הוא לא ינשק אותה, אבל גם לא יסיר אותה: זוהראן ממדאני פשוט תקוע עם המזוזה

לפני כמה חודשים הזמין ראש העיר ניו יורק היוצא, אריק אדמס, כמה מאות מחברי הקהילה היהודית ל"אחוזת גרייסי", מעונו הרשמי, לציון "חודש המורשת היהודית". מי שהסתובב שם, שמע שוב ושוב את אותו משפט: "תנצרו את הרגע, ייתכן שזאת הפעם האחרונה שנגיע לכאן".

ב-1 בינואר יכנס לאחוזה דייר חדש. בשונה מקודמו, ספק אם זוהראן ממדאני יזכה לתואר "יקיר הקהילה". לא ברור אם יארח אירוע יהודי, לא בטוח שישמור על מסורות קודמיו, אבל דבר אחד לא ישתנה. המזוזה בכניסה הראשית, שהתקין ראש העיר היהודי אברהם בים בשנות ה-70, תישאר בדיוק במקומה.

משפחת ממדאני לא תנשק אותה מדי יום, אך חוקי השימור העירוניים מונעים מראשי העיר לבצע כל שינוי בקומת הכניסה, שמיועדת לאירוח רשמי. הדלת תישאר צהבהבה. הנברשות ימשיכו לנצנץ. הקירות ימשיכו לספר היסטוריה, כך דיווח דניאל אדלסון ב- Ynet.

ביום שממדאני יעבור לכאן, החדרים העליונים יהיו שלו. הוא יוכל להביא רהיטים משלו, להפוך חדרי שינה למשרדים נוספים, ולאכול בחדר האוכל הפרטי או באולם האירוח הרשמי בליווי השף. אבל בקומת הקרקע, זו שמקבלת אורחים, כמעט שום דבר לא יזוז. מי שמגיע לסיור בימי שני בלבד, תמורת עשרה דולר, ובהזמנה מראש דרך האתר הרשמי בלבד יראה בית שנראה כמו תפאורה מתקופה אחרת.

מה יעלה בגורל מסורות האירועים היהודיים לא ברור, אבל המזוזה שעל הדלת הצהובה בקומת הכניסה תישאר. גם כשממדאני ייכנס, וגם אחרי שייצא.