מאז 2005: שב"כ לא הצליח להפעיל סוכן משמעותי בצמרת חמאס

מאז ההתנתקות מרצועת עזה ב-2005, שב"כ לא הצליח להחזיק סוכן מהותי בהנהגת חמאס – לא בצבאית ולא במדינית. את החשיפה הזו מביא העיתונאי נדב איל בטורו בידיעות אחרונות, וקובע: "זו עובדה נוראה, שמסבירה לא מעט מהכישלון".

מאז נסיגת ישראל מהרצועה, הקשרים בינה לבין הישות העזתית הלכו ונחלשו. הפועלים הפסיקו להיכנס (לפחות עד השנים האחרונות), החיכוך צנח – ואיתו נעלמו גם ההזדמנויות לגיוס סוכנים. ברצועה לא קיימת כלכלה פעילה, אין תיירות או יחסים מדיניים, ואין דרכים סדירות למפגשים במדינות שלישיות – כל אלו נתיבי חדירה קלאסיים עבור שירותי ביון.

חמאס מצדו ביצע לאורך השנים טיהורים פומביים והוצאות להורג, חסם דרכי חדירה יבשתיות, יימיות ומעבריות, והפנים היטב את הכשלים הישראליים שנחשפו במבצע הכושל של מערך המבצעים המיוחדים בחאן יונס ב־2018 – שם נהרג סגן-אלוף מחמוד חיר א-דין. ישראל לא הבינה עד כמה חמאס כן הבין.

לכאורה, שב"כ לא ויתר על גיוס סוכנים – אך בפועל, לא השיג תוצאות. ותיקי הארגון מאשימים כי תחת שני ראשי השירות האחרונים, נדב ארגמן ורונן בר – שניהם יוצאי היחידות המבצעיות – "שב"כ הפך ליחידת סמך של מבצעים מיוחדים", והזניח את יחסי הרכז והמקור. בר, כך נטען, אמנם סימן את יומינט עזה כעדיפות – אך שום מאמץ לא הניב הישגים.

האשמה, לפי איל, אינה רק בשירות. ועדות המשנה בכנסת, המל"ל וראש הממשלה – הממונה על שב"כ – לא ראו את מה שהיה ברור: אין סוכנים משמעותיים ברצועה. המבנה ההיררכי בין שב"כ, המוסד ויחידה 504 נראה כמו ניהול תקין – אך בפועל יצר קהות. כעת, לדבריו, מיושמות המסקנות.