השמנה וסוכרת: הדלקת הכרונית שמאחורי המגיפה המודרנית

בעידן שבו השמנת יתר הפכה למגיפה גלובלית, מחקרים חדשים שופכים אור על הקשר ההדוק בין השמנה, סוכרת מסוג 2 ומחלות נלוות – כולם מונעים על ידי דלקת כרונית. לא עוד רק “גורם סיכון”, אלא מחלה אמיתית בפני עצמה, השמנה גוררת שרשרת של הפרעות מטבוליות, כולל סוכרת, מחלות לב וכלי דם, כבד שומני, מחלות כליות ומחלות נוספות.

ד”ר אסנת רזיאל, מומחית בכירורגיה וטיפול בהשמנה, מנהלת המרכז הרב-תחומי לטיפול בהשמנת יתר, אסיא מדיקל, אסותא רמת החייל מסבירה.

במאמר סקירה מקיף שפורסם בכתב העת Immunity בתחילת אוקטובר 2025, חוקרים בוחנים את המנגנונים הדלקתיים העומדים בבסיס התופעה הזו, ומדגישים את ההצלחה של תרופות מבוססות GLP-1 – כמו אוזמפיק ויגובי ומונג׳רו – לא רק בהפחתת משקל, אלא גם בהפחתת הדלקת באופן ישיר.

השמנה כמחלה דלקתית כרונית

לפי המאמר, השמנה נובעת משילוב של חוסר פעילות גופנית, תזונה לקויה, גורמים פסיכו-סוציאליים, גנטיים וסביבתיים לא מובנים במלואם. היא מהווה גורם סיכון מרכזי, לצד הזדקנות, לסוכרת מסוג 2 (T2D) ולמחלות נלוות כמו מחלת כבד שומני מטבולית (MASH), מחלת כליות כרונית (CKD), רטינופתיה ונירופתיה. בנוסף, השמנה מגבירה את הסיכון לסרטנים רבים, כולל סרטן נשים, המעי הגס, הרחם, הכבד, הלבלב ומיאלומה נפוצה. היא גם תורמת למחלות כרוניות אחרות כמו אלצהיימר, גאוט, דום נשימה בשינה, סוכרת מסוג 1, טרשת נפוצה, עייפות כרונית ואוסטיאוארתריטיס. אפילו במחלות זיהומיות, כמו COVID-19, שיעורי התמותה גבוהים בהרבה בקרב אנשים עם השמנה, והם יורדים בעקבות טיפולים מטבוליים.

החוקרים מדגישים כי השמנה וסוכרת מסוג 2 קשורות להפעלה כרונית של מערכת החיסון. דלקת זו, שמתחילה כתגובה הסתגלותית, הופכת לפתוגנית כשהיא נמשכת, ותורמת להתנגדות לאינסולין, תפקוד לקוי של תאי בטא בלבלב ונזק לאיברים קצה. עודף תזונתי מפעיל את המערכת החיסונית דרך קולטני זיהוי תבניות (PRRs) והאינפלמסום NLRP3, מה שמוביל לייצור אינטרלוקין-1β (IL-1β) ומפל ציטוקינים. בתחילה, הדלקת מקדמת שיפוץ רקמות ופיצוי מטבולי, אך בהמשך היא גורמת לנזק.

מנגנוני הפעלת המערכת החיסונית

מערכת החיסון משמשת כחיישן דינמי להפרעות פנימיות וחיצוניות. עודף תזונה גורם למתח מטבולי, שמפעיל מסלולים דלקתיים, מגייס תאים חיסוניים ומתזמר תיקון. עם זאת, בהשמנה, הדלקת נמשכת ומחמירה את המחלה. לדוגמה, TNF-α תורם להתנגדות לאינסולין, ו-IL-1β פוגע בהפרשת אינסולין. ציטוקינים אלה הם שחקנים מרכזיים, אך הם חלק ממפל רחב יותר.

המאמר מתאר כיצד השמנה מובילה למחלה סיסטמית עם ביטויים איבריים ספציפיים: הפרעות מטבוליות כמו היפרגליקמיה ודיסליפידמיה גורמות להתנגדות לאינסולין ולפגיעה בהפרשתו. דלקת תורמת לכך, אך אינה הגורם הבלעדי.

טיפולים נגד דלקת: המהפכה של תרופות GLP-1

אחת הנקודות המרכזיות במאמר היא ההצלחה של תרופות מבוססות GLP-1, כמו אגוניסטים לקולטן GLP-1R או שילובים עם GIP וגלוקגון. תרופות אלה פותחו על בסיס תפקידו הפיזיולוגי של GLP-1, הורמון אינקרטין המופרש מתאי L במעי. GLP-1 מגביר הפרשת אינסולין תלוית-גלוקוז, מדכא שחרור גלוקגון, מאט ריקון קיבה, מגן על תאי בטא מפני אפופטוזיס ומדכא תיאבון.

התרופות הללו מפחיתות רמות סוכר ומשקל באופן משמעותי, ומשנות את הגישה לטיפול בהשמנה ובסוכרת. הן גם מפחיתות את הסטיגמה סביב השמנה, כשהן מוכיחות כי כישלון טיפולי אינו תמיד מחוסר מוטיבציה. עם זאת, 10%-20% מהמטופלים מגיבים מעט או בכלל לא, וברוב המקרים נדרש טיפול לכל החיים. אפילו לאחר ירידה במשקל, חלק מההשלכות נשארות.

המאמר מדגיש כי חלק מההשפעות האנטי-דלקתיות של תרופות GLP-1 הן בלתי תלויות בשליטה בגלוקוז או בירידת משקל. הן פועלות ישירות דרך קולטן GLP-1R במערכת החיסונית, ועקיפות דרך מערכת העצבים המרכזית. הבנת מנגנונים אלה עשויה לפתוח דלתות לטיפולים נוספים במחלות דלקתיות כרוניות.

סיכום: פריצת דרך בטיפול

השמנה וסוכרת מסוג 2 מוכרות כיום כמחלות דלקתיות כרוניות. הדלקת, שמתחילה כהסתגלותית, הופכת לפתוגנית ומחמירה את ההתנגדות לאינסולין, תפקוד תאי בטא ונזק לאיברים כמו הכבד, הלב, הכליות והמוח. ההצלחה של תרופות GLP-1 מסמנת שינוי פרדיגמה, עם שיפורים משמעותיים בשליטה בגלוקוז ובהפחתת משקל. כמומחית לטיפול בהשמנה, אני רואה את הפוטנציאל העצום בטיפולים אלה, אך מדגישה את הצורך בגישה רב-תחומית שכוללת שינויים באורח חיים לצד טיפול תרופתי.