סיפור הגבורה שנחשף: ד"ר איתן נאמן הי"ד וה"רימון החי" בידו

יומיים בלבד לאחר טבח 7 באוקטובר נפל ד״ר איתן נאמן, רופא בכיר ביחידה לטיפול נמרץ בבית החולים לילדים בסורוקה, בקרבות לבלימת מחבלי חמאס בעוטף עזה. רק כעת, יותר משנתיים אחרי, מתגלה סיפור הגבורה המדהים שמאיר באור חדש את הרגעים האחרונים של חייו.

הרב הצבאי שרגא דהן, מאנשי הרבנות הצבאית שטיפל בגופתו של ד״ר נאמן ז״ל במחנה ״שורה״, שיתף את אלמנתו יעל נאמן בפרט מצמרר: ״היד שלו הייתה קפוצה, ובתוכה היה רימון. רימון ללא נצרה. רימון חי”.

הדברים נחשפו שלשום (יום א’) באירוע בר ובת המצווה המשותף לילדי משפחות שכולות של צה”ל, שנערך על ידי ארגון אלמנות ויתומי צה”ל וכוחות הביטחון במנהרות הכותל.

יעל נאמן, אלמנתו של איתן, השתתפה באירוע יחד עם ילדיה. לדבריה, התלבטה אם להגיע, לאחר לילה ללא שינה שבו הוצפה בזיכרונות וסיפורים על גבורתו של בעלה. ״לא תכננתי להגיע, אבל משהו בפנים אמר לי לבוא״, סיפרה. שם, באקראי, התיישב לצידה הרב הצבאי דהן האיש שטיפל בגופת בעלה.

השניים פתחו בשיחה קצרה. ״מי אתה? מי אנחנו?”, שאלה יעל. כשסיפרה שהיא אלמנתו של איתן נאמן, פניו של הרב דהן “החליפו צבעים”. הוא השיב לה בקול רועד: ״אני מכיר אותו משורה״.

דהן סיפר כי גופתו של איתן חולצה משער הנגב והועברה למחנה ״שורה״ בעומס הגדול של אותם ימים. ״מקרה כזה״, אמר לה, ״אי אפשר לשכוח״. הוא תיאר את הרגע שבו ראה את גופתו של נאמן: ״הוא נראה כמו לוחם קומנדו אמיתי, מלא עפר ואבק מלחמה. כשהורדתי אותו מהמשאית, ראיתי את ידו קפוצה ובתוכה רימון חי״, הרב הזעיק מיד חבלן, שנטרל את הסכנה.

כאשר סיפרה יעל על כך למג״ד של איתן, התבררה משמעות הסיפור: ״זה לא היה רימון של צה”ל זה היה רימון של חמאס”, אמר לה. ״איתן תפס את הרימון שהושלך עליו והתכוון להחזיר אותו לעברם. כשאין תחמושת משתמשים במה שיש, גם בנשק של האויב. זה שיא החתירה למגע”. בדיעבד, התברר שהרימון היה תקול ולא התפוצץ.

״לא האמנתי שאקבל כזו דרישת שלום מאיתן דווקא בסעודת בר המצווה של יהודה, בננו, ובמקום שהיה כל כך יקר לו במנהרות הכותל”, אמרה יעל. לדבריה, צירוף המקרים היה מופלא: ״כשסיפרתי לבת שלי על זה, היא צחקה ואמרה: אני בדיוק מחזיקה עכשיו רימון ביד״.

ד״ר נאמן ז״ל, רב-סרן במילואים ובנו של השר לשעבר עו”ד יעקב נאמן ז”ל, היה בן 45 בנפלו. הוא גר עם רעייתו יעל ושבעת ילדיהם ביישוב טנא עומרים שבדרום הר חברון. בוגר אוניברסיטת בן גוריון, שהתמחה ברפואת ילדים בסורוקה והמשיך להתמחויות באוניברסיטאות ייל וג’ונס הופקינס. בבוקר ה-7 באוקטובר היה בין הראשונים שטיפלו בפצועים הרבים שהגיעו לסורוקה, ובהמשך אותו יום גויס למילואים ונפל בקרבות בעוטף.

עמיתיו תיארו אותו כרופא מסור ואדם בעל לב ענק. ״הוא לא ויתר על אף מטופל״, סיפרו חבריו למחלקה. “טיפל בילדים יהודים ובדואים כאחד”. יעל מוסיפה בכאב: “מי יודע אם אחד מהם לא היה זה שרצח אותו”.

מהמפגש הבלתי צפוי נולדה גם שותפות חדשה: יעל מובילה כיום פרויקט להקמת מערך סיוע נפשי-רוחני לזכרו של איתן ארגון שיאגד אנשי מקצוע מכל הדתות והמגזרים, שילוו משפחות שיקיריהן במצבי סכנת חיים. הרב דהן, שמתמחה גם הוא בתחום הליווי הרוחני, חבר אליה למיזם.

האירוע שבו נפגשו התקיים בנוכחות 48 יתומי צה”ל שחגגו יחד את בר ובת המצווה שלהם בעיר העתיקה בירושלים. כל ילד חגג לפי מסורתו: הבנים הניחו תפילין ועלו לתורה, הבנות קיבלו פמוטי שבת, ונציגי הדתות האחרות ביקרו באתרים הקדושים להם.

בארגון אלמנות ויתומי צה״ל סיפרו כי האירוע מתקיים כבר למעלה מ-25 שנה, אך השנה הוא היה קשה ומרגש במיוחד בשל העלייה הדרמטית במספר המשפחות שאיבדו את יקיריהן מאז טבח 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל. מאז אותו יום נוספו למעגל השכול 885 ילדים שאיבדו הורה ו-332 אלמנות.

״אף אחד לא יכול להחליף את ההורים של הילדים האלה”, אמר מנכ״ל הארגון שלומי נחמוסון. ״נעשה הכול כדי שירגישו שהם לא פחות מאף אחד, ויקבלו את כל התמיכה לצמוח ולפרוח. המשפחות האלו שילמו את המחיר היקר ביותר עבור החופש שלנו והן ראויות לחגיגה הטובה ביותר״.