האופנה להתארח בליל שבת, והאם צריך לחשוש מגיוס? | פאנל מרתק

פאנל מרתק בשאלות שהזמן גרמן נערך בישיבת 'קרית מלך' בבני ברק במהלך מסיבת החנוכה בישיבה, שם שאל הגאון רבי ישראל מאיר ויסנשטרן מצוות הישיבה את ראש הישיבה הגאון רבי שלמה קנייבסקי שאלות מענייני דיומא.

לידי 'בחדרי חרדים' הגיע הסרטון מהפאנל, השאלות והתשובות המרתקות והוא מוגש לפניכם.

הגרי"מ ויסנשטרן: שואל בחור שלא קוראים לו שמאי, האם כשיעצרו אותו ויקרה לו משהו, האם הישיבה תעשה משהו חוץ מלעצור את רחוב ירושלים, אני לא מזלזל בזה, אבל האם יש לבחור מה לחשוש לקראת מה שהולך כאן, בין אם החוק יתקבל, התמונה לא ברורה, ואם החוק לא מתקבל, מי יודע מה יהיה. אז יש בחורים שאדרבה זה נראה להם דווקא נחמד, קצת מעניין, אקשן. אבל בחור שחושב אחרת ויש לו אמא שחוששת, איך ההתייחסות שלנו לכל הנושא של גיוס בני התורה על ידי הרשויות, כמה אנחנו צריכים לחשוש, כמה לא לחשוש, ובכלל, איך ההתייחסות לכל החוסר בהירות שיש ביחס לבני התורה בתקופה הזאת.

ראש הישיבה הגר"ש קנייבסקי: זה שאלה שבעצם כבר נמאס לדבר עליה, טוחנים את זה כבר כמה חודשים. ב"ה מכאן עוד אף אחד לא נעצר, ברוך השם.

המצב שבו אנחנו נמצאים בעצם, המצב הזה לא השתנה מאז הגלות, מאז שניתנה התורה ועד היום. מאז ומתמיד שנאו אותנו בכל מקום, אפוא שרק יכלו עשו לנו צרות בכל מקום. מאז שהוקמה המדינה ניסו להתנכל לבני התורה, אנחנו הרי יודעים כל הסיפורים שהיו עם ילדים, הביאו מתימן, הביאו מילדי טהרן, מכל המקומות שהביאו, השתדלו לחלן אותם, להפוך אותם לחילונים. זו המגמה של המדינה מאז היווסדה ועד היום. לא השתנה כלום. אולי היו אי פעם הסכמים, הסכמים שבשתיקה, שלא עושים שום דבר, אבל לא שהשתנה משהו. אם כן, אין מה לחשוש לשום דבר, לא השתנה כלום.

עכשיו, מה קורה בחור שחושש? אז ככה, להיות בכלא זה לא דבר נעים. כן, אם מישהו מרגיע אתכם שלהיות בכלא זה לא נורא, אז זה נורא ואיום, יכול להיות. אבל לא צריכים לחשוש כל כך הרבה להיות בכלא, יש עוד סיבות טובות להיות בכלא חוץ מאשר ללמוד תורה. לא ראיתי אף אחד שחושש לעשות מעשים שמא יכניסו אותו לכלא. על אחת כמה וכמה, כולנו צריכים לשבת וללמוד רגועים, לא לעשות רישיון כמובן, ולא לנסוע לחוץ לארץ ולא להתלונן במשטרה. אלה שלושת הדברים שאסור לעשות אותם. מעבר לזה, אפשר לשבת וללמוד רגועים, לעסוק בתורה, להתפלל כמו שצריך ולעשות כל מה שיהודי טוב עושה.

הגרי"מ ויסנשטרן: שבת בישיבה זה דבר מאתגר, אמנם, מקובלנו שכשרוצים לבדוק בית, כשמבררים, אם זה בשידוכים או רוצים לדעת על בית, איך הבית מתנהל, אז מבררים איך נראה שם שבת. השבת זה מאפיין ומוכיח על כל ימות השבוע. ככה מקובלנו, ככה אנחנו יודעים שככה זה המבחן של בית. אבל בישיבה, דווקא רבים מאלו שלומדים ואפילו לומדים טוב, מגיעה השבת וקשה להם. וגם אלו שכבר נמצאים, יש כאלו שהולכים להתארח. אופנה חדשה, להתארח. ליל שבת או שבת בבוקר. לא משנה למה, מתארחים. וכמובן, יש צעירים שמתגעגעים הביתה. כל שני וחמישי, וכדומה.

היינו רוצים לשמוע כמה מילים על החשיבות ועל הערך של הרצף, והעניין של שבת בישיבה.

ראש הישיבה הגר"ש קנייבסקי: צריכים לחלק את השאלה לשתי שאלות. שאלה ראשונה, שבעצם זו השאלה החשובה ביותר, בחור רוצה לנסוע הביתה, או לא הביתה, הוא בוחר לנסוע לשבת, לא להיות בישיבה בשבת. זו שאלה אחת.

שאלה שניה זה על הסעודות בשבת, הוא רוצה ללכת להתארח לסעודות שבת אצל משפחות מסוימות. זה שאלה השניה. ואינו דומה, אין דומה השאלה הראשונה לשאלה השנייה. נתחיל קודם עם השאלה הראשונה.

אז ככה, כבר דיברנו מזה כל כך הרבה עד שהגרון כבר מתייבש, אבל בוא נדבר אפילו בחור שנמצא בישיבה, אפילו ביום שישי הוא נמצא, ולשבת הוא נוסע הביתה. בחור שנוסע הביתה לשבת, פירושו של דבר זה שאין לו רצף. הוא מאבד את הרצף. אפילו שבוע אחד שלם הוא לא יכול להיות בישיבה, הוא מאבד את הרצף.

דיברנו על זה לא מזמן באיזשהו כנס. שמה ראינו דבר מאוד מפחיד. ראינו שבקורונה למשל, בתקופת הקורונה כשהישיבה לא הייתה בנויה כמו שצריך, חלק היו בישיבה, חלק לא היו בישיבה. אז כלל ישראל בעולם הישיבות, איבד המון המון בחורים, אני אפילו לא יודע אם יודעים כמה בחורים שנאבדו לנו מעולם הישיבות.

ודבר מעניין, זה לא שבחור היה בסביבה לא טובה, כמו שמדברים היום כשהוא הולך לצבא או משהו כזה. בחורים היו בבית, בית טוב, הבית בסדר גמור. אבל בחור לא היה במסגרת. עצם הדבר שבחור לא נמצא במסגרת, זה גרם לכך ששם, אני לא יודע כמה בחורים, אין לי מושג אפילו, אני לא יודע אפילו אם יש מישהו שיש לו מושג כמה. מדובר בסכומים גדולים של בחורים, כל נפש שאבדה, מדובר בכמויות גדולות של בחורים, שבגלל שלא היה להם מסגרת אז הם ירדו מהדרך.

פירושו של דבר, בחור בגילאים האלה חייב שיהיה לו מסגרת, שתהיה לו חממה. גם אם הוא בחור טוב וגם אם הוא בחור חלש, זה לא משנה. בגמרא כתוב "להוי צוותא לחבריה". גם אם הוא לא לומד, אבל הוא נמצא בחממה, הוא נמצא במקום שהציבור לומד והציבור מתפלל ובאופן כללי אז הוא נסחף, נסחף יותר, נסחף פחות, אבל הוא נמצא בפנים. ברגע שהוא עוזב את החממה, ולא משנה לאיפה, הוא נמצא לבד. ברגע שהוא נמצא לבד, זה כבר סיפור אחר.

זאת אומרת שבחור שנוסע הביתה, גם אם הבית שלו זה בית של גדולי עולם, זה לא משנה מה, הוא בחממה לא נמצא. ובחור שלא נמצא בחממה, אי אפשר לדעת מה יהיה איתו. לא כל בחור מספיק חזק כדי לא להיסחף. ברמב"ם כתוב שאדם מושפע מהסביבה, אדם חייב להיות בתוך סביבה טובה, כי באופן טבעי האדם מושפע מהסביבה שלו.

אז הסיבה שבחור צריך להיות כמה שיותר בישיבה, זה כי בחור בגילאים האלה עד החתונה, חייב להיות בתוך חממה של ישיבה. בין באמצע השבוע ובין בשבת. זה דבר פשוט ודבר ברור, כמה שיותר להיות בישיבה. זה לא אומר שאסור לנסוע פעם הביתה, ודאי שמותר לנסוע ואולי אפילו צריכים לנסוע פעם מדי פעם, אבל להשתדל כמה שיותר להיות בישיבה.

הדבר השני, השאלה השנייה היא שאלה יותר קשה. האם להתארח אצל משפחות, סעודות שבת, או לא. אז ככה, בעבר, כשאנחנו למדנו בפוניבז', סעודת שבת זה היה כמו תשעה באב בערך. כל ההבדל שבתשעה באב לא אוכלים, ובשבת כן אוכלים, זה הכל. אבל פחות או יותר כך זה היה, אוכלים, מברכים והולכים. לא זמירות שבת ולא שום דבר, אין שום אירוע מסביב לסעודות השבת. כלום, כמו באמצע השבוע. מעבר לזה לא היה שום דבר. ידעו בישיבה דבר אחד, יש רק ללמוד. מעבר לזה שום דבר לא תופס מקום. גם שבת לא תופס מקום,  אולי תפילות קצת יותר ארוכות, אבל צריך ללמוד אותו דבר.

היום השתנו הדורות. היום זה לא עובד, בחור שאין לו הוואי, בחור שאין לו איזשהו חמימות קוראים לזה היום, טיש כמו שהיה קוראים לזה פעם. היות וא"א לקרוא לזה טיש כי זה משהו חסידי, אז קוראים לזה זיץ. לא משנה, השמות לא משנים, הרעיון אותו רעיון. היום בחור חייב שיהיה לו איזשהו חמימות. אז היום בישיבות כבר שרים זמירות, ומישהו אומר דברי תורה, צריכים את זה, אין ברירה.

עכשיו, האם ללכת להתארח במוצאי שבת. אני לא מוסמך לדבר ע"ז מכיוון שאצלנו בבית, אבי מורי זצ"ל רצה שכולם יבואו לאכול בבית בשבת. זה לא משנה אם למדו מחוץ לעיר או שלמדו בעיר, כל השבוע היו בפנימייה, ובשבת הוא רצה שכולם יהיו בסעודות בבית. אז אני לא יודע אם זה הוראה לשעתו רק בבית שלו. מכל מקום, אני מנוע מלומר דעה בעניין הזה, האם לאכול סעודות בישיבה בשבת או לא. אין לי דעה, אולי תשאלו מישהו אחר, אני מנוע מלומר דעה.

אבל בחור צריך להיות בישיבה בשבת זה ברור. כמה שיותר צריך להיות בישיבה, הישיבה זה חממה, ושומרת עליו מהרחוב.

הגרי"מ ויסנשטרן: שמעתי מרבנו ראש שהשיבה באירוע התרמה שהיה בישיבה, שהסיבה העיקרית שהישיבה מתמודדת כלכלית כי אין לה בוגרים בעה"ב עשירים. ברוך השם, רובא דרובא של הבוגרים שלנו בני תורה.

בכל אופן, אותו מיעוט שלא מתאים לו לשבת וללמוד, שהוא מתכונן ללכת לעבוד אחרי החתונה, רוצה לצאת בעה"ב. הם שואלים למה בישיבה אין מענה איך לצאת בעה"ב טוב. למה אין כאן כלים איך להיות בעה"ב? הוא שואל איך הוא עושה מעשרות, מדקדק בהלכה, קובע עיתים לתורה. אמנם זה מיעוט שבמיעוט, אבל לא מגיע להם הכלים האלה? אין להם זכויות? לא צריך ללמד אותם איך יוצאים בעה"ב טובים?

ראש הישיבה הגר"ש קנייבסקי: אני חושב שמי שראה כאן את התגובה של הצוות על השאלה יכול להבין למה לא מחנכים להיות פה בעלי בתים. אנחנו כן מחנכים להיות בעלי בתים, למה לא? הישיבה מחנכת את כולם איך צריך יהודי להתנהג על פי התורה. זה מה שהישיבה מחנכת.

הישיבה לא מכתיבה לאף אחד מה הוא יעשה אחרי החתונה. דרך אגב, בחור שבזמן שהוא נמצא בישיבה הוא כבר מתכנן ללכת לעבוד, המקום שלו לא פה, זה ברור. לא בשביל זה פתחנו את הישיבה. הישיבה מחנכת את כל אחד להיות כמו משה רבנו, להיות גדול הדור, גדול בתורה, גדול ביראה, ללמוד כמו שצריך, כמו שיהודי צריך לעשות.

וגם אם נניח וקרה מקרה ויש איזה שהוא צורך לצאת לפרנסתו, אבל הבסיס שלו צריך להיות תמיד בסיס טוב, הוא התחנך כדי להיות בן תורה. ואם התמזל מזלו אז תמיד באיזשהו שלב הראש שלו יהיה תמיד מתי אני אוכל לחזור בחזרה לשבת וללמוד.

כמה בעלי בתים כאלה ראינו שלמדו בישיבות ועבדו 30 שנה, 40 שנה, וכשיצאו לפנסיה, חזרו בחזרה לכולל, ישבו עם אברכים צעירים כאילו לא היה כלום. זה היה כבר בראש שלהם, הכניסו להם בראש כשהם היו בחורים שהעיקר זה לשבת וללמוד. אין משהו יותר טוב מזה, אין משהו יותר מתוק מזה. מה אפשר לעשות, יש אילוצים לפעמים, אין לנו ברירה. אבל באותו רגע שהברירה חוזרת, חוזרים בחזרה להיות בן תורה.

אז למעשה הישיבה מחנכת את הבחורים למה יהודי צריך לשאוף. יהודי צריך לשאוף להיות בן תורה. גם כשהוא בעל בית, הוא צריך לשאוף להיות בן תורה. וכאלה בעלי בתים אנחנו מחנכים. אם יהיו לנו כאלה בעלי בתים, ואנחנו מקוים שלא.