וול סטריט ג׳ורנל: מעמדו של חמינאי קרס מאז 7 באוקטובר
העיתון האמריקני מתאר את הקריסה האסטרטגית של חמינאי לאחר 7 באוקטובר ומלחמת 12 הימים: בכירים סותרים אותו בגלוי, המנגנון מתפקד בלעדיו, והכוח האזורי שהיה פעם בידיו מתפוגג מול עוצמת ישראל והתגובה האמריקנית
המנהיג העליון חמינאי צילום: תסנים
המלחמה של 12 הימים, כישלון ההבנה של 7 באוקטובר והתגובה האמריקנית הפכו את חמינאי ממנהיג דומיננטי לדמות שמאבדת סמכות והשפעה. לפי פרשנות הוול סטריט ג׳ורנל, בטהרן כבר לא חוששים ממנו והמנגנון שהוא בנה דוחק אותו הצידה.
למשטרים עריצים יש דרכים משלהם להסיר שליט שאיבד שליטה. לעיתים זהו משפט ראווה ולעיתים האשמות שחיתות שמטרתן להדיח בשקט. כפי שמתאר העיתון, חמינאי, המנהיג העליון בן 86 של איראן, מצא עצמו בנקודת מפנה: האיש ששלט במשך עשורים באזור נדחק היום לשוליים בידי אנשיו שלו.
לפי ניתוח הוול סטריט ג׳ורנל, אילו חמינאי היה מת ב־6 באוקטובר 2023, ערב מתקפת חמאס, הוא היה זכור כמהפכן מצליח שעיצב את האזור. אך מלחמת 7 באוקטובר תפסה אותו לא מוכן, עיוור לתגובת השרשרת שעמדו לשחרר הפלסטינים המיליטנטיים.
כאשר ישראל שינתה את כללי המשחק, חמינאי דבק בתסריט הישן. בתוך איראן, לעומת זאת, בכירים הבינו שמאזן הכוחות השתנה. דמויות במשמרות המהפכה דרשו להאיץ את המרוץ להשגת נשק גרעיני. חמינאי התעקש להמשיך בתוכניתו האיטית, המבוססת על הרחבה מדורגת של התשתית הגרעינית. גם הירי לעבר ישראל, בניסיון לייצר הרתעה, התגלה כחסר השפעה. לפי העיתון, זה היה רגע שבו בטהרן הבינו שאין בידי איראן את הכלים לשלוט בזירה.
ואז הגיע המפנה הפנימי. בכירים שאותם השפיל במשך שנים החלו לסתור אותו בגלוי. ב־3 בנובמבר טען חמינאי כי העימות עם ארצות הברית מהותי ועקרוני. שישה ימים לאחר מכן שר החוץ עבאס ערקצ׳י הודיע שאיראן מוכנה למשא ומתן שוויוני. לפי הוול סטריט ג׳ורנל, זו לא הייתה הצגה ולא תיאום פנימי. זו הייתה התרופפות משמעת חסרת תקדים.
עלי לאריג׳אני, אחד האנשים שחמינאי עצמו הדיח בעבר, אף טען כי האיבה למערב כלל לא הייתה אידיאולוגית אלא תוצאה של ההתנהגות המערבית. העיתון מציין כי זהו סימן ברור לכך שהמנהיג כבר אינו מקור הסמכות הבלעדי.
גם חשבונות עבר התעוררו מחדש. מהדי כרובי, ששוחרר במרס לאחר 14 שנות מעצר בית, ביקר את חמינאי בחריפות והאשים אותו בהרס הכלכלה, התרבות והאתיקה של איראן. הפעם כרובי לא נענש. רבים בממסד פשוט הסכימו עמו. הוול סטריט ג׳ורנל מצביע על כך כהוכחה לשחיקה העמוקה בהרתעה של חמינאי.
למרות זאת, המערכת האיראנית ממשיכה לפעול. לפי הכתבה, נוצרה בטהרן הנהגה קולקטיבית: לאריג׳אני מנהל את מדיניות הביטחון ושולח מסרים סותרים כדי למשוך את המערב לשיחות. ראש הרשות השופטת, גלם חסין מוחסני אג׳א, מוביל את הטיפול באיומים פנימיים ודורש לחשוף משתפי פעולה עם ישראל. הנשיא מסעוד פז׳שקיאן מנסה להתמודד עם המשבר הכלכלי והאקולוגי. משמרות המהפכה, יו״ר הפרלמנט ומוסדות דת מוסיפים שכבות שליטה. זהו מנגנון שפועל גם ללא המנהיג שאמור לעמוד בראשו.
לפי ניתוח העיתון, האירוניה ברורה: חמינאי הצליח לבנות מערכת מהפכנית כל כך נוקשה ועצמאית, שהיא מסוגלת להמשיך בלעדיו. כלי התעמולה של המשטר מדגישים כי הלגיטימיות של ההנהגה אינה נשענת על האדם אלא על המנגנון ההיסטורי והדתי. גם אם ייעלם, המערכת תישאר.
אך מה שבאמת הפיל את מעמדו של חמינאי אינו הפוליטיקה הפנימית אלא הכישלון בזירה החיצונית. ישראל, באמצעות הישגיה מאז 7 באוקטובר, טלטלה את מעמדו האזורי. לפי וול סטריט ג׳ורנל, התקיפה האיראנית שעליה הגיב הנשיא דונלד טראמפ בתקיפה חד־יומית הייתה המסמר האחרון. חמינאי הפך משחקן מרכזי למנהיג שמאבד את כוחו.
המהפכה נמשכת, אך מייסדה נדחק לשוליים. לפי פרשנות העיתון, חמינאי לא הופל בידי יריביו. המציאות האזורית היא שעשתה זאת במקומם.
