ה"ג'ינגול הלולייני" של אימא: פתאום הבנות שלנו נתקלות במשימות שאנחנו עמדנו בהן

וואי כמה תגובות שלחתן למייל שלי על טור ה-"למען יעריכון ימיך"- כשאתה מכבד את חיי הוריך. זה משבוע שעבר.

אהבתם אה?

הנה קיצור תולדות הטור הקודם כי לבקשותיכן המרובות, היום יהיה כאן טור המשך שיעסוק בביצועי הדגמות של שאלות מעשיות בשטח.

בקצר?

בשבוע שעבר דיברנו על זה שכל ילד או ילדה שאנחנו, נגיע לגיל בוגר שבו פתאום נבין אחרת את שיקולי הורינו, ואת מאמציהם, את קבלת החלטותיהם והתנהגותם, את המגבלות שהיו להם, ממבט אחר. שכשנוכל לדבר איתם על דברים שהיו בעבר סתומים, או יתגלו לנו כ-אחרים, ישתנו בתוכנו קונספציות שלמות, ילדותיות, שכל החיים חשבנו אותן כעובדות. נספר פתאום סיפור אחר בתוך עצמנו, עליהם. סיפור חדש שישפיע גם עלינו.

 עד כאן התקציר.

כתבתי על זה בחמישי שעבר כי בימי חמישי בבוקר אני מבלה קבוע עם אמא שלי. אנחנו עושות יחד שיעור התעמלות, היא מלמדת אותי קצת יידיש, אני חייבת להתחזק בתחום, אחר כך אני אוכלת את האוכל המהדרין שלי והיא את הלחם שהיא אופה לבד בשבילה ובשביל הקרוהון שלה. זה לא המדור של אביגייל מייזליק כאן, אני יודעת, אבל מתכון בריאות מעולה: 4 ביצים, חצי כפית מלח, כפית סילאן או דבש, שליש כוס שמן זית, 2 כפות גדולות טחינה גולמית משומשום מלא,2  כפות קמח כוסמת, כפית שטוחה אבקת אפייה, טורבו, 180 מעלות, 22 דקות. לא אחראית על המרקם.

אחר כך היא מספרת לי איך היא עזבה את הספרית שלה כי היא גילתה שהיא מצביעה לביבי. הביחד הזה עושה בי המון תובנות חדשות.

השבוע, במעברי הדורות, קרה לי משהו דומה גם מהצד השני: עם הבת שלי. איזה מדהים זה שאנחנו עומדות בתווך ומתנהלות בצומת הדורות האלה?

מה קרה עם הבת שלי? היא התחילה ללמוד משהו ברמת שלמה, בתוך מבנה סמינר מעלות. ויש לה תינוק. ויש לה גם תאומים קטנטנים לפני התינוק הזה, חבר'ה שתהיו לי בריאים, מאיפה הכוח? אז כדי לקיים את הנוכחות שלה בשיעור שמעתי איך נרקמת מערכת אירגונית שנוצרה כאן בין האימא הצעירה הזו לאחותה הקטנה. אני כידוע טובה כתצפיתנית. אינני מתערבת כשלא שואלים אותי. יצא שהאחות עם התינוק, סגרה עם אחותה הבחורה, שהיא תיסע איתה מבני ברק לירושליים, ותשמור על התינוק בתוך הסמינר מחוץ לכיתה של האחות הגדולה.

מסירות נפש. לא צוחקת. חייבים לתת קרדיט רב לאחיות הקטנות האלה שכל החיים שלהם עוזרות לגדולות. במקרה הזה, גם האימא הצעירה הזאת היא יצירת מופת של טוב לב, שכל חייה שלה עזרה לכולם, הסתכלתי מהצד ואמרתי בליבי, "יפה, איך הן הסתדרו שתי אלה".

אחרי כמה ימים צלצלתי ללומדת עם התינוק ושאלתי אותה, "נראה לי שעכשיו את מתחילה להבין כמה לא פשוט היה לי כל השנים, ללמוד, לרצות להתפתח ולגדול, כל פעם עם תינוק אחר שנולד, שלקחתי איתי, ויצאתי וחזרתי, ובייביסיטר, ולהיות בסדר עם כולם, וגם ללמוד למבחן".

פתאום הבנות שלנו נתקלות במשימות חדשות, דומות למשימות בהן אנחנו עמדנו. איך פעם, כשהן היו נערות צעירות הן לא יכלו להבין בכלל את רמת הג'ינגול הלולייני שאנחנו עמדנו בו.
---------

שאלות שאפשר לשאול אימהות ואבות רק מגיל מסויים תעשו את זה מהר לפני שיגיע מאה ועשרים. חבל לא לאגור חוכמות חיים. (השאלות נאספו מחברותיי היקרות, על ואל הוריהם החשובים, כל שאלה מדמות אחרת).

-איך זה לאבד אחות? מה עשית עם עצמך כדי להמשיך הלאה? איך לא ראו עלייך בחוץ כלום?

-כשנולדנו, זה ריפא משהו?

-כשהיתה התקופה הקשה הזאת, והמשפחה התפרקה, לא פחדת שלא יהיה לך כסף?

- כשכולם דיברו על הנכות ועל התאונה, מה היה יותר קשה, המצב הפיסי או ההתמודדות הרגשית?

-היו דברים שלא גילית לנו כי רצית להגן עלינו, עם מי כן חלקת את הלב שלך?   

-את זוכרת את היום שבו גילו לך על המחלה שלך?

-מה בכל החושך בכל זאת נתן בך אור?

-איך חילקת את הזמן בין כולנו? איך לא היית עייפה? איך החזקת ראש בהכל?

גם אם אמא תגיד שהיה לה קשה, גם אם אמא תגיד "את רואה, החזקתי", כל תשובה נעימה. העיקר השיח, והקירבה. ואולי איזו דמעה שתרד על לחייה.

-כשהיינו רבים, היית נקרעת בין כולנו?

-כשפיטרו אותך אז, מהעבודה, פחדת לספר לנו, נכון?

-פחדת מהתגובה שלנו? פחדת להפחיד אותנו?

-היתה תקופה שהיית בבית חולים הרבה זמן. אף פעם לא ידעתי למה. אפשר עכשיו לשאול?

- לא בבית הקודם, אלא בקודם קודם. היתה שכנה שכל הזמן היית יוצאת להסתודד איתה. זה היה בגלל משהו שקרה אצלה או משהו שקרה אצלנו.

להצטרפות לקבוצות התוכן של אפרת ברזל >>>​​​​​​​

תגובות, הערות והארות ניתן לשלוח למייל: efrati41@gmail.com