סילביה קוניו על בנה שכמעט מת מחום במחסן סגור: "הוא התחנן לקצת אוויר"

סילביה קוניו, אמם של האחים דוד ואריאל קוניו, ששבו הביתה לאחר שנתיים בשבי חמאס, סיפרה בריאיון ראשון מאז שחרורם, ל"קלמן ליברמן" בכאן רשת ב' על ההתמודדות המשפחתית עם המציאות החדשה והשינוי העמוק שעברו בניה.

סילביה סיפרה: "קיבלתי בחזרה בנים שונים מאלה שנחטפו. קיבלתי בנים יותר בוגרים, גם פיזית וגם מנטלית. זה להתרגל למישהו יחסית חדש, כי הם רואים את הדברים בצורה אחרת. הם יותר חדים, למדו לשרוד ולא אכפת להם ממחר. הם רוצים לחיות את היום".

התובנה הזו, לדבריה, נובעת מהתנאים הקשים שבהם הוחזקו. "שם לא היה להם את ה'מחר' או את 'העוד דקה'", היא הסבירה. "הם רוצים ליהנות מהחיים עכשיו. אפילו מלשתות מים, ללכת לשירותים מתי שהם רוצים. להתקלח מתי שהם רוצים במים חמים". את החופש הבסיסי הזה, היא אומרת, הם חווים כעת בעוצמה מחודשת.

דוד קוניו | דובר צה"ל

על בנה אריאל, שהוחזק לבדו מעל הקרקע, סיפרה: "בימים החמים הוא היה במחסן סגור, בלי שום אפשרות למאוורר, משהו שייתן לו קצת אוויר. הוא כמעט מת מחום, כמו ילד שנשכח באוטו. הוא התחנן שיביאו לו משהו לנשום".

היא הוסיפה כי אפשרות להתקלח ניתנה לו רק פעם בחודש, גם בנה דוד, שהוחזק במנהרה, סבל מתנאים קשים. "הייתה תקופה שלא נכנס אוכל לרצועה, והוא ירד הרבה, הרבה, הרבה במשקל. הוא גם ככה רזה, הוא הגיע למשקל שלא תדע", חשפה.

אריאל קוניו | דובר צה"ל

דוד, שבנותיו גדלו בשנתיים שבהן היה בשבי, לומד אותן מחדש. "הבנות מדברות בצורה חופשית ובשבילו זה היה וואו", מספרת סילביה. המשפחה כולה, שגדלה בקיבוץ ניר עוז, מסתגלת כעת למגורים בעיר. "הם לא ידעו מה זה לחיות בעיר, בבניין. צריכים להתרגל".

למרות הקשיים והטראומה, סילביה מציינת כי מצב רוחם טוב. עם זאת, הדרך לשיקום עוד ארוכה, והסיפורים המלאים על מה שעברו שם טרם סופרו במלואם. "עוד לא היה לי את הרגע לדבר איתם אחד מול השני, לבד. כל הזמן יש מסביבנו עוד אנשים וזה קשה. אני לא שואלת, כל מה שהם רוצים לספר הם יספרו".