אלי שרעבי שלח את ספרו מתורגם לטראמפ: "תודה על הבטחת שחרורי"
אלכס ויטקוף, בנו של שליח טראמפ למזה"ת, צייץ בחשבונו כי אלי שרעבי החטוף ששוחרר שלח לנשיא טראמפ את ספרו "החטוף" עם הקדשה אישית: "כבוד הנשיא טראמפ, תודה לך על הבטחת שחרורי"
אלכס ויטקוף, בנו של שליח טראמפ למזרח התיכון סטיב ויטקוף, צייץ כי החטוף המשוחרר אלי שרעבי שלח לנשיא טראמפ עותק מתורגם לאנגלית של ספרו "החטוף", ובו הקדשה אישית נרגשת: "כבוד הנשיא טראמפ, תודה לך על הבטחת שחרורי."

כזכור בספרו "החטוף", אלי שרעבי מביא עדות מטלטלת ויוצאת דופן מהשבי הקשה שעבר במשך כשנה וחצי במנהרות חמאס בעזה.
שרעבי מתאר כיצד המחבלים ניסו לשבור את רוח החטופים באמצעות מזון. "בימים שהיינו רעבים, ניסו לשחד אותנו. היינו כחושים, ואמרו שייתנו לנו אוכל בתנאי שנקרא פסוקים מהקוראן", הוא מספר. למרות הרעב העצום, החטופים סירבו באופן גורף. שרעבי מתאר רגע שבו הציעו לו חלבה או פרי רק אם יכריז על אמונה בנביא מוחמד. "אני משתוקק למזון... אבל אני לא מוכן לרקוד לצליל החליל שלהם", הוא כותב, ורומז לסירוב הנובע ממסורת שלמה.
אחד הרגעים המטלטלים בספר הוא חשיפתו של שרעבי לפקודה שהועברה בקשר של חמאס ב־7 באוקטובר: לא להביא נשים וילדים לשבי, אלא לרצוח אותם במקום. "כשעזבתי אותן בבוקר ידעתי שאני אחטף, אבל גם ידעתי שאחזור", הוא כותב על ליאן ובנותיו. ההוראה הזו – לחטוף רק גברים – סיפקה לו בדיעבד הסבר קורע לב למה שקרה למשפחתו.
הרגע המצמרר ביותר הוא המעבר לידי כוחות צה"ל. "ברבע השעה הזו דמיינתי איך ליאן והבנות מחכות לי. דמיינתי את הפגישה הזאת המון זמן. ואז אני מגלה שהן לא מחכות", הוא כותב. רק יומיים לפני שחרורו נודע לו כי אחיו יוסי נחטף ונרצח. למרות השבר הנורא, הוא כותב: "חזרתי למשפחה שלי, גם אם היא לא שלמה... אני בטוח שהן היו גאות בי".
על אף שהוא אינו מגדיר את עצמו כאדם דתי, שרעבי מעיד: "בשבי אתה מוצא עוד מקור שמחזיק אותך – שנקרא אמונה". יחד עם חברו לשבי, אליה, הם ניסו לבנות רגעים של שייכות באמצעות טקסים דתיים: חזרה על "שמע ישראל" . אמירת ברכות השחר וקידוש על כוס מים בימי שישי, לצד שירת "אשת חיל". לדבריו, אלה היוו כוח חיבור לעם ולמשפחה שאפשר להם להמשיך לשרוד.
בסיום ספרו, שרעבי מסביר כי ההחלטה לפרסם את הסיפור נבעה מהרצון "לתת תקווה" לעם ישראל: "בתוך הסבל... אנשים שיש להם את המה, מוצאים את האיך. אפשר לקום מכל דבר".
