אחרי יובל שנים: הסופר הוותיק נפרד מעיתון 'המודיע'

הסופר הרב בנימין קלוגר סיים ביום שישי האחרון את עבודותו בעיתון 'המודיע' אחרי עשרות שנות כתיבה. 

קלוגר, 77, חסיד צאנז, תושב שכונת גבעת שאול בירושלים, החל את הקריירה בחסידות צאנז, ובמקביל לכתיבתו ב'המודיע' במשך יובל שנים מיום הקמת 'מפעל הש"ס' על ידי מורו ורבו האדמו"ר ה'שפע חיים' מצאנז זצ"ל הוא משמש במקביל כמפקח במבחנים בכל ראש חודש הנערכים בהיכלי התורה. 

הוא כתב בעיתון המודיע בשם 'ק. בנימין', וחיבר עשרות ספרים. ביום שישי האחרון הוא נפרד מקוראי העיתון בפעם האחרונה. 

במאמר הפרידה כתב כי "במשך שנות כתיבתי, בחרתי להישאר נאמן לעיתונות המודפסת, כי בה טמון הכח. כשזה כתוב שחור על גבי לבן - זה מתדלק את העוצמה".

קלוגר כותב: כי "מעל יובל שנות עבודה עיתונאית, ש'המודיע' היה עבורי בית למילותיי, העיתון שאתם מחזיקים עכשיו ביד הוא העיתון היחיד שיש לכם, כתבנו בשעות אפלולית של לפנות בוקר, ברגעים של שמש קופחת, בחשכת ליל מוחלטת, בין הערביים, ביבשה, באוויר ובים. כן, דומה שאין עת או מקום שלא נכתבו בו שורות שפורסמו". 

קלוגר עם הרבי מצאנז | ארכיון

"ברגעי הכתיבה לעולם אינך יודע מי יקרא וכיצד יקרא, על מי תשפיע – אם בכלל. לפעמים אינך בטוח שהרגש יצליח לעבור דרך השורות". 

"במשך השנים הכנתי טור קבוע בכל שבוע. לא לקחתי חופשה או דילגתי על שבוע, מפני שסברתי שאדם שקיבל טור אישי בעיתון הוא בס"ד ועליו לכבד את מזלו הטוב ולא להיעדר מן המשמרת, וכך כתבתי כתבות מרתקות, ובח"י השנים האחרונות מדורי "עבר והווה" הפך לחלק מההווה של "המודיע" באקטואליה".

"קשה עלי פרידתכם, זו דרכו של עולם, ואלה אורחותיו של הבורא. עשיתי חישוב גם עם עצמי, והגעתי לכך שלאורך שנותיי כתבתי בהיקף שניתן לכנס לתוך אלפי עמודים של ספר. את הביטוי "ביתי הוא מבצרי" קבע השופט האנגלי אדוארד קוקה. מאחוריו עומדים אמת אנושית ופשוטה: הבית אמור להיות המקום השלו והבטוח, כזה שבו האדם סוגר מאחוריו את הדלת ומרגיש מוגן".

"בתור כותב ב'המודיע' מזה עשרות שנים, עלי להביע את תודתי להקב"ה על הזכות הגדולה להימנות על סופריו, וברור שיש להודות לכל צוות המערכת וההנהלה העובדים מתוך אחווה, וכאחד שב"ה מלווה את העיתון מבפנים, אני מודע לאוירה ולתחושת בשליחות של כל אחד ואחד".

"ביציאתי זו, אברך כמשמר היוצא למשמר הקיים: "מי ששיכן את שמו במקום הזה הוא ימשיך להשכין ביניכם אהבה, אחווה, שלום ורעות".

"אחרי שנים של סיקור, שהיו עבורי כמו מסע ברכבת הרים בלי מעצורים ובלי חגורות בטיחות, אני הולך להתמכר לשקט ולכתוב בלי רעשי רקע את ספריי הבאים. אני נפרד מהתפקיד אבל לא מפסיק להיות עיתונאי. לכן זו רק חצי פרידה".

"ועל עצם נתינת לבכם לקריאה, תודה ענקית עד אין קץ לכם, הקוראים הנאמנים, שעבורכם בא כל זה ומכם למדתי יותר מכולם".

"פרידה מהקוראים" יכול להתייחס לכמה מצבים, כמו סיום קריאת ספר או סדרה, פרידה מידידים או משפחה. יש דרכים להתמודד עם פרידה, כמו לעבד את הרגשות, להתבונן על מה שהיה, ולהתחיל מחדש. העצה שלא יהיה פרידה ולא יהיה קשה עלי פרידתכם. הגיעה העת, ואני מסיים את עבודתי הרציפה בעיתון וממשיך הלאה. בברכת כתיבה טובה, בנימין.