תסמונת האכילה מחדש אצל החטופים המשוחררים והסכנות

החטופים החיים שישובו בקרוב מעזה יקלטו בבתי החולים שיבא תל השומר, איכילוב ובילינסון, ובמקביל בבתי החולים ברזילי וסורוקה נערכים לקליטת חטופים שמצבם הרפואי לא יאפשר פינוי למרכז.

משרד הבריאות העביר לצלב האדום הנחיות הנוגעות להזנה נכונה של החטופים לפני השחרור, כדי להימנע מהאכלה לא מידתית שעלולה להזיק למצבם של החטופים.

כשאדם חוזר מהשבי, כולנו מחכים לרגע הזה: לחיבוק, למבט, לאוכל הראשון.
אבל הרגע האנושי הזה, המלא אהבה ותקווה, הוא גם אחד המסוכנים ביותר מבחינה רפואית.

מה שהלב מבקש הגוף עלול שלא לעמוד בו. דווקא השיבה אל האוכל, אל החיים עלולה להפוך לאתגר רפואי מורכב ומסוכן, המכונה תסמונת האכילה מחדש.

ד״ר אסנת רזיאל, מומחית בכירורגיה, מנהלת המרכז הרב-תחומי לטיפול בהשמנת יתר, אסיא מדיקל, אסותא רמת החייל מסבירה.

מהי בעצם תסמונת האכילה מחדש?

לאחר תקופה ממושכת של רעב קיצוני — גופו של אדם עובר למצב הישרדותי:
קצב חילוף החומרים מואט, מאגרי הוויטמינים והמינרלים מתרוקנים, והגוף לומד “לחיות על ריק”.

כאשר מתחילים להאכיל מחדש במיוחד אם זה נעשה מהר מדי מתחולל שינוי דרמטי במערכת המטבולית: רמות הזרחן, האשלגן והמגנזיום בדם צונחות, הנוזלים זורמים אל תוך התאים, והאינסולין נשטף בעוצמה לדם. התוצאה עלולה להיות קטלנית: הפרעות בקצב הלב, בצקות, כשל נשימתי, בלבול, ולעיתים אף מוות.

לכן, למרות הפיתוי העצום “לתת להם סוף־סוף לאכול כמו בני אדם”, הרפואה מלמדת אותנו — צריך לעצור. להאכיל לאט. להקשיב לגוף לפני הביס.

מדוע דווקא החטופים המשוחררים בסיכון כה גבוה?

חוזרים משבי אינם רק רעבים. הם לעיתים קרובות סובלים מפגיעות גופניות, מהתייבשות, ממחסור בחלבונים ובשומנים חיוניים, מזיהומים שלא טופלו, ולעיתים אף מפגיעות קשות במערכת העיכול.

דו״ח רפואי שנכתב לאחר שחרור החטופים הראשונים בדצמבר 2024 תיאר ירידה דרמטית במשקל, חולשה כללית קשה ופגיעות תזונתיות חמורות. במקרים מסוימים, חטופים ששוחררו וניסו לאכול מיד, חוו הידרדרות חדה כבר ביממה הראשונה.

לכן, פרוטוקולי הקליטה החדשים של משרד הבריאות (2025) מדגישים את הצורך באשפוז של לפחות ארבעה ימים, כולל בדיקות מעבדה, הערכה תזונתית, מתן ויטמינים ומינרלים עוד לפני שמתחילים להאכיל, וניטור רציף של מדדים חיוניים. זו לא בירוקרטיה — זו הצלת חיים.

איך נראית האכלה מחדש נכונה?

1. בדיקה ותיקון לפני הכול

לפני שמתחילים להאכיל, בודקים דם, מתקנים חסרים של זרחן, מגנזיום ואשלגן,
ונותנים תיאמין (ויטמין B1) כדי למנוע נזק נוירולוגי. רק לאחר שהגוף מוכן מתחילים להזין.

2. התחלה איטית ומבוקרת

במקום להעמיס ארוחה מלאה, מתחילים בהדרגה למשל 10–20 קק”ל לכל קילוגרם משקל גוף ביום, ומעלים לאט בהתאם למדדים.

3. ניטור רצוף

בימים הראשונים נמדדים המדדים המטבוליים מדי יום: זרחן, מגנזיום, אשלגן, גלוקוז, משקל ונפח נוזלים. רק כשהכול יציב ממשיכים להעלות את הכמות.

4. גמישות לפי מצב המטופל

חוזר משבי שסבל מפגיעת כבד, כליות או מערכת עיכול יזדקק להתאמות אישיות ולעיתים גם להאכלה בעירוי או בזונדה עד שהגוף מתייצב.

5. שיקום הדרגתי לקראת חיים מלאים

בהמשך נבנית תכנית אישית הכוללת תזונה, פיזיותרפיה, טיפול נפשי וחיזוק הדרגתי של מסת שריר. המטרה: לא רק להחזיר משקל אלא להחזיר חוסן.

המדע מעדכן - הלב אומר למה

מחקרים עדכניים מראים כי תסמונת האכילה מחדש עלולה להתפתח גם בחולים שאינם “שלדים מהלכים”, אלא באנשים שנראים תקינים חיצונית אך סבלו ממחסור ממושך. לכן חשוב להעריך כל מקרה לגופו.

סקירה רחבה שפורסמה ב־Journal of Clinical Nutrition קבעה שאין הגדרה אחידה אחת לתסמונת, ומכאן גם שונות גדולה בין מחקרים, מ־0% ועד 80% מהמטופלים שנחשפו לסיכון.

מרכז שיבא פיתח מודל חדשני לשיקום חטופים הכולל “מפגש משפחתי ראשון” עוד לפני הבדיקה הרפואית. ההיגיון פשוט אך עמוק: הגוף נרגע כשהנפש רגועה.
לכן, האמפתיה והאהבה הן חלק בלתי נפרד מהטיפול הרפואי.

בישראל נבנה צוות רב־תחומי ייחודי: רופאים, דיאטניות, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ופיזיותרפיסטים כולם סביב מטרה אחת: להחזיר את השליטה לגוף ולנפש.

לא רק פיזיולוגיה — גם שיקום של אמון

“האכלה מחדש” היא לא רק תהליך גופני היא מטפורה לריפוי כולו. כשאנחנו מושיטים למישהו כפית מרק, אנחנו בעצם אומרים לו: אתה בטוח. אתה יכול להתחיל מחדש.

אבל כדי שזה יקרה באמת, חייבים לאפשר גם שקט, פרטיות וסבלנות. לא למהר עם ראיונות, לא להציף בשאלות. לתת לגוף ולנשמה להתאחד שוב בקצב שלהם.

במובנים רבים, תסמונת האכילה מחדש היא סמל לחיים שאחרי השבי: אי־אפשר להחזיר את מה שנלקח ביום אחד, לא את התאים, לא את הלב, ולא את האמון. אבל עם טיפול קשוב, מדויק ומכבד — אפשר להתחיל לבנות הכול מחדש.

המסקנה: לרפא באהבה ובאיטיות

כשחטוף חוזר לחיים, זה לא רק ניצחון לאומי זו לידה מחודשת. גופו, כמו תינוק, לומד שוב לנשום, לעכל, ולחוות ביטחון. במקום למהר להאכיל — נלמד להחזיק את היד, להקשיב, ולתת לגוף את הזמן שלו.

זו המשמעות העמוקה של רפואה אנושית: לדעת מתי לטפל, ומתי פשוט להיות שם — בשקט, בנשימה, בביטחון שמישהו סוף־סוף שומר עליו.