"כמו אחרי פצצת אטום": פלסטינים חוזרים לעזה ומגלים שממה

מאז שנכנסה לתוקפה הפסקת האש ברצועת עזה לפני כשבוע, נראו עשרות אלפי פלסטינים עושים את דרכם חזרה צפונה – מהמחנות בדרום לעבר העיר עזה וסביבתה. זרם אינסופי של בני אדם, רבים מהם צועדים רגלית, מילא את כביש החוף, כשהם נושאים על גבם את שאריות רכושם שנותרו אחרי חודשים של עקירה ובריחה.

אולם מה שחיכה להם עם שובם היה מראה שאיש מהם לא היה מוכן לו – שממה גמורה, מתאר ה'גרדיאן' הבריטי את העדויות מהשטח. שכונות שלמות נמחקו עד היסוד, בתים קרסו ונעלמו, ורחובות שבעבר שקקו חיים הפכו לערימות אבנים ואבק. 

קהילות שלמות נמחקו מהמפה, ותושביהן נותרו תוהים היכן היה ביתם עד לפני זמן קצר. סוהיר אל-עבסי, אם לשבעה בת 50, הגיעה אל מחוז שייח' רדואן שבצפון העיר עזה וגילתה כי כל האזור נמחק. "קיוויתי למצוא את ביתי עומד, אבל מה שראיתי היה בדיוק ההפך". סיפרה. "אפילו לא הצלחתי לזהות את הרחוב. הכל חרב, כל ההריסות מעורבבות זו בזו. זה מעבר לכל דמיון – כאילו פצצה גרעינית פגעה כאן".

לדבריה, המשפחה נאלצה לעזוב את ביתה רק כשהטנקים של הצבא הגיעו לפתח השכונה. "ראינו אותם מהחלון. עברנו ממקום למקום בצפון, אבל ההפגזות לא פסקו. בשבוע האחרון של הלחימה ברחנו דרומה כדי להציל את הילדים", סיפרה. כששבה, גילתה שלא נותר זכר מביתה: "ישבתי על ההריסות ובכיתי. ארבעים שנה של חיים נעלמו ברגע אחד".

ברחבי שייח' רדואן אפשר לראות משפחות יושבות בין עמודי בטון בודדים ששרדו, תולות שמיכות ובדים כדי ליצור לעצמן קירות. "נקים אוהל מעל ההריסות", אמר אבי המשפחה. "אין לנו לאן ללכת. כאן גדלנו, כאן נישאר. דרום הרצועה מלאה עד אפס מקום, ואין לנו שם קרובים".

גם במחוז שג'אעיה בדרום עזה, תושבת מקומית גב' א-שייה חזרה עם משפחתה וגילתה כי כל סימן לביתם נמחה. "לא יכולתי אפילו למצוא את המיקום המדויק", סיפרה. "ההלם היה כל כך גדול, שלא היה לי כוח לחפור כדי לחלץ דבר מהריסות. רק רצינו לנוח ולמצוא מקום לישון בו, בלי לדעת מה יביא המחר".

בני משפחתה הקימו אוהל זמני ליד בית ספר הרוס, שבו נותרה אספקת מים דלה. בצפון עזה, מצוקת המים חריפה במיוחד. לפי נתוני האו"ם, תחנת השאיבה הראשית בעיר ניזוקה קשות, ומתקן ההתפלה נהרס כליל בתקיפות הקיץ, כאשר שיקומו צפוי להימשך חודשים.

בג'באליה, עיר שנבנתה על שרידי מחנה פליטים צפונית לעזה, חזר הקבלן האני עבד-ראבו, בן 60, לבדוק את ארבעת בתיו בשכונת ג'ורון – וכולם קרסו. "כשעמדתי מול ההריסות, איבדתי את ההכרה מההלם", סיפר. "ארבעה בתים של המשפחה נעלמו. איבדתי נכד שנהרג במקלט ובן שיצא לחפש אוכל ולא שב".

כעת הוא מתכנן להקים אוהל על חורבות אחד מבתיו, אך לדבריו אין די ציוד לבנות מקלטים. לפי האו"ם, כמחצית ממשלוחי האוהלים לרצועה נבזזו בדרך. עבד-ראבו אמר כי למרות הכול, הוא אינו מתכוון לעזוב: "נולדתי כאן, גדלתי כאן, ואמות כאן בג'באליה. זו האדמה שלי, גם אם לא נותר ממנה דבר".

יצוין כי לאורך שנתיים של מלחמה, וגם בימים אלה, ה'גרדיאן', כמו עיתונים נוספים המזוהים עם השמאל התקשורתי במערב, נקט עמדה חד צדדית בנוגע למלחמה, ותיאר בעקביות את מצוקת העזתים תומכי חמאס שהביאו על עצמם את ההרס והחורבן, תוך שהוא תוקף את ישראל שיצאה להגן על עצמה ולהשמיד את חמאס.