגורר שני רחובות מאיפה שאני מתגוררת היום ורק משמים לא נפגשנו עד היום. לא ברור איך ולא ברור למה.

התחתנו בחודש שבט והשנה, כשאמא שלי הזמינה אותנו לחג הסוכות, הרגשתי בחוש איך נענתה תפילתם הזכה של עמלי התורה אחרי לימוד של לילה שלם.

 אחותי הגיבורה של הסיפור הזה. היא וה'קבלה' המוזרה שלה שהיא התמידה בה ועוד איך.

נזכרתי בהבטחה שלי לטלפנית ולכן אני כותבת את הסיפור הזה, כדי לפרסם ולהעביר הלאה את הישועה כדי שכל אחד יזכה בישועה הפרטית שלו.

לצירוף שמכם למעמד הישועות לחצו כאן>>