שורדי השבי חושפים את הזוועה: "לא ידענו אם נקום בבוקר"

שורד השבי מקסים הרקין סיפר הבוקר בכנס בריאות על השבי הנורא: "כמה שאנחנו חושבים שאנחנו מכירים את הגוף שלנו, אנחנו לא מכירים כלום. גיליתי שבן אדם זו חיה ששורדת בכל מצב. לא יודע איך שרדנו את המצבים שהיינו בהם, לא יודע איך אנחנו מצליחים היום ללכת ולנשום".

באתר Ynet דווח כי בכנס הלאומי הראשון לרפואה צבאית בהובלת חיל הרפואה, סיפר הרקין על ההרעבה והעינויים שעבר בשנתיים בהן הוחזק בשבי חמאס. "כל השנתיים הרעיבו אותנו, אבל בחמשת החודשים האחרונים היו מצבים שהיינו אוכלים שלוש מאות וחמישים קלוריות ביום, לפעמים פחות. היו גם שלושים או עשרים ושבע שעות שלא אכלנו בכלל. איבדתי קרוב לארבעים קילוגרם. הרעב מגיע למצב שאתה כבר לא מרגיש אותו. אחרי חמישה חודשים שמרעיבים אותך, אתה אמור לצאת על אלונקה, והצלחנו לצאת על הרגליים".

הרקין הוסיף: "ברגע שהגעתי לעזה זרקו אותי על הרצפה עם הפנים למטה, ואמרתי לעצמי שמעכשיו כל יום זו מתנה. הבנתי שזו המציאות שלי, ושהכול בלתי צפוי. לאט לאט אתה מתחיל להבין מה קורה סביבך. אתה עדיין בשוק, אבל מעכל איכשהו את המצב".

עוד דווח ב־Ynet כי הפאנל נערך בראשות קצין הרפואה הראשי, תת־אלוף דוקטור זיוון אביעד בר, והשתתף בו גם שורד השבי שלומי זיו, שהוחזק בשבי במשך מאתיים ארבעים ושישה ימים וחולץ במבצע ארנון.

"זיו סיפר כי בשעות הראשונות אתה עדיין לא באמת מבין שאתה בשבי. אבל אחרי שאתה כפות וסוגרים לך את העיניים ומתחקרים אותך, אתה מבין שאתה באמת בשבי. קשרו אותנו חזק, והייתה חקירה אינטנסיבית לדעת אם אנחנו אנשי צה"ל. אז נופל האסימון".

לדבריו, מהר מאוד הבין ש־מאתיים חמישים ואחד ישראלים נחטפו ורבים נרצחו. "הם מאוד שמחו והתרברבו. אמרו שזה ייגמר מהר ויעשו עוד שבעה באוקטובר", הוא סיפר. השובים, לדבריו, הראו לחטופים רק את מה שרע. "לא ידענו על דברים טובים, חוץ מהעסקה הראשונה".

שלומי זיו, שמתמודד עם פוסט טראומה עוד משירותו הצבאי, שיתף כי הכלים שקיבל בעבר להתמודדות עזרו לו גם בתקופת השבי. "לנהל את הסיטואציות, לנהל את העצבים, כי סך הכול מענים אותך, דורכים עליך, יורקים עליך. אתה יכול להגיב בשנייה אחת עם היד, גם אם לא משהו אלים, רק להרחיק את המחבל ממך, ואתה לא יודע איך זה יסתיים".