המזוזה של שדרות: שש עשרה שנה להסתלקותו של רבי יוסף כהן זצ"ל
הלילה ליל ז' מר חשוון יחול יום האזכה השש עשרה שנה להסתלקותו של מקים עולה של תורה ומוותיקי העיר שדרות, רבי יוסף כהן זצ"ל, רב בית הכנסת ''ע"ש חללי צה"ל יוצאי אירן'' בשדרות ואביו של הגאון הרב ציון כהן רב העיר אור יהודה ונשיא מכון דורות. מעניקים הצצה לדמותו
רבי יוסף כהן זצ"ל צילום: באדיבות המצלם
האי גברה רבה החסיד והעניו, משכים ומעריב לבתי כנסיות, ממקימי עולה של תורה ומוותיקי העיר שדרות, רבי יוסף כהן זצ"ל, רב בית הכנסת ''ע"ש חללי צה"ל יוצאי אירן'' בשדרות ואביו של הגאון הרב ציון כהן רב העיר אור יהודה ונשיא מכון דורות, נפטר בשנת התש"ע, בתאריך ז' במרחשוון, תאריך שכל כך מתאים לו, מפני שהיה מרבה לברך כל הזמן, כך ש'ברך עלינו', היה הוא ממש. מחד מרבה לברך ומאידך מרבה לקונן בכל חצות לילה ומבכה על חסרון כבוד שמיים ושכינתא בגלותא. לא בכדי נכתב עליו ברבים לאחר פטירתו: "המזוזה של העיר שדרות הלכה לעולמה".
הרב כהן נולד במליליה שבספרד ובגיל שלוש התייתם מאביו שהיה יהודי ירא שמים ובעל חסד גדול, אימו האלמנה עזבה את ספרד ועברה ל'דבדו' שבמרוקו.
מקטנותו אימו דאגה לחינוך טהור יהודי בדרך התורה וזכה לגדול על ברכיהם של תלמידי החכמים בעיר דבדו, עיר הכוהנים שבמרוקו. עם הגיעו לימי הבחרות, אמו שלחתו לגדול בצילם של הרבנים בעיר של חכמים וסופרים מקנס, שם היה משתתף בשיעורי התורה של הגה"צ רבי ברוך רפאל טולידנו זצ"ל ראב"ד ורבה של מקנס, וכן אצל הגאון רבי שמעון וענונו זצ"ל.
כבר בצעירותו נועד לגדולות בדרכו בעבודת ה' שהיה חסיד ובעל מידות, וידוע כמתמיד בלימוד הגמרא ובנוסף לשיעוריו הקבועים היה מתאמץ לשמוע שיעורי תורה משאר הרבנים. מכריו תמיד זכרוהו מהלך כשספר תורני תחת בית שחיו, וידע תמיד לשמור על פיו שלא לדבר דברים בטלים וכ"ש לשון הרע ח"ו.
המנוח ע"ה סיפר עובדה שהיה עד לה במחיצתו של האדמו"ר הבבא סאלי זיע"א בעת שביקר בכפר "תאורירת" בצפון מזרח מרוקו סמוך לגבול אלג'יר: הבבא סאלי הגיע בשעת בוקר מוקדמת למקום וביקש מהמנוח ללוותו לטבול בנהר קודם תפילת שחרית. הימים היו ימי חורף קרים וגשומים ואף שלגים היו יורדים באזור. לשמע בקשה זו התחנן המנוח ל'בבא סאלי' זיע''א כי יתיר לו שלא לעשות זאת, בחששו מסכנת הקור העז של מימי הנהר. אך הבבא סאלי סימן לו בידו תרד עימי "אל תדאג יא בני" אמר. וראה זה פלא משהכניסו את רגליהם למים, המים היו חמים....
אחד מהדמויות הבודדות אשר חיות עמנו וזוכרת את רבי יוסף כהן מימי ילדותו היא שמחה כהן, אחייניתו, בת אחותו, היא כבר חצתה את גיל הגבורות אך עדיין זוכרת היטב את צדקותו: "הדוד שלי היה צדיק מגיל קטן. אנחנו היינו קוראים לו יעקב אבינו כי הוא היה לומד תורה, איש תם יושב אהלים", היא מספרת. לצד כל ההישגים הרמים אליהם הגיע רבי יוסף כהן בימי חייו, היו גם קשיים בדרך. "כולם מכירים אותו כשוחט, כשליח ציבור שנותן דברי תורה, אך אני בעיקר זוכרת את הימים שהיה צעיר ולא היה להם כסף. בהתחלה הם היו עשירים אך כשאבא נפטר הם נהיו יתומים ולא היה להם כסף. רבי יוסף היה הולך למקנס ללמוד תורה, אך לא היה לו כסף שלם לרב, לכן הוא היה יושב מאחורי הדלת לשמוע. 'אני לא נכנס כי אני לא משלם, אני לא רוצה לגזול', היה אומר למי ששאל אותו מדוע לא נכנס פנימה. אני בוכה על הצרות שעברו כל המשפחה שלנו ודוד שלי יוסף".
בהמשך כיהן כמורה וחזן בעיר תאורירת. "כילד קטן הייתי נוסע מהכפר שלי למקנס כדי ללמוד תורה, ובדרך היינו עוברים דרך הכפר תאורירת, שם רבי יוסף כהן היה מורה וחזן", נזכר רבי אברהם כהן, רבה של אזור.
אחד מתלמידי רבי יוסף כהן בתלמוד תורה היה הרב פרופ' משה עמאר, יו"ר מכון אורות יהדות מגרב. לרב עמאר קשה לדבר על רבי יוסף כהן, הקשר ביניהם היה הדוק ועמוק, לא משהו שאפשר לבטא במילים. "קשה להביא את הדברים על רבי יוסף על הכתב, הוא חקוק על הלב", אומר הרב פרופ' עמאר. "אדם קדוש ואציל אשר נטועה בו יראת שמים אמיתית, זה היה רבי יוסף כהן שהכרתי בגילאים 12-13".
עצם המפגש של פרופ' משה עמאר עם רבי יוסף כהן החדירה בו יראת שמים טהורה. "רק לראות אותו זה היה מחדיר בי יראת שמים טהורה בתפילות ובמעשים. היום אני מבין מה היה מול העינים שלי".
הרב עמאר מספר שלעיריה בו גדלו, אוטאט, הגיע הרב כהן כרב חזן ומלמד. מציאות כזו, טוען הרב עמאר, כנראה לא תחזור כיום. "לחשוב היום איפה יש בן אדם שילמד 5 כיתות בבית כנסת, יעבור מקבוצה לקבוצה ויפקח עין על כולם שחוזרים על מה שלמדו מהא.ב ועד המשניות, הפטרות, ותפילה, הרב כהן דאג שילמדו הכל". על מנוחה לא היה מה לדבר. "מנוחה לא הייתה לו בכלל, הוא היה מקפיד ללמד גם בשבתות וערבי חגים, לא היה לו זמנים, אך ורק ללמוד וללמוד כמה שיותר".
גם שעברו עשרות רבות שנים, הרב עמאר לא שוכח את ההנהגות שהטביע בו. "הדריך לא "לחטוף תפילה", לא להתחיל בישתבח בשחרית או באשרי במנחה". לסיום נזכר הרב עמאר בזיכרון מיוחד ומתוק, שאירע בט' באב. "זוכר שפעם אחת סיפר לנו על חורבן בית המקדש, ומתוך זה הבנתי שצריך להצטער בשינה, לכן כשבאתי הביתה לקחתי אבן גדולה ובליל תשעה באב החלטתי לא לישון על כרית. רציתי להצטער. הוא החדיר בנו מושגים", מסכם עמאר.
בשנת תשכ"ג עלה לארץ ישראל עם רעיתו ושלושת ילדיו ממרוקו. תחילה גר תקופה קצרה בעיירה ירוחם ואחר כך עבר לעיר שדרות. עם הגיעו למקום, הדבר הראשון שדאג היה לקבוע מקום לתפילתו. וכך קבע לעצמו להתפלל בקביעות בבית הכנסת ע"ש חללי צה"ל יוצאי אירן שם התפלל עד אשר נפל למשכב כשנתיים לפני פטירתו (חשוון תשס"ט).
היה מקפיד להשכים לתפילת בוראו בכל יום בשעות הבוקר המוקדמות במשך כארבעים שנה. המתפללים מספרים כי היה משכים ומעריב לבית הכנסת מידי יום ביומו ותפילתו היה כמונה מעות מילה במילה. מקורבו הר' הרצל שאובי היה מגיע מידי בוקר בשעה ארבע לפנות בוקר והיה מסיעו מביתו לבית הכנסת בחורף ובקיץ. כך נהג במשך כארבעים שנה. "לא וויתר אף פעם על תפילה בנץ. וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ", מספר נכדו הרב איתי יוסף כהן, ראש מכון דורות.
ההקפדה להשכים לתפילות הייתה גם בתקופות מורכבות מבחינת בריאות. רבי יוסף כהן היה צריך לעבור ניתוח מעקפים מורכב כאשר היה מעל שנת השבעים לחייו, הוא אושפז בבית החולים הדסה, וברוך השם לאחר ביצוע הניתוח המשפחה התבשרה שהוא עבר בהצלחה. "עמדנו מול החדר כמה שעות אחרי הניתוח מוקדם בבוקר, אבא היה מלא כולו צינורות ודם, אך הצליח להרים יד: אני רוצה להתפלל. האחות לא ידעה איך לעכל זאת, שמה לו חומרים מרדימים לעוד שעה וחצי והוא המשיך לישון. ב-7 בבוקר אבא שוב מרים את היד: לא קראתי חוק לישראל", מספר בנו ד"ר אהרל'ה כהן. כאשר השתחרר רבי יוסף למלונית שיקום בנתניה, הוא לא הצליח להיות שם יותר מיממה. "כל תפילה היה שואל את אמא: קחי אותי למנחה, קחי אותי לערבית, חבל לי על הזמן, אין לי מה לעשות פה". אחרי יממה, חזר לביתו בשדרות, אך הסאגה לא הסתיימה בכך. "כמצוות הרופאים היה צריך להיות במנוחה, אלא שסבא התקשר ב-4 וחצי לפנות בוקר להרצל שאובי שלקח אותו מבית החולים, 'איפה אתה?', ענה לו הרצל: אתה צריך לנוח! סבא אמר לו בפשטות: אני צריך ללכת לתפילת שחרית", מספר נכדו הרב איתי יוסף כהן.
היה מקפיד על מורא מקדש ולא היה חת מלהעיר למתפללים על שיחה בטלה בבית הכנסת. גם את הערותיו שנאמרו בתקיפות קבלו המתפללים באהבה, ביודעם כי זה נובע מתוך לב אוהב. במשך הזמן התחבב מאוד על באי בית הכנסת שהיו צמאים למוצא פיו ולברכותיו שהיו עושות פירות.
בימי שבת קודש היה קורא בתורה בדקדוק נפלא והיה ידוע כפה מפיק מרגליות והקפיד למסור שיעור תורה קבוע לפני תפילת מנחה בשבת קודש. כך גם בשנים האחרונות למרות גילו המבוגר ויסוריו הרבים, בימי שבת היה צועד כברת דרך ומדדה את רגליו כדי להגיע לבית הכנסת לקרוא בתורה ולומר דברי תורה.
הרצון שלו לגמוע את התורה הקדושה, התעלה על המסגרת המצומצמת של תלמוד התורה, הוא היה גורס בתורה תדיר גם בשעות הלילה המאוחרות. "סבא שלי היה עם הספר בכל רגע פנוי. והכל בצניעות, לא קרה שאי פעם היה עושה 'סיום', הכל בצניעות. פעם אחת באתי בסוף שבוע ליום חמישי עם בן דוד שלי לשדרות. בן דודי התפעל ואמר: סבא שלך מתמיד, כל הזמן לומד. גם שבן דודי קם לפנות לנקביו, סבא היה עם הספר. היה לו סדר בלילה, החל מתיקון חצות והמשך בלימודים. התמדה בלי סוף", מספר נכדו הרב איתי יוסף כהן, ראש מכון דורות. גם בזקנותו, היה מתמיד עצום, אך היו דמעות צפות ועולות בעיניו כאשר הבין שהתמדתו לא תחזור לכשעבר. "סבא היה לומד הרבה גמרות, בטוח שלמד הכל. אך בשנים האחרונות הוא היה אומר לי בכאב: איפה המציאות של פעם? אז הייתי מסיים מסכת בבא בתרא בחודשיים".
בנו ד"ר אהרל'ה מרחיב על עמל התורה שלו: "היינו גרים בשיכון קטן מלא במשפחות ברוכות, ולנו היה אבא שכל פעם שנכנסו או יצאנו, קמנו בבוקר או חזרנו מהמשחקים, תמיד ישב שם אבא ולמד, איש גדול שלא החשיב את עצמו ולמד כל הזמן. גם כשהיינו הולכים לחתונות, הוא תמיד היה הולך עם שקית בה יש גמרא או חוק לישראל. ולמרות שלפעמים היה באולם רעש נורא ואיום, הוא היה לומד בלי הפסקה. כשהגיע הזמן לנטילת ידים, הוא היה נוטל ומברך, ומיד חוזר לספר שלו. כל עוד העינים היו פקוחות הספר היה פתוח". ד"ר אהרל'ה מספר שגם שנכנסו אנשים מבחוץ, הוא כלל לא הרגיש. "בזמנו צילמתי סרט על העיר שדרות ונכנסו לחדרו צוות עם שישה אנשי מקצוע, בהם במאי וצלם. בסרט רואים כיצד נישקתי לו את היד והוא המשיך ללמוד כאילו אין אף אחד מסביב. למד כאילו אנחנו לא שם. אבא היה תמיד עונה קצר ומיד שואל: אני יכול להמשיך ללמוד? הוא היה חי בפשטות ובספרות אחרות".
היתה טבועה בו מידת הכרת הטוב בשיעור לאין ערוך כל מי שהסיע אותו או עזר לו מעט היה מברכו בלב רחב ובנפש חפיצה בברכת מי שבירך. 'זו היתה דמות לא מהדור שלנו, כולו היה עבודת ה' בתמימות וביושר ובכוחו היה מחדיר יראת שמים טהורה', אמרו מוקיריו שהכירוהו שנים רבות. המידות טרומיות שלו ודבקותו האמיתית בה' יתברך הם אלו שגרמו לאנשים רבים לקבל את דבריו כשהיה מוכיחם או כשהיה מבקש שיתחזקו בדבר מצוה.
רבי יוסף כהן היה חלק מחבורת הזוהר, חבורה בעיר שדרות שהייתה לשם דבר. קיבוץ של אנשים צדיקים תמימי דרך שהיו מתאספים יחד כדי לקרוא זוהר בימי שלישי ומוצאי שבתות או בכל הזדמנות מיוחדת כמו חנוכת בית וברית יצחק כנהוג בקהילות יוצאי מרוקו. מבין בני החבורה, כולם זצוק"ל, ניתן למנות את רבי יעקב עמר, רבי מרדכי אביטן ורבי יוסף כהן. אחד מבני החבורה, הרב שטרית שמו, היה מחזיק מזוודה ובה ספרי זוהר עטופים, ומגיע עמה יממה קודם לאותו הבית המיועד ומניחה על השולחן, אליו יגיעו למחרת בני החבורה. חרף המצב הכלכלי הירוד בשנות השישים בשדרות, אנשים עמדו בתור כדי לארח, תוך מאמץ עילאי לפתוח את הכיס ואת הבית לבני החבורה הקדושה. "בחיל וברעדה היו בני החבורה פותחים ואומרים 'בר יוחאי', ובסיומו קוראים זוהר. יש ערך גדול ביהדות מרוקו בקריאת זוהר גם מבלי להבין, למרות שלפעמים אבא שלי היה גם מסביר קטעים בזוהר", מספר בנו ד"ר אהרל'ה כהן. "בסיום הקריאה עשו בני החבורה סעודה עם פיצוחים ומזונות, ולפעמים עם דג".
בני ביתו של רבי יוסף כהן, לא הבינו בחייו עד כמה היה בקיא וגדול בקבלה. "ידעתי שאבא שלי לומד זוהר אבל לא ידעתי עד כמה לעומק. אף פעם לא היה אומר לי: בוא תלמד איתי זוהר, ולמען האמת, לא היה לי משיכה, אך כשהתחילה לי המשיכה ללימודי קבלה, אבא קיבל ה' ירחם את המחלה", מספר בנו הגאון רבי ציון כהן, רב העיר אור יהודה. "תלמידיו מספרים שהיו פעמים שהיה מעט נרדם בחבורת הזוהר, לפחות כך היא נראה, אך כאשר אחד מבין המשתתפים בזוהר דילג מילה או היה טועה, רבי יוסף היה מיד מתקנו ומעמידו על טעותו. היינו שלמרות שהיה נראה ישן, כולו היה ערני ומרוכז במילות הזוהר".
ההתעמקות בקבלה הייתה הרבה מעבר לחבורה זו, והתבטאה בין השאר בחברותא ייחודית עם המקובל רבי מרדכי אביטן זצ"ל שהיה ידוע שמרבה ללמוד זוהר וקבלה ואף עסק בקבלה מעשית.
"אבא שלי היה יושב איתו בלילות בשעות מאוחרות ועוסקים בקבלה ובעולם רוחני סמוי מן העין. כשהיינו שואלים אותו לפשר הלימוד, היה עונה:"משם לא מוציאים שום דבר", מספר ד"ר אהרל'ה. "הבנות של רבי מרדכי סיפרו לי והם מוכנות להשבע על כך שהיה פעם שאבא שלי התמוטט במהלך הלימוד ורבי מרדכי אחז לו ביד, קרא את השם המפורש, אחר כך אבא התעורר, ורבי מרדכי הרים אותו. חיו בעולם משלהם, עולם של אנשים תמימים וצדיקים שכבר הלכו לעולמם".
בחתונת נתנאל יוסף דדון עם רעייתו, השתתף דודו הגאון רבי ציון כהן, רב העיר אור יהודה. עורך החופה וקידושין היה הגאון רבי יורם אברגיל והגאון רבי ציון כהן עבר על הכתובה. "כשנכנס רבי ציון למקום, שאל אותנו רבי יורם אברגיל: מה רבי ציון עושה כאן? אמרנו לו שהוא דוד החתן. "דוד החתן?" שאל רבי יורם, "החתן הוא נכד של רבי יוסף כהן?", מיד סיפרנו לרב שלחתן קוראים נתנאל יוסף על שם הרב יוסף", מספר הרב ד"ר אמיר זוזוט. הרב אברגיל התחיל להפליג בשבחים אודות רבי יוסף כהן ואמר לנוכחים כי אין להם מושג מי הוא רבי יוסף. "רבי יורם אברגיל סיפר לנו: "כשלמדתי בקבלה בתחילת דרכי מי שלימד אותי את היסודות בקבלה והיה לי מורה דרך, היה רבי יוסף כהן. כל פעם שהיה לי קושיה בתורת הנסתר, רבי יוסף היה מיישב לי במקום, הייתי נוסע אליו לשדרות והיה מלמד אותי". "מרוב שלא ידעתי על כך, הקשתי על הרב: אתה בטוח שאנחנו מדברים על אותו אחד?", ממשיך הרב זוזוט. "לא פיקפקנו בגדולה, ידענו שלמד את תורת הנסתר עם רבי מרדכי אביטן שכתב כמה ספרים והיה תלמיד חכם עצום, מגדולי תלמידי חכמים במרוקו ובשדרות, אבל לא ידענו שיש קשר ביניהם. רבי יורם כדי להוכיח לנו סיפר בדיוק היכן היה גר ולהיכן בדיוק היה מגיע אליו כדי לשבת וללמוד עמו".
לפני כעשרים שנה ויותר היה משתתף המנוח ז"ל בנסיעותיו הקבועות של המקובל הרב ברוך חורי זצ"ל, בעל התהילים המחולק, מנתיבות למירון מידי ערב ראש חודש. בנסיעה זו היו יוצאים קבוצה של אנשים יראים ושלמים מנתיבות ושדרות והמנוח היה נמנה עימהם. המשתתפים היו אומרים 'תיקון כרת' ולימוד זוהר ולאחר תפילת נץ החמה בציון הרשב''י זיע''א היו חוזרים לביתם.
בכל דבר שבקדושה היה זהיר. חתנו הרב דוד דדון מספר על הזהירות וההקפדה בטבילה: "כשהגיע לבקר אותנו בתחילת הדרך של העיר מודיעין עילית, אז כשהיינו רק 200 משפחות. תחילה היה אמור להתארח אצלנו מספר ימים אך כשראה שלא היה לנו נץ בעיר, הוא ממש היה מלא בצער. הוא התבטא 'ממש מצטער שבאתי לפה, לא הייתי בא לפה'. רבי יוסף לא יכל לקבל את זה שבאמת שלא ישיג נץ. לבסוף התפלל ברבע לשבע אך כל היום היה בצער גדול ובקושי עצום".
מאור פניו וקדושתו הפעימו את הסובבים אותו. "אבא שלי היה איש קדוש, הרבה שראו את הפנים שלו אמרו לחבריהם: תסתכלו עליו, מדובר באדם גדול. הרב שאול בוסקילה, תלמיד חכם גדול מקריית ספר שאל את גיסי מי זה הצדיק המיוחד הזה? זו דמות הוד. בכמה מקומות ככה דיברו על אבא שלי", מספר בנו הגאון רבי ציון כהן, רב העיר אור יהודה.
היה בקשר מתמיד עם המרא דאתרא של שדרות הרה"ג רבי דוד ברחן זצ"ל שהכירו עוד ממרוקו בשעה שלמדו יחד במקנס. לימים סיפר הרב בר חן במעמד גדול בשדרות כי רבי ברוך רפאל טולידנו היה אומר להם בישיבה במקנס שמי שרוצה לדעת יראת אלוקים מהי, שיסתכל על רבי יוסף כהן. הרב ברחן אמר בחרדת קודש ממש שרבי יוסף הוא המזוזה של העיר שדרות וכשנפלו טילים וקאסמים במשך כשמונה שנים ראו בעיר ניסים גדולים והשגחה פרטית וזה בזכותו של הרב יוסף שתמיד היה מעתיר בתפילה ומגן על העיר בצדקותו. עוד סיפר שכשרצו להביא כהן בשביל מצוות פדיון הבן, ידעו תמיד לקחת את המנוח שהוא היה כהן מיוחס ממשפחת כהן סקלי. אמו של רבי יוסף כהן, מרים, היא בת דודתו של רבי דוד הכהן סקלי, בעל קריית חנה דוד.
לפרנסתו עסק רבי יוסף כהן במשך כמה שנים כמנקה רחובות. "מרוב צדקותו של רבי יוסף כהן, שכשהוא בא לארץ ישראל הוא אמר: זה מצווה בשבילי לטאטא את הרחובות של ארץ ישראל וירושלים, ולכן בזה הוא עבד בעיריית שדרות", אומרת שמחה כהן.
תוך כדי טאטוא הרחובות היה משנן דברי תורה ופסוקים. "רבי יוסף היה חסיד במלוא מובן המילה, ענווה וגדולה במקום אחד. ניקה בדבקות את האספלט ורגבי אדמתה של ארץ ישראל תוך כדי שינון ולימוד. ממש כמו בסיפורי קרליבך על חסיד פיסצנה שניקה את רחובות ת"א. ניכר שעבודת ה' שלו הייתה סוד גדול מלא פשטות הוד והדר", מספר רבי חננניה אביטן, רב המושב טפחות בגליל.
הרב ישי בר חן, לשעבר רב איזורי של צפון רצועת חבל עזה, ובנו של המרא דאתרא דשדרות הרב דוד בר חן זצ"ל, מספר כי אביו הציע לרבי יוסף כהן משרה ברבנות שדרות, אך רבי יוסף סירב מכל וכל.
"בגיל 14 שהלכתי עם מו"ר אבי זצ"ל לתפילת שחרית בנץ, היינו רואים כל פעם את רבי יוסף כהן מטאטא את הרחובות, ואבי היה אומר בערבית: חבל, למה, למה? למה הוא יצטרך לטאטא את הרחובות. ושאלתי את אבי באחד הפעמים: אבא, איך הוא מטאטא רחובות? הרי הוא תלמיד חכם ורב בית הכנסת", פותח הרב בר חן את סיפורו המכונן. "אבי ענה שהוא עם רבי יוסף כהן במרוקו, וכשבא לשדרות אמר לו: 'בוא תכנס איתנו לרבנות בשדרות, תעבוד איתנו ביחד, בשביל מה אתה עובד בעבודה שלא מתאימה לך?' אך הוא לא רצה לשמוע בשום אופן ורצה להמשיך להתפרנס ממה שמתפרנס. לא רצה להתפרנס מזה שהוא תלמיד חכם וירא שמיים. יהודי שלא נהנה מכתרה של תורה מכאן ומכאן".
האמון של הרב בר חן זצ"ל ברבי יוסף כהן היה עד כדי כך שמזוזות שכתב רבי יוסף כהן, הרב בר חן אמר שכלל לא צריך לבודקם. "פעם אחת הביא יהודי למו"ר אבי מזוזות לבדוק. אבי שאל אותו: מי כתב את המזוזות? רבי יוסף כהן. 'אם כך, לא צריך לבדוק אותם. אמנם הכתיבה לא הכי יפה אבל כתב את זה אדם ירא שמיים שכל מילה שכתוב בה ה' שמח בה, זה מזוזה שצריכה להיות בבית שלך', ענה הרב והדהים את אותו היהודי". ממשיך הרב בן חן. "שמעתי מרבי דוד כהן, אברך בן תורה שהדיבור אצלו בבית כל הזמן ש'רבי יוסף כהן הוא יהודי צדיק'. מדובר על יהודי שלא תראה אותו נופל בלשון הרע. הוא חלק מאנשים שהעיבור שלהם כולו היה בקדושה וטהרה וכך המשיכו עד היום האחרון שלהם. ככה חונכו, ככה גדלו וככה התנהגו אנשים שהגיעו ממרוקו על אותה יראת שמים טהורה, תמים תהיה עם ה' אלוקיך. חבל על דאבדין".
במשך כל השבעה עליו הגיעו המונים ובראשם רבנים ראשי ישיבות ואישי ציבור שהכירו את הרב זצ''ל עוד מחוץ לארץ וחלקם מאז העליה בשנת תשכ''ג. ביניהם, הגר''ש כהן ראש ישיבת ''תורה אור'' באשדוד, רבני הישיבה הגדולה בשדרות וחתנו הרב דוד דדון.
זכה המנוח ורעיתו הדגולה שעמדה לימינו במסירות רבה, להותיר אחריהם דור ישרים מבורך אחיו, בנים ובנות אשר כולם זרע ברך ה' תלמידי חכמים הולכים בדרך התורה והמצוות.
מלבד היותה של מרת סולטנה כהן ע"ה אשת חבר להרה"צ רבי יוסף כהן זצ"ל רב בית הכנסת לעולי אירן ומדמויות ההוד הוותיקות של העיר שדרות, המנוחה ע"ה היתה נערצת בפי כל. בימי ילדותה גדלה ב'דבדו' שבמרוקו בבית הוריה עובדי ה' ביראה ובתמימות, ובצילו של סביה הגדול הלא הוא הדיין המפורסם הגאון רבי אברהם מרציאנו זצ"ל.
בשנת תשכ"ג עלתה לארץ ישראל ממרוקו עם בעלה רבי יוסף זצ"ל ושלושת ילדיה. בתחילה גרו תקופה קצרה במושבה ירוחם ואחר כך עברו לעיר שדרות. בעבודתה כמתנדבת ב'חברא קדישא', היתה עושה טהרה בכל עת. כך סיפר ראש המועצה הדתית בשדרות רב אורן מלכה: בערב חג בצהריים חיפשנו מישהי שתעשה טהרה באחד המושבים בדרום, חיפשנו וחיפשנו אך לא מצאנו, מיד כששמעה על כך מרת סולטנה כהן ע"ה היא עזבה את עיסוקיה הרבים במטבח ומיד בקשה שיקחו אותה ברכב כדי לקיים את מצוות החסד בטהרה לנפטרת וחזרה לביתה דקות ספורות לפני כניסת החג.
רבנים ועמך ישראל מספרים שבצעירותם זכו לאכול אצלה בבית תקופות כשזה היה בסתר וללא פרסום, והכל בדאגה ובמאור פנים מיוחד. רבי חנניה אביטן, רב המושב טפחות בגליל, היה עד לאחד מהסיפורים הללו: "ישראל זעירא ורעייתו היו זוג צעיר שזה עתה הגיעו לשדרות, הם היו על בלימה ובמיוחד שהקיץ קופח בחוץ. כשהם עברו ברחוב, הם היו נראים מעט אבודים כזוג צעיר בעיר זו, והנה, ראתה אותם הרבנית סולטנה כהן ע"ה, הנשמה הקדושה, תוך שהיא צועקת לעברם: בואו, בואו בבקשה, תאכלו ותשתו משהו. הם היו בשוק", מספר הרב אביטן. "סולטנה אמרה להם: נראה שאתם לא מפה. הם עלו הביתה ואכלו סעודה. התפתח קשר כל כך טוב מהחיזוק הכל כך גדול, וכך במקום שהם יפנו להכנסת אורחים הם נהפכו להיות כמו משפחה שלהם".
