עדויות מצמררות מהשבי בעזה: העינויים הבלתי נתפסים שעברו החטופים

ככל שחולפות השעות מאז שחרורם של עשרים החטופים החיים משבי חמאס, הולכים ונחשפים עוד ועוד פרטים מתוך עדויותיהם האישיות. הם משתפים את משפחותיהם ואת גורמי הטיפול במה שעבר עליהם במעמקי השבי, וגם מתארים את הרגעים האחרונים במנהרות, שעות ספורות לפני שהושבו לישראל, אחרי שנתיים ושישה ימים של כליאה.

היום נודע, כי איתן הורן, דוד קוניו ונמרוד כהן שהו ביחד באותה מנהרה בתקופה שקדמה לחתימה על העסקה. ע"פ הדיווח בישראל היום, בלילה שבין רביעי לחמישי בשבוע שעבר, עת נחתמה העסקה שהובילה לסיום המלחמה, המחבלים העירו אותם בצרחות והודיעו להם שנחתמה עסקה והם הולכים הביתה. אחד מבני המשפחה סיפר שהמחבלים שמחו לסיים את פרק השמירה על החטופים.

עוד דווח בישראל היום כי הם שהו במנהרה במקום מנותק ומבודד ולא נחשפו כלל לדיווחים בתקשורת. לפני שמונה חודשים, במהלך העסקה הקודמת, שהו איתם ביחד גם אריאל קוניו ויאיר הורן, אחיו של איתן. סרטון הפרידה של יאיר ואיתן פורסם על ידי חמאס, כשיתר החטופים שהופיעו בסרטון הופיעו עם פנים מטושטשות. 

בנקודת הזמן הזו החליטו המחבלים להשאיר את השלושה: דוד קוניו, נמרוד כהן ואיתן הורן ביחד ולא לחבר אותם עם חטופים אחרים. אחד החטופים סיפר לקרובי משפחתו שעל מנת לשמור על כושר מינימלי, הם הלכו המון פעמים הלוך-חזור בתוך המנהרה.

חטופים נוספים ששבו מעזה מתארים צפיפות בלתי נסבלת בבורות בידוד מוחלט רעב מתמשך והשפלות מתמשכות.

שורד השבי יוסף חיים אוחנה סיפר בראיון לynet כי הורד יחד עם שישה אחרים לבור צר שבו לא יכלו לשבת אלא רק להישען בעמידה. לדבריו היה מחסור חמור בחמצן עד סכנת מוות. הוא הסתיר את שירותו כלוחם כדי לשרוד ובתוך הבור הצליח לשמוע ברדיו את אביו מתראיין בגלי צה״ל. הוא תיאר ימים שבהם חשב שיישאר שם שנים או שלא יחזור כלל.

חטופים נוספים סיפרו על ירידה דרמטית במשקל עד שהוגדרו שלדים חיים. היו ימים ללא מזון כלל אחרים קיבלו פיתה אחת שחולקה ביניהם. מים ניתנו לעיתים במנות זעומות ולעיתים היו מזוהמים.

חלקם הוחזקו חודשים ארוכים במנהרות חשוכות ללא הבחנה בין יום ולילה. בידוד ממושך הותיר חרדות קשות ולעיתים נותרו לגמרי לבד. עדויות תיארו משחקים פסיכולוגיים שכללו הבטחות שווא לשחרור והצגת מציאויות שקריות על משפחות שנרצחו.

לפי הפרסום בכאן חדשות היו גם עינויים פיזיים. חלק מהחטופים תיארו תלייה מהרגליים קשירת ידיים ורגליים לאורך שעות חנק בבדים וצריבה בחפצים לוהטים. אחד מהם העיד כי היה כבול בשלשלאות זמן רב ללא אפשרות לעמוד או לנוע.

לצד האימה נרשמו גם רגעי הישרדות. חטופים למדו ערבית כדי להבין את שומריהם ניסו לשמור על שגרה במשחקי זיכרון ובחישובי ימים ולעיתים חייכו זה לזה חרף החשש. אך גם על חיוך נענשו.

העדויות שנחשפות משרטטות תמונה של שיטה סדורה לשבירת הגוף והנפש. רעב עינויים בידוד והפחדות יצרו מסכת ייסורים שהשאירה את השורדים עם צלקות פיזיות ונפשיות שיידרשו שנים ארוכות להחלים מהן.