הראיון שמעורר סערה במגזר: כוכב הזמר מספר על התרסקות הקריירה

שנה וחצי לאחר שירד מהבמה ונעלם מאחורי הקלעים, נותי ליברמן חזר לאחרונה עם סינגל חדש בטעם מריר משהו - "שיפוצים". הוא שר על ייסורי נפש, על תיקונים, על החוויה שהעולם קודח סביבו ללא הרף, למרות "שלא תיאמו איתו קודם על שיפוצים". אבל בשונה מהשירים הקודמים שלו, שמסתיימים באופטימיות וניצוץ של תקווה, הפעם מציג נותי ליברמן מבט מפוכח, מפוכח מדי אפילו, על החיים ועל תיקוני הנפש שהם מזמנים.

כעת, נותי ליברמן התיישב לראיון אצל איש התקשורת יוסי שטארק בעיתון 'רגע', וחושף את מה שהתרחש מאחורי הקלעים, בטרם עזב את הארץ, והשתקע בארה"ב. כאן באתר נביא חלקים נבחרים מהראיון שמעורר סערה ושיח נרחב בציבור החרדי בימים האחרונים.

נותי פרץ לתודעת הציבור עם הבייבי-פייס, הפאות המסולסלות הארוכות וקוביות על השיניים - בשיר "ים שך דמעות" בו הוא מודה להוריו שהאמינו בו למרות הדרך הקשה שעבר כילד. שנה וחצי לאחר מכן, כשמספר קליפים מושקעים מאחוריו, הודיע בעצב כי הוא נאלץ לפרוש בשיא עקב חובות כספיים כבדים. כמו בשירים שלו, הנוגעים בנקודות כאב ואתגרים לא מדוברים, חשף ליברמן כבדרך אגב את מחירו הכבד של אור הזרקורים: לחצים כבדים, אי ודאות כלכלית, חובות גדולים ומחירים משפחתיים. עם החזרה ההדרגתית לעולם המוזיקה, נותי נענה לבקשת עיתון 'רגע' לספר לנו עוד קצת על החיים החדשים, החלומות וההתמודדות. כהרגלו, הוא מגלה טפח ומסתיר טפחיים.

- נכנסת לעולם המוזיקה בפול גז, ומהר מאד בחרת לשים ברקס. ספר על ההחלטה הזו.

"היו לי חלומות גדולים. דמיינתי בנייני האומה, קיסריה, דמיינתי הופעות; אני יותר פרפורמר מאשר זמר חתונות או קומזיצים. אבל חלומות לא מממנים את עצמם וכך התחיל הבלגן עם הכסף. לא הייתי מחושב מספיק בדרך שבה אני מכסה את הכסף שאני מוציא. הוא היה הדבר שחסם ביני לבין ההצלחה והוא מה שגרם לי להיפרד זמנית מעולם המוזיקה, כי כבר לא יכולתי לממן את הדרך הזו יותר. בסוף, עולם ההפקה הוא עולם של אנשי עסקים. זמר הוא כבר לא רק אמן, הוא הופך להיות עסק".

"מפיקים הם ציידי כישרונות; הם רואים בחור כישרוני, לוקחים אותו, עושים איתו דרך, דוחפים אותו לבמות. המטרה שלהם היא שהבחור יתקדם ויצליח, אבל יש פעמים שהצייד הזה עולה קצת ביוקר. אני אמרתי למפיקים בתחילת הדרך: הכיוון שלי הוא לעשות דברים גדולים. הם הסכימו לזה, אבל לא באותה נקודת זמן. ניסיתי להמשיך לדבר כזמר וכאומן יוצר, אבל בסוף נאלצתי לעבור לדבר ביזנס".

- בעיניך זו טעות לחתום אצל מפיק?

"אם אתה בשלב שבו אתה לא יודע כלום, לא מבין, לא מכיר וחושש לקחת החלטות גדולות בעצמך – מפיק יכול להיות הדבר הנכון. אבל צריך להבין שמפיק הופך להיות הבוס שלך. זה אדם שכל היום יושב וחושב איך לקדם אותך, אבל מצד שני אתה נמצא בשליטה מלאה שלו. ברגע שיש לך מפיק, אתה מפחד מהמפיק יותר מכל העולם. הוא איש עסקים שחושב כסף, לא מוזיקה. הוא מחליט מה תלבש, איך תתנהג, מה יהיה תוכן השירים, כמה כסף תקבל, לאיפה תטוס ומתי. יש מפיקים שגם עושים את זה באגרסיביות. אתה חתום אצלו תחת חוזה ומחר הוא יכול להחליט לשלוח אותך לכל הרוחות ביחד עם תביעה כמו שצריך, ופה נגמר הסיפור. יש מפיקים שיכולים להודיע לזמר שלהם שהוא צריך להוציא שיר בנושא מסוים שיצליח בכל מיני קהלים. ואם זה הפוך לעקרונות שלך, אתה לא מצליח להשחיל מילה בנדון. אם אתה אמן יוצר ויודע מה אתה רוצה מעצמך, שב בצד בשקט וחכה ליום הנכון. זה יגיע. בינתיים, תשקיע במציאת הקהל הייחודי שלך".

שער הראיון במגזין רגע | באדיבות

- כשאנשים מן השורה מסתכלים על זמרים הם מסתנוורים מאורות הבמה וחיי הזוהר שלהם. מה קורה מאחורי הקלעים? עם מה זמרים מתמודדים?

"זמרים רואים הרבה כסף. לא משנה כמה זמר קטן אתה, ברגע שאתה מתחיל להופיע, אתה חוזר עם 1500-2000 ₪ הביתה כל ערב. אתה מתחיל לחיות חיים נוחים, מתחיל לקנות לעצמך מותרות. יש לך את כל מה שאתה צריך כל הזמן. ברגע שאתה בחור, הכל סבבה. כשאתה מתחתן ומתחיל לחיות את החיים האמיתיים אתה מתחיל פתאום לחטוף סטירות מפה ומשם, אתה מתחיל לאחר לאירועים ומקבל צעקות. אבל אם אתה תופס את עצמך ושם בצד את הכסף שאתה עושה, אתה שומר כסף לבן ליום שחור. תהיה חכם; אל תשתולל. ביום שתרצה להוציא שיר, במקום ללכת למפיקים ולבקש מהם שיעזרו לך, שילוו לך כסף שתחזיר דרך אירועים, תוציא את הכסף מהכיס שלך. אם אתה לא מוציא אותו מהכיס שלך, סיימת את הסיפור, אתה עולה על גלגל שקשה מאד לרדת ממנו".

- כמה השפעה היתה לך על סוג האירועים ועל הסכום שקיבלת?

"היה אירוע אחד של בחורי ישיבות. הם רצו אותי והיו מוכנים לשלם בזמנו 9,000 שקל. כבר הייתי כוכב, והמפיקים אמרו להם, לא, נותי זה מינימום 15 אלף. התחילו לשחק שם עם המספרים כדי שלא ייקחו, כי זה לא תאם את האסטרטגיה שתפרו לי, לשיר בפני בחורי ישיבות. כי עולם הישיבות זה לא הכסף הגדול. אבל אני הצטערתי על אותם 9,000 שקל שיכולתי להכניס כדי לכסות עוד קצת מהשירים שהוצאנו לרוב בתקופה הזאת. כל הזמן שאלתי, מה קורה עם הופעות, אירועים, משהו? התשובה שקיבלתי היא שאין שיחות נכנסות. לא הצלחתי להבין את התשובה הזו, מה התפקיד של מפיק אם לא לדאוג שיהיו הזמנות ל"מותג" שלו? הלכתי לבדוק בעצמי. בדקתי מי אחראי על הזמנות של הופעות בעיריית ביתר עילית, עיר מגוריי אז. דיברתי עם הבן אדם, והוא כבר היה מוכן לסגור איתי לבין הזמנים. בסופו של דבר לא הופעתי שם כי ראיתי שאני כבר לא יכול להמשיך להתמודד עם זה. כבר נאלצתי למכור את כל הריהוט שלי כדי לשלם שכירות. לא שילמתי שכירות שלושה חודשים. תחשוב שאתה לא יכול לקחת אירועים בפחות מ-15,000 שקל, כי כל האירועים חייבים לעבור דרכם. והם לוקחים לך 15,000 שקל, 30,000 שקל לאירוע. אבל תן לי דקה לעשות חתונות, המצב קשה, אין לי לחם בבית. אכלתי אצל ההורים שלי כל יום. ולא היה לי כסף לשלם ביטוח רכב. לא היה לי כלום. נסענו באוטובוס להורים שלי כדי לאכול וחזרנו הביתה".

- אנשים בחוץ לא מבינים שאתה לא מקבל את כל הסכום שהם משלמים. אנשים אומרים, הוא הולך הביתה עם 9,000 שקל? זו משכורת חודשית שלי.

"איזה 9,000 שקל? 50% הולך למפיקים ומהשאר אתה צריך לשלם את החובות על השירים שהוצאת. היה לי אירוע בסוכות, לקחו עלי 13,000 דולר. מפיק אחר שדאג לאירוע הזה, לקח לעצמו 3,000 והביא למפיקים שלי 10 אלף. מה-10,000 דולר האלו לא ראיתי כלום".

"חשוב לי להדגיש שהמפיקים שעבדתי איתם הם אנשים טובים ואנחנו שומרים על קשר טוב גם היום. הסיפור הסתבך כשנכנס אדם נוסף למערכת ומשם הכל החל להתגלגל לכיוונים אחרים, אולי בעתיד אוכל לספר עוד".

- מה קורה היום?

"היום אני בדרך עצמאית. יש לי משרד בוקינג משלי ולאט לאט בעז"ה נגיע רחוק".

- מתי אתה חוזר אלינו?

"אני אוציא בעז"ה עוד שירים. נגיע לביקורים בארץ מדי פעם ביום שאוכל. כרגע מרכז החיים שלנו זה ארה"ב, המעבר לכאן לא היה בריחה מהארץ, ההורים של אשתי גרים כאן ואנחנו לידם".