40 שנה אחרי: ההורים שעדיין מחפשים את ילדיהם שנעלמו
מאות הורים בקולומביה ממשיכים לחפש אחר ילדיהם שנעלמו בהתפרצות הגעש הקטלנית של נבָדו דֶל רוּיס בשנת 1985, אסון שהחריב עיר שלמה והשאיר אלפי שאלות ללא תשובה
ילדים שלא שבו צילום: AI
ארמרו, קולומביה, על גדות הנהר, בין מאות סירות קטנות שעליהן מודבקות תמונות של ילדים שנעדרים זה ארבעים שנה, משחררת מרתה לוסיה לופס סירה נוספת למים.
בתוך הסירה, תמונה של בנה, סרחיו מלנדרו, שהיה בן חמש כשנעלם באסון ארמרו, הלילה שבו עיר שלמה נמחקה מהמפה.
“אנחנו לא מבקשים צדק או פיצוי,” אומרת לופס בת ה־67, לסוכנות הידיעות AP. “רק שהילדים שנלקחו יבינו מי הם באמת ויחזרו אלינו.”
ב־13 בנובמבר 1985 התפרץ הר הגעש נבָדו דֶל רוּיס וגרם לזרם אדיר של בוץ ולבה ששטף את העיירה ארמרו. בתוך שעות ספורות, כ־25 אלף בני אדם נהרגו, ואלפי בתים נבלעו תחת שכבות של עפר, סלע ואפר חם.
בלילה ההוא שמעה לופס רעשים מוזרים ויצאה עם בעלה לבדוק מה קורה. סרחיו נשאר ישן בבית. הם חשבו שהם רחוקים מספיק.
אבל כשהשלג שעל פסגת ההר נמס ונמהל במי הנהר, זרם בוץ עצום הידוע בשם להאר שטף את העמק. הרכב שלהם נסחף, הם נאחזו בעץ ובגג של בית סמוך, אך ביתם נהרס כליל, והבן נעלם.
“מעולם לא מצאנו עקבות ממנו,” היא אומרת בקול רועד. “לא צעצוע, לא נעל.”
רמזים חמקמקים ותקווה שאינה נגמרת
שנים לאחר מכן גילתה משפחתה ששמו של סרחיו הופיע ברשימת הילדים שנקלטו במכון הקולומביאני לרווחת המשפחה (ICBF).
אחותה נסעה לבוגוטה בניסיון לזהות אותו, אך לדבריה, “הם לא נתנו לה להיכנס. רק ביקשו להביא בגדים ותמונות.”
מאוחר יותר הגיעה ידיעה מפתיעה: חברה סיפרה שפגשה בניו אורלינס אדם שאמר כי אחיו אימץ ילד מהאסון בארמרו ועיניו היו כחולות בדיוק כמו של סרחיו. אך גם הרמז הזה נעלם, כמו שאר העקבות.
מה קרה לילדים של ארמרו
ב-AP דווח כי לפי נתוני קרן "ארמנדו ארמרו", 580 ילדים הוגדרו כנעדרים. מתוכם, 71 נמסרו לאימוץ ורק ארבעה נמצאו חיים עד כה באמצעות בדיקות DNA.
“לא הייתה שיטה אחת,” מסביר מנכ"ל הקרן פרנסיסקו גונסלס. “חלק הועברו ל־ICBF, אחרים נלקחו על ידי אזרחים שביקשו לעזור, ויש גם כאלה שאומצו במדינות אחרות. הכול היה כאוטי.”
אנסיסר גירלדו, שהיה אז בן 12, בילה כמעט ארבע שנים במרכז סוציאלי עד שאמו איתרה אותו בזכות תמונתו שפורסמה בטלוויזיה. “לא היה אינטרנט, לא רשומות, רק תמונות ודמעות,” הוא אומר.
המאבק הרשמי נמשך
ב־ICBF מאשרים כי אחרי האסון נקלטו לפחות 170 ילדים מהעיירה, אך עד היום לא ברור כמה מהם נמסרו לאימוץ.
במשך שנים קיוו המשפחות למצוא רמזים ב־“הספר האדום”, פנקס עתיק שנשמר במשרדי המכון, ובו רשימות חלקיות של הילדים מהאסון. באוקטובר האחרון נפתח הספר לציבור, אך גם בו חסרים פרקים שלמים.
“הוא לא כולל את כל השמות,” מודה סגנית מנהלת המכון, אדריאנה ולסקז. “אנחנו חוקרים כדי להבין לאן נעלמו שאר הילדים.”
למרות חלוף השנים, ההורים מסרבים לוותר. הם מתכנסים מדי שנה, מציבים נרות ותמונות על גדות הנהר, באותו מקום שבו הכול התחיל.
“עברו ארבעים שנה של תקווה,” אומר בנחמין הררה, שאיבד את בנו אוסקר בן השנה וארבעה חודשים. “אנחנו נחכה כמה שצריך. כי אולי, מישהו מהם עדיין שם ומחפש גם אותנו.”
