מעבר להכרה המדינית: הקשר היהודי ההיסטורי של סומלילנד נחשף

לא הרבה ידוע על יהודים המתגוררים בסומלילנד, שהכריזה על עצמאותה מסומליה בשנת 1991. עם זאת, יש כמה דברים מעניינים בהיסטוריה היהודית, מעבר למהלך של ההכרה מצד ישראל בשבוע שעבר שהיתה המדינה הראשונה בעולם שהכירה בה כמדינה ריבונית - גם אם עדיין אין בו בית חב"ד.

סומלילנד, השוכנת בקרן אפריקה, נמצאת בצומת היסטורי של מסחר והגירה המחבר את אפריקה, חצי האי ערב והמזרח התיכון הרחב. בעבר התגוררו בשטח קהילות קטנות של סוחרים יהודים מעבר לים סוף, וכיום נותרה בית לשבט מסתורי הטוען שהוא צאצא קדום של יהודים, כך מדווח האתר "טיימס אוף ישראל".

"זה סיפור שאינו מוכר היטב ולא תועד באופן נרחב", אמר אשר לובוצקי, חוקר בכיר במכון ליחסי אפריקה-ישראל. "רק מעט ראיות נחשפו כדי לחבר את הכל יחד". מסמכים ארכיוניים מראים כי כמה מאות יהודים מתימן עברו לסומלילנד לפני כמעט 150 שנה, אמר לובוצקי.

לאחר שהאימפריה העות'מאנית ביססה את שליטתה בתימן בשנת 1872, המשטר החדש איפשר לאזרחי תימן כולל היהודים להגר בחופשיות רבה יותר, ולאחר פתיחת תעלת סואץ מספר שנים קודם לכן, בשנת 1869, ים סוף הפך לצומת דרכים ומסלול סחר עולמי מרכזי.

רוב אלה שיכלו לעזוב פנו לארץ ישראל העות'מאנית. בשנת 1881 גל ההגירה הגדול הראשון מתימן, הביא כ-2,500 תושבים שעברו לארץ ישראל העות'מאנית.

עם זאת, כמה מאות יהודי תימן הגיעו לעבר קרן אפריקה ונמלי הקולוניאליזם הצעירים של מה שיהפוך לסומלילנד, בחיפוש אחר מסחר. פרטים על הקהילה מועטים, אך מספר דיווחים היסטוריים, כולל דיווחים מארכיון הברית הישראלית האוניברסלית (AIU) בפריז, תיארו את נוכחותם של יהודים בנמלים אלה במזרח אפריקה.

על פי רישומים אלה, הקהילה התרחבה במהרה לנמלים הדרומיים, כולל בראבה, מוגדישו ואוביה, ונהנתה מחופש והזדמנויות כלכליות חדשות. העסקים שגשגו כאשר המהגרים היהודים ניצלו את קשריהם הבינלאומיים וכישורי השפה שלהם בערבית ובעברית כדי לפתח רשתות מסחר נרחבות.

בתחילת המאה ה-20, האוכלוסייה היהודית בערים סומליות הגיעה לשיאה לכ-300 איש, רובם היו מרוכזים בברברה ובמוגדישו, כך עולה ממחקר שערך פרופסור לשעבר מאוניברסיטת חיפה, יוסף טובי.

ב"טיימס אוף ישראל" דווח כי בכמה מהקהילות הללו היו בתי כנסת, אם כי רובם נהרסו כאשר פשיסטים איטלקים אנטישמיים עלו לשלטון במדינה בשנות ה-30. ארכיאולוגים סומלים זיהו גם מצבות עם סמלים יהודיים.

דעיכת הקהילה החלה עם עליית המשטר הפשיסטי ופרוץ מלחמת העולם השנייה, מה שהקשה עוד יותר את מצבה של הקהילה היהודית. עם הקמת מדינת ישראל ב-1948, רוב חבריה עברו לישראל.

על פי דו"ח משנת 1949 בסוכנות הידיעות היהודית JTA, רק שלושה יהודים נותרו בסומלילנד נכון ל-15 באוגוסט של אותה שנה. יהודים אלה נשארו זמנית בג'יבוטי הסמוכה כדי לסיים את ענייניהם של היהודים האחרים שעזבו, והתכוונו לעזוב מיד לאחר מכן.

מקורות אחרים מצביעים על כך שמספר קטן של יהודים נשאר באזור סומלילנד, הם שמרו על עסקיהם שם עד שסומליה, ששלטה בשטח עד 1991, הצטרפה לליגה הערבית בשנת 1974. ככל הידוע אין חיים היהודיים באזור.

ישנה קבוצה נוספת בסומלילנד שטוענת שהיא קשורה לעם היהודי, אך ההיסטוריה שלה קלושה מעט יותר. ייביר, אחד השבטים הרבים החיים במדינה, טוענים שהם צאצאים של יהודים קדומים שהתיישבו באזור מאות שנים לפני עליית האסלאם.

"לא הרבה ידוע על ייביר, אך יש להם מסורת בעל פה לפיה מקורותיהם היהודיים, שאולי קשורים לקהילת ביתא ישראל של אתיופיה", אמר לובוצקי ל"טיימס אוף ישראל". "ישנן ספקולציות בקרב חוקרים, אך מעט מאוד ידוע בפועל".

על פי מסורת ייביר, הקבוצה שמרה על מסורות ייחודיות משלה מאז שאבותיהם הגיעו לקרן אפריקה לפני יותר מ-1,500 שנה, ככל הנראה מתימן. כיום, קהילות ייביר מפוזרות ברחבי סומלילנד וסומליה.

הטענות לפיהן הקבוצה ברחה לאפריקה מתימן במאות הרביעית והחמישית לספירה תואמות את דפוסי ההגירה שנצפו בתקופה זו. ידוע כי קהילות יהודיות חיו בתימן, אתיופיה ומצרים, וסוחרים יהודים נסעו ברחבי האזור, כך שלא מופרך לדמיין שסוחרים יהודים יכלו לפתח שם קהילה גרעינית. עם זאת, חוקרים סקפטיים לגבי טענות אלו, ואומרים שהן אינן מספיקות כדי לבסס שושלת היסטורית ברורה.